חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן קח
א"ה בסי' ק"ח לא כתבתי בחידושים כלום רק קיצורי דינים מהפמ"ג ומעט הוספות וחלקתים לסימנים: א. ת"ג ופתוח ממש שרי לכתחלה לצלות בו איסור עם היתר או מאכלי בשר עם של חלב ומ"מ המחמיר תע"ב עש"ך ס"ק ג'. ובתנור קטן ג"כ שרי מדינא והר"ב החמיר רק ממנהגא אם הוא רק פתוח. ובקטן וגם סתום לגמרי צריך ה"מ להתיר ובפתוח קצת מותר בדיעבד בלא הפסד כלל. ובת"ק ואחד מכוסה היטב נמי שרי לכתחלה והמחמיר תע"ב ובכחושים אפי' מגולה שרי ולדידן דאין בקיאים אין להתיר מטעם כחוש אלא בפת ופת ב. ת"ג ופתוח קצת וכ"ש קטן אסור לכתחלה ומותר בדיעבד. וקטן ופתוח אסור לכתחלה ממנהגא ובסתום לגמרי אפי' במקום העשן אסור אף דיעבד אפי' בת"ג ובה"מ מותר אפי' בקטן וסתום לגמרי אף דכ"ז נכלל באות א' מ"מ לא רציתי לחסר מדברי הפ"מ] ב. איסור חריף אפי' שניהם כחושים ואפי' ת"ג ופתוח לגמרי אסור אפי' בה"מ. ואם ההיתר חריף המנ"י וש"פ צדדו להתיר ובה"מ יש לסמוך עליהם ואם אין גוף האיסור ד"ח רק נתבשל בחומץ וכה"ג נראה לאסור ד. בישול קדרה (אפי' צלי בקדרה בלא רוטב) בת"ק ופתוח קצת שרי לכתחלה ובסתום לגמרי וההטמנה היתה לפי שעה דעת המ"א להתיר אף בלא ה"מ בבישול ונ"ל דאחד בישול וא' צלי קדר ודו"ק ה. הטמנת שבת ששוהא שם כל הלילה וסתום לגמרי דינו כצליה דדוקא בה"מ שרי בין ת"ג בין ת"ק מיהו בשניהם כחושים שרי אפי' בת"ק וסתום לגמרי אפי' אה"מ ו חמץ בת"ק וסתום לגמרי דעת המ"א לאסור בה"מ כששניהם אין מכוסים. ובקטן ופתוח קצת בה"מ שרי אפי' בחמץ. ות"ג וסתום לגמרי בה"מ נמי שרי. וה"מ בעינן גם בשאר איסורין. ות"ג ופתוח קצת שרי בחמץ בלא ה"מ כיון שי"א שבש"א ג"כ מותר לכתחלה עפר"ח ז. דגים שנצלו עם בשר הרב בסי' קט"ז מתיר מטעם סכנה בדיעבד ומשמע מאו"ה כלל ט' דכ"ה דאפי' בת"ק וסתום לגמרי. והש"ך שם סק"א בשם ב"ש מחמיר ואפי' נצלה הבשר עם חריפות אין סכנה בריחא: ח וכ"ז כשאין חשש שמא רוב מהאיסור תחת ההיתר רק ריחא לבד אבל כשיש חשש זיבה מבואר בסי' פ"ז שאפי' בת"ג ופתוח לגמרי אסור ואפי' לא זב עד תחת ההיתר אלא האיסור עצמו פלט תחתיו ע"ש בדברינו. וכן כשיש לחוש לנצוצות הנתזין אסור לכתחלה. ודיעבד עס"י קי"ח. ובבשר עם דגים אם הבשר זב תחת עצמו מותרים הדגים כ"ז שלא הגיעה הזיבה להדגים דאין בפליטת כלים משום סכנה. כמ"ש האו"ה כלל ט' ומעשים בכל יום יוכיחו מזה י"ל אם בשלו דגים במחבת ונפל תחת המחבת שומן חם ג"כ אין לאסור הדגים דאין בפליטת כלים משום סכנה דכ"כ האו"ה בפשטידא שזב בתנור שבו צולין דגים. אבל החו"ד בסי' צ"ה סק"ב כ' בפשיטות דבשעת בישול א' כשנפגשים שני הטעמים דרך דופן הכלי זה מחוץ לקדרה וזה בפנים לא נחשבו כנ"ט בר נ"ט והוה כאלו שני הטעמים באחת וה"נ כן ולא נאמר בזה דהוה רק פליטת כלי רק כאלו השומן בתוך הדגים וצ"ע. מיהו בה"מ גם בדין נ"ט בר נ"ט מקילין נגד סברתו וכבר דברתי מסברתו זאת כ"פ שיעור ת"ג י"ב עשרונים בקרקעיתו לחם דק כמצה ששיעור עוביו טפח עמ"ש בסי' צ"ז ותנורי האופים סתמן גדולים או"ה. ונ"ל בענגלישע קעכין שלנו שהאש והגחלים תחת הברזל וצולה עליהם או"ה או בשר וחלב דאין זה חשיב תנור קטן כיון שהחום מתפשט דרך החורים שקורין לופטין להתנור המחמם הבית וכולו נחשב כתנור גדול אף שגוף מקום הצליה קטן דגם בתנור חושבין צדדיו וגגו לשיעור גדלו. וכ"ז בזמן שהלופט ראשון פתוח אבל אם סתמו להלופט ראשון נחשב מקום האש בפ"ע כתנור קטן פתוח דעכ"פ יש בתחתיתו חור הדשן. והבראט רייער שמבונה בתוך עובי תנור החורף י"ל דין ת"ק וסתום אם דלת שלו סתום וכשנותנים לשם מאכלי בשר עם מאכלי חלב ידקדק שיהי' שני הקדרות מכוסים היטב. דשם יש עוד חשש שגוף כיסוי הרייער מזיע לכן ודאי דאסור אם אין שניהם מכוסין והמחמיר שלא להציג ב' מינים כאחד תע"ב מיהו בזה אחר זה י"ל דעדיין לא הגיע לידי זיעה ובפרט כשהיה מאכל ראשון מכוסה דודאי לא הזיע הרייער עצמו ובעל נפש ידקדק בביתו דזה דבר ההוה ורגיל בפרט בימות החורף פתיחה לסי' ק"ט והוא מפתח גדול לכל הל' תערובות הא דקי"ל יבש ביבש מב"מ ברוב ובא"מ בעינן ס' מדרבנן מטעם שמא יבשלם ויתן טעם. ולכאורה קשה דהא גם יבש מינו אם יבשלם ירגיש הטעם במים וחיך אוכל יטעם. וי"ל דשאני טעם זה של מינו דההרגש אינו טעם האיסור גרידא דאותו טעם שמרגיש הוא רובו מההיתר ולא גרע טעמו מממשו וכמו דהממש נתבטל מכ"ש טעמו אבל בא"מ כשירגיש הטעם ונדונו כממשו הוה כהוכר האיסור דאין ביטול להניכר והנה קי"ל כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא וי"א דגם כזבא"פ דרבנן. והוא פלוגתא בפסחים (דמ"ד). וג קי"ל טעם כעיקר דאוריתא להצריך ס' והתלמיד שואל באיזה מקום נדון בשיעור כזבא"פ ובאיזה בעינן ס'. ואם נשיב לו דביבש בא"מ די בכזבא"פ ובלח דיש בילה בס' כמ"ש התוס' בפסחים (דמ"ד) בד"ה איתיבי' אבל אנן קי"ל דיבש בא"מ מה"ת ג"כ ברוב ורק דרבנן גזרו ס' משום שמא יבשלם וכו' וא"כ איה דין דכזבא"פ וצ"ל דבאמת דין דכזבא"פ לא נאמר דוקא בתערובות שאין האיסור ניכר דהא אמרו בכריתות פ"ג וכמה ישהא האוכלן כאוכל קליות וכו' כלומר דגם אם אוכל גוף האיסור בעין ונשתהא באכילתו כל כך דבזמן ארוך כזה הי' יכול לאכול יותר מפרס פטור ממלקות. וכן אם נתערב כזית איסור ביותר מבפרס היתר אפי' הכירו ואוכל הכל פטור ממלקות. אבל באמת אם נתערב יבש בא"מ ואין ניכר כמ"ש הש"ך כאן סק"ו כגון שנפרך לחתיכות דקות א"נ בשר שור ואיל ועז ונמצא אחת טרפה וא"י איזהו הטרפה וזהו תערובות יבש בא"מ ודי ברוב מה"ת ומדרבנן בעינן תמיד בא"מ ס'. ולכן לא נמצא בפוסקים מדיני כזבא"פ משום דזה נאמר לענין מלקות דבפחות מפרס חייב אכזית אבל פשיטא דבתערובות גמור ליכא מלקות לעולם דמה"ת הכל ברוב ולפי"ז יש ג' חילוקים יבש ביבש מב"מ לכ"ע ברוב ובלח מדרבנן בעינן ס' ע' בשער תערובות להפ"מ כמה טעמים ובכ"ז לא שייך דין דכבא"פ כלל. ובא"מ אם בתערובות בטיל ברוב מה"ת ומדרבנן בעינן ס' משום שאם יבשלם יתן טעם ואם שלא בתערובות רק אוכל חלק עשירית איסור וט' חלקים מהיתר [שיעור זה להרמב"ם דפרס הוא ג' ביצים שיש בהם ט' זיתים] זהו שיעורו למלקות ובפחות מזה אין מלקות ואפי' אוכל איסור עצמו ושהא באכילתו יותר משהיות א"פ פטור: