חידוד הלכה· רבי אריה הלר
יו"ד · סימן ע
סעיף א:
מולחין הרבה חתיכות זעג"ז אעפ"י שהתחתונה. גומרת פליטתה קודם לעליונה לא חיישינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה. לפי ששוהא הרבה לפלוט ציר (קו"א א') וכ"ז שפולטת [א] ציר אינה בולעת ואפי' נתקבץ: הרבה ציר ועומד בין הגומות שבין החתיכות מותרות. בד"א במולח בשר עם בשר ואפי' בשר שור על בשר עופות. מפני שא"א להם לגמור פליטת צירן קודם שיגמור בשר שור דמו:
הג"ה. ומ"מ נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שי"ל בי"ק כגון חתיכה שלימה הופכין אותה כדי שיזוב דמה ובדיעבד אין לחוש. חתיכה שנמלחה ב"פ [ב] מותרת ול"ח שמלח שני יבליע דם שיצא במליחה א': אבל בשר עם דגים אפי' בשר עופות עם דגים אסור למלוח לפי שהדגים פולטין כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו. [ג] ואם עבר ומלחן העופות מותרין והדגים יטול מהן כ"ק (קו"א ב'):
ואם לא נטלו [ד] קשקשיהן כשנמלחו מותרין: הג"ה. וי"א כל הדגים אם אין בהם ס' נגד העופות דאנן משערין כל מליחה בס' וה"נ. וה"מ בדלית בהו קשקשין דרפו קרמיהו ופלטו מיד אבל אית בהו קשקשין מותרין דאז אין פולטין כ"כ מהר ולא בלעי מהעופות. ואיידי דטרידי לפלוט לא בלעי מידי דהוה אשני חתיכות שנמלחו ביחד:
[א] ציר. עט"ז סק"א דהר"ב ס"ל ככ"פ רק לא טרוד משום דאין טירדא בציר [אבל בדם ס"ל טרוד כבסוף סעי"ב] ולפי"ז לא יהי' היתר למלוח השני אחר פליטת כל דם הראשונה רק ע"י מליחה ב' כיון דאז ליכא טעם טרוד ודאי תבלע ואין היתר אא"כ ימלחנו שנית ואז נאמר ככ"פ. וזה בין בחתיכה אצל חתיכה אם הראשונה פלטה כבר דמה או חתיכה שנפלה לציר בכשא"מ אחר פליטת דמה [קודם הדחה] דתצטרך מליחה ב'. ולהש"ך ס"ק ל"ב ול"ז יש חילוק דבחתיכה אצל חתיכה שפיר אמרינן טרוד כדברי המחבר כאן דמותר בלא מליחה ב' רק בנפלה לציר אחר פליטת דמה לא אמרינן טרוד כיון שמונחת בכשא"מ בציר ואז בעינן מליחה ב'. עוד יש חילוק בין הט"ז והש"ך דלהט"ז ידקדק שתהיה התחתונה מונחת עד שתגמור העליונה פליטתה אפי' אם התחתונה היתה באמצע פליטתה בשעה שמלחו העליונה דאז א"צ מליחה ב' לתחתונה רק צריך שתנוח שם עד אחר גמר פליטת העליונה. והסברא לזה. דאם הונחה העליונה בטרם כלות כל פליטת התחתון והי' אז זמן טירדתה תו לא פסקה טרדתה אף אחר שכלתה לה זמן פליטת עצמה. ואפי' אם תכלה טירדתה מעט ותבלע. נאמר ככ"פ אם תהי' מונחת עכ"פ כל זמן פליטת העליונה. ואז ידיח כולם ביחד ויתכשרו וזהו דעת הר"י דאורלינש בתוס' דק"ב ולק' בסוס"י בקיצורי דינים אות ג' אבאר ולהש"ך דהטירדא נמשכת גם בזמן פליטת ציר א"צ להניחה שם ויכול לשומטה משם אחר פליטתה אף שהעליונה עדיין לא פלטה:
וידוע דבע"ש די בשיעור מליחה כדי הילוך מיל ונסתפקתי אם גם בדינים שבסי' זה לחומרת שינוי החילוקים שבין זמנים דפליטת דם. או ציר אם נאמר עדיין טרוד להט"ז או לא וכה"ג רבות בדיני סי' זה ובסוס"י בקיצורים אדבר בזה וכאן קצרתי שלא לבלבל עיני הקורא:
[ב] מותרת. להט"ז ס"ק ב' דוקא תוך מעל"ע. ולהש"ך סק"ג אפי' אחר כמה ימים. וכ' הש"ד המיקל כהש"ך לא הפסיד. ולהט"ז דמחמיר נ"ל דלאו דוקא להחולקים במעשה דרש"י שבסי' ס"ט ס"כ די"ל אפי' לרש"י דשם פסק כח המלח הישן ולא נתנו מלח חדש ולכן התיר אף שנתנוהו בכשא"מ אבל כאן דנתנו מלח חדש חזק י"ל דלא התירו אחר מעל"ע דנחלש הבשר מאוד ונכנס הדם של המליחה. ראשונה בנקל:
[ג] ואם עבר ומלחן. עש"ך סק"ד דכ"ק מפעפע למעלה והעופות מותרין לעולם. וכ' הש"ד דלעולם לאו דוקא דאחר יב"ש ועכ"פ אחר מעל"ע לא טרידי כלומר ויהי' צריכין מליחה ב' לפלוט מה שבולעים מהדגים שבלעו מהן וחזרו ופלטו. ונ"ל דזה דומה לחשש מעשה דרש"י לדידן אלא דאחר פליטת ציר הדגים אין לחוש דאין להם ציר רק משום דם שלהן שפולטין אחר ש"מ. ול"ד למעשה דרש"י דמה שיש במלח אין המלח מפליטו ומה שיש ע"פ שריק משא"כ בדגים. ומכ"ש בדגים שמנים שיש לאסור אפי' אחר ש"מ עכ"ל. ולא זכיתי להבין ד"ק. במ"ש שיש חשש בדם שלהן שפולטין אחר ש"מ ול"ד למעשה דרש"י וכו' דאיזה דם שלהן אטו הדגים אוסרין מטעם דמן וע"כ דלאו דוקא דם שלהן אלא דם העופות שנכנסו בדגים ונפלטו. וע"ז קשה דזה הוה דם פליטה ולא טבעי ובדם פליטה אמרינן שריק. והוא ז"ל אמר דכאן לא שייך שריק. ועוד דהרא"ש הקשה ארשב"ם דס"ל לאסור העופות אמאי לא נאמר שריק ותי' כיון שיש דם מעט וציר הרבה לא שייך שריקה לענין הציר וממילא גם הדם נשאר בעופות. והב"י הביא תי' זה גם לענין שלא נאמר ככ"פ ע' בקו"א בסוהס"י בסק"א. הרי דרק רוב הציר אינו נותן לשרוק. וכאן כ' הש"ד להיפוך דמשום ציר ליכא דהדגים אין להם ציר רק משום הדם עצמו והדם ודאי שריק גם מ"ש וכ"ש בדגים שמנים שאוסר. וקשה הא במליחה לא אמרינן היתר מפטם לאיסור. והיכן מצינו באיסורי דם חילוק בין כחוש לשמן. וגם אין הנאסר יכול לילך יותר ממקום שהאיסור עצמו יכול לילך. וכאן אתה רוצה שהדגים יבליעו בשומנן את דם עופות לתוך העופות. ואולי כל זה אמר רק להצריך מליחה שנית להעופות וקיצר הדברים:
[ד] קשקשין. כ' הט"ז דלא משום דהקשקשין עומדים במקום הכדי קליפה אלא דע"י הקשקשין העור קמיט ולא בלעי וכ' הש"ך דנ"מ במה שהקשקשין הם במקום קליפה באם מלח דגים בשאר איסור דקי"ל דבעינן ס' וגם קליפה א"נ בדבר שאין בו סרך שמנונית כגון חמץ בפסח דדי בקליפה ואז יהי' הקשקשין במקום קליפה כן תוכן כונתו ועש"ד. עוד כ' נ"מ בחם לצונן דבעינן קליפה של אדמיקר ואז יהי' הקשקשים במקום קליפה. והמ"ז התיר הקשקשים עצמן כגון אם נפלו לתבשיל דא"צ ס' נגדן. ואם בישל הדגים עם הקשקשין לא נאסרו. ובקו"א אות ג' הארכתי גם בזה:
סעיף ב:
בד"א במלח שניהם יחד או שהעוף מלוח והדג תפל [ה] אבל הדג מלוח והעוף תפל ונתנם זה אחר זה או זעג"ז אף הדנים מותרים בלא קליפה: הג"ה. [ו] וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים אפי' שניהם מלוחים דדם אינו מפעפע למעלה דלא גרע מחתיכה המוכחת בציר דמה שלמעלה מהציר שרי. וכן אם הניח הדגים אצל העופות אחר ששהו העופות ש"מ מותרים הדגים אעפ"י ששניהם מלוחים [ז] ואם נמלחו דגים בכלי שמלתו בו עופות מותרים וכו'. והא דכשהעוף מלות והדג תפל אסור דוקא כשהדג כבר פלט כל דמו והודח [ח] אבל אם עדיין לא פלט כ"ד שלא נמלח מעולם מותר דאיידי דיפלוט דם דידי' יפלוט דם דאחריני וכו':
[ה] אבל דג מלוח וכו'. ע' ש"ך סק"ז דאפי' נוגעים זב"ז מותר ואף דבסעי' ג' הביא המחבר דעת האוסרים בטהור מלוח וכו' בנוגעים. שאני איסור דם משאר איסורים דלדם לא חשיבא רתיחות זה לשני להבליע: [ו] וכן אם הדגים מונחים על העופות. הש"ך בסק"ח מביא ד' רש"ל שצריך לידע בבירור שהדגים לא נשרקו מן העופות דאלו בסתם חיישינן דדרך מליחה להפך. ובסק"ט כ' דה"ה מונחים אצל העופות. אלא שהם בשטח גבוה למעלה מכפי שטח העופות דאותו החלק הגבוה מותר. דדמי לנפל לציר דמה שלמעלה מהציר שרי אף שמאותה חתיכה עצמה יש בתוך הציר שאסור. ורק כ"ק בעינן לחלק הבולט במקום שפסק חלק הנמוך דכן פסקינן גם בנפל לציר: [ז] ואם נמלחו דגים בכלי וכו'. הכונה אפי' נמלחו בשולי הכלי והכלי מסבבן וגם יש עליהם כיסוי דאם נאמר דרק כשמונחים ע"ג הכלי דמותר דבכה"ג גם בבשר מותר ואפי' יש דם בעין תחתיהם מותר דאין דם מפעפע. וא"צ לטעם דאין מליחה לכלים להפליט. ולהש"ך סק"י דבדגים למעלה בעי קליפה י"ל דבכלי א"צ קליפה. ועס"י ס"ט סט"ז בדיני כלים שמלח בהן בשר ובמש"ש:
[ח] אבל אם עדיין לא פלט וכו'. הט"ז סק"ח השיג בזה ואסר והמ"ז מתיר בקשקשים עליהם דא"צ ה"מ ג"כ:
א"ה. על סעיפי ג' ד' לא רשמתי כאן דדינם כפול בסי' ק"ה. רק אכלול דיני הש"ע לפי הס"ק שלו:
[ט] בסי' ק"ה נתבאר דעת הר"ב להחמיר בנוגעים זה בזה באה"מ ובת"ח כלל כ' פסק לגמרי כסברא ראשונה וכן הרש"ל. ע' ט"ז כ"כ הש"ך סק"כ ואי"ה בסיף הסי' אבאר דיני מליחת איסור אצל היתר:
שאלה בענין מליחת איסור אצל היתר שנזכר כאן בסעי' ג' ושייך לסי' צ"א וסי' ק"ה ס"ט:
שאלה. אשה מלחה בשר ע"ג כ"מ והדיחתו וע"ג הכ"מ הי' מונח גם חתיכת שומן וחתיכת חלב ונסתפקה אם מלחה כולם ביחד או אם מלחה רק הבשר או אם מלחה הבשר עם השומן בלא החלב. והחלב אינו לפנינו ללחוך בלשון אם נמלח ואין ס' נגד החלב:
תשובה. המחבר כ' כאן בס"ג דבשר שחוטה שמלחו עם טרפה או אם הטרפה מלוחה והכשרה תפילה אסור כ"ק [בכחוש אבל בשמן בעינן ס' וגם כ"ק] דאעפ"י שאינה בולעת מדמה בולעת מצירה. וכ' הש"ך ס"ק י"ח דהדם אין נבלע מזאת לזאת משום טירדא דפליטת עצמה אבל צירה בולעת וכו'. והט"ז בסקט"ז כ' דגם בספק אם נמלחו יחד הוה ספיקא דאוריתא:
והצ"צ כ' בספק אם נמלח חלב עם בשר אז חשוב ספיקא דאוריתא דהוה א"מ וטכ"ע אבל ספק בשר עם בשר א"נ שומן עם חלב דהוה מינו ומדאוריתא ברובא. והכרו"פ סי' ס"ט סק"ט כ' דכשנסתפק אם נמלח חלב כלל שוב הוה ספק דרבנן והתיר הבשר בקליפה. וכיון שא"י מקום הקליפה די ברוב. ואפי' הבשר כחוש דאז הקליפה מדינא מ"מ כיון שגם זה בספק שמא לא נמלח החלב כלל ואין קליפה. וגם אין הקליפה ר"ל [ע' בקו"א בסי' ס"ט סק"ח בכה"ג]:
והנה כאן שיש גם שומן גם בשר גם חלב. והשומן רוב נגד החלב היינו יכולין לומר סלק הבשר הא"מ כאלו אינו והמינו רבה על החלב ומבטלו. ואז השומן והבשר מותרים וגם שומן אין הקליפה בו מדינא רק מחומרא כן תוכן הדין עפ"י הפוסקים הנ"ל:
ובא העני במקלו ותרמילו בפתח המלכים לישא וליתן וללון בעמק ההלכה. והקשיתי דבסי' ע' ס"ב בה דמתיר הרמ"א למלוח בשר ב"פ ולא נידח בינתים ושם כ' הט"ז בסק"ב וז"ל זהו לדעת הרא"ש דאין דרך וטבע המלח להבליע דם רק להפליט. אבל לדעת הפוסקים בטעם הדחה ראשונה מחשש שהמלח יבליע הדם שע"פ החתיכה. לכן צ"ל כאן ההיתר משום שהבשר טריד להפליט ציר לא יבלע. והחו"ד בריש סי' ס"ט הביא דברי הט"ז אלו וביאר דבריו דלעולם כ"ז שהמלח עוסק בפליטת דם אינו מבליע דאינו עושה פעולת ההיפוך. והא דדם שע"פ אוסר כשלא הדיח. משום דכשהמלח פוגע בדם בעין ונשקע בתוכו אז מחליף פעולתו ומתחיל להבליע ותו אינו מפליט [ע' בפתיחתי להל' מליחה באורך פלפול בדברים אלו]. מכ"ז מוכח דבאיסור דם ומליחתו אם המלח מתחיל בפעולת מפליט אינו פועל להבליע. ואם התחיל להבליע אינו מפליט כגון כשפוגע בדם בעין שע"פ החתיכה כשלא הודחה קודם מליחה. לכן ס"ל להפוסקים המחמירין דרק לדם אינו מבליע משעה שהתחיל להפליט דאינו עושה להיפוך מטבעו אבל שמנונית איסור נבלע על ידו. וטעם דאיסור דגים כשנמלחו עם עופות משום שהדגים אין להם מה לפלוט וממילא עושה המלח בהם פעולת מבליע כמו כשפוגע בדם בעין א"נ דרפי קרמיהו:
ולפי"ז נחזי אנן תינח במולח בשר כשר עם בשר טרפה ושניהם כבר פלטו דמן בזה שייך לומר דאף דאין מלח מבליע דם אבל מבליע ציר. ואפי' אם הבשר הכשר נמלח להוציא דם י"ל בדוחק דרתיחת הבשר עצמו בולע מציר הטרפה שנמלח עמו. וכן טעם דטמא מלוח וטהור טפל דאסור דהמלוח מבליע בתפל. וכ"ז שייך עכ"פ כשהטרפה כבר פלטה דמה ואין בה רק ציר אבל כשגם הטרפה יש בה דם טבעי וגם הכשרה ושניהם פולטים דם איך שייך לומר דהכשרה אף שטרודה לפלוט דם ואינה בולעת דם אחרת אבל בולעת צירה של חברתה. ומי מבליע ומי בולע הא שניהם טרודים לפלוט. ומי הגיד לבשרה למאוס בדם ולאכול ציר ויבלע זאת ויפליט זאת בפ"א. ואף שאמרו בכבד דטבעה לפלוט ולא לבלוע. בה אמרו סתם שגם שמנונית וציר אינה בולעת ולכן מבעי"ל בירושלמי תרומות אם שלקה בחלב מהו. ואיך נאמר דהטרפה פולטת דמה עם שמנוניתה. וחברתה הכשרה תמאס בדמה ותאהב שמנוניתה בפ"א. ובפרט דאין רעיון זה מוזכר בש"ם וראשונים ומגבינה עם בשר אין ראי' דהגבינה אין בה דם דאז שפיר י"ל דהבשר שעמה אף שטרודה לדם מ"מ הרתיחה מבליע בתוכה מהגבינה דהגבינה אינה פולטת דם כלל אבל כשזאת הטרפה פולטת דם וגם ציר מאן מפיס דהרתיחה מכניס ציר ומרחיק דם. וגם דין דגבינה עם בשר אפשר דמיירי בבשר שאין בו דם. ומהני אטמהתא שנמלחו בגה"נ. שמא נשאל הדין במליח שני' שכבר פלטו הדם אבל על מליחה ראשונה אין שום סברא לאסור הבשר מטעם הגיד ואמת דבצלי אש שייך לומר סברתם זאת דהאש מבליע ציר בשעה ששואב דם דלא אמר אש מוצץ דם מהבשר רק שואבו ושרפו. וי"ל דלדם שורף ולא ציר. ורתיחת האש מבליעו ואין זה מעשה ההיפוך מטבעו. אבל המלח אינו שורף הדם רק פולטו והדם יוצא דרך נקבי הכלי וא"כ גם הציר יוצא דרך נקבי הכלי תחתיו. וגם בצלי לא מצינו בגמ' שיחליק בין הפליטות והבליעות של דם וציר. ועובדא דגדי שצלאו בחלבו. דלמא מיירי שכבר נמלח ופלט דמו ואז באמת לא נאסר דבשעת פליטת דם אינו בולע כלום ואח"כ כשאין לו דם לפלוט יש חשש בליעה מחלבו בין ע"י מליחה כהני אטמתא בין ע"י צלי כגדי שצלאו בחלבו. וגם בטמא מלוח וטהור תפל דאמר הטמא מבליע בהתפל ציר ולא דם דכשהטמא זה נמלח בעוד דמיו בו איך יבליע ציר בהתפלה ולא דמו ומאן מפיס. בפרט שי"ל דהדין לא נאמר רק כשהטמא נמלח בצירו ודמו כבר נפלט:
וגם איך נוכל לומר דהכשרה במלחה שנסתמו בה נקבי הבליעה ע"י טירדתה להפליט דם ותבלע ציר ובאיזה נקב תבלע ציר ובאיזה נקב תפלוט דמה ואם נכנס ציר לא יצא דם וכן להיפוך ואם תאמר דכשפוגשת בציר ובולעתו אז באמת אינה פולטת דם א"כ גם בשני חתיכות כשרות כשנמלחו יחד נאמר דציר של זאת נכנסת בזאת ושל זו בזו ולא פלטו דם. ויהי' אסור למלוח ב' חתיכות כשנוגעים זב"ז. הלא כל בשר יש בו שמנונית וציר. ומאן מפיס בין דם לדם ובין ציר לציר:
ולברר הדברים אציע לפניך גוף לשון המחבר בסי' צ"א ס"ה ששם מביא חילוק בין מליחה לקדרה למליחה דבעי לאורחא דהחילוק ביניהם דמליחת קדרה נחלשת בשטיפה בעלמא. ומליח' דלאורחא בעינן שריה במים להחלישה. ושם כ' הרמ"א וז"ל וי"א דאחר ש"מ פסק כח המלח. וכ' הש"ך שם דרק במליחת קדרה פסק כח המלח אחר כלות ש"מ. משום שהמלח עשה פעולתו ואח"כ פסק כחו. אבל מליחה דלאורחא הדין בהיפוך דכל ששהא יותר נתחזק רתיחתו יותר דלא נחלש דלא עשה שום פעולה. ולפי"ז חומרת המחבר דבמלח דלאורחא בעינן שריה במים להחלישו. מיירי שמלחו מחדש אחר מליחת דם. דבאותה מליחה אין פסיקה לכחו בפליטה:
אמנם הגאון בכרו"פ בסק"ג שם כ' להיפוך דבלקדרה הטבע כך דכ"ז של ש"מ עוסק בפליטה פולט. וכשפוסק מלפלוט מתחיל להבליע. ובדבר שאין בו דם מתחיל הבליעה תיכף. ואם כנים דבריו שפיר י"ל דכשמולחין בשר כשר עם טרפה מתחיל האיסור אחר ש"מ של פליטת דמם. ואם הטרפה אין בה דם אז מתחיל הבליעה תיכף. אבל לעניותי אין רעיון זה מובן ביושר. דהא קי"ל דבשיעור מיל כבר יצא הדם. ולדברי הכרו"פ נחוש שאחר ש"מ מתחיל אותו המלח עצמו להבליע. מיהו זה י"ל דאין טבע הבשר לבלוע דם אחר שפלטו דמה"ט התיר הרמ"א למלוח בשר ב"פ ורש"י מתירו ליתן גם בכשא"מ אחר ש"מ. נמצא לפי"ז שפיר נתרץ הנך דינים דאם נמלח בשר כשרה עם טרפה ושניהם פולטין דם אם הפרידן זה מזה בתוך ש"מ אין איסור ובה"מ נאמר להיפוך דפליטת הדם עד חצי שעה ועדיין לא נקיים מפליטת דמן ועדיין אין המלח עושה בליעה. ובזה נבאר משמעות לשון המחבר בסי' צ"א ס"ה וז"ל במליחה לקדרה ושהה כדי מליחה לקדרה כ"ז שלא הדיחו מקרי אנמ"מ עכ"ל. משמע הא קודם ששהא ש"מ לא מקרי אנמ"מ. ואיך אפשר לומר כן דא"כ מתי פלט הדם. ולמה אסרינן בכשא"מ תיכף כשהתחיל ואדרבה אנן מתירין במעשה דרש"י אחר ש"מ ולא קודם. ולדברי הכרו"פ א"ש דלפעולת דם נפסק הכח אחר ש"מ לענין דם ועדיין נקרא אנמ"מ לענין בליעת דברים אחרים. דחוזק המלח לא נתבטל רק טבעו לעניני דם נתבטל ונפסק. ולכן מסיים שם כגון בשר וגבינה דאז נאסרו תיכף שניהם דהגבינה אין לה דם ונרתחת תיכף ובולעת מבשר בין דם בין ציר והבשר אם פולט דם ודאי דלא נאסר מהגבינה עד שיפלוט דמו ואם אז יהי' הגבינה אצלו יאסר. ואם הבשר כבר פלט דמו נאסר מיד. וגם לאיסור הגבינה יש נ"מ בין אם הבשר נמלח לדם או לא דאם נמלח לדם נאסרה הגבינה מטעם דם וגם מטעם בשר. ונ"מ להקל בספיקם. והבשר לא נאסר מחמת הגבינה עד אחר פליטתו אם לא נקח הגבינה משם. כ"ז לדעת הכרו"פ:
העולה מזה בדין דלעיל דאפי' במולח ודאי חלב עם בשר כיון שמחזיקין דם בחלב אין האיסור נבלע בבשר כ"ז פליטת דם שניהם. וכאן שיש ספק אם נמלחו שניהם כלל וספק אם הודחו בצמצום אחר ש"מ הוה ס"ס להיתר. חוץ ממה שכתבתי סניף להיתר מחמת שיש בשומן רוב די"ל סלק כמ"ש בתחלת השאלה. ויש עוד דיו בקולמסי אבל קצרתי באומר כעת ובסי' צ"א כתבתי יותר:
סעיף ה:
י"א שבשר שנמלח אסור לשהותו במלח אפי' בכ"מ אחר פליטת צירו דהיינו יב"ש שחוזר ובוצע מלחלוחית דם שעליו. ויש מתירין [ט] אפי' כמה ימים. ויזהר לכתחלה ובדיעבד מותר:
[ט] אפי' כמה ימים. בפתיחה הבאתי שיטת הרא"י שזהו טעם הדחה א' שמא ישכח ויניח הבשר במלח עד אחר יב"ש ואז יהי' הדם שע"פ ניתך ויתבלע בבשר וכשהדיח אזדא האי חששא. והנה לרש"י בסברת דאחר ש"מ מותר להניח הבשר אפי' בכשא"מ. מכ"ש דמותר כאן. והאוסרים חוששים גם לדם פליטה שיתבלע כמו שחשש הרא"ה בדם שע"פ. ומ"מ לפי דברי הרמ"א שמותר למלוח בשר ב"פ ושם הט"ז מחמיר אחר מעל"ע והש"ך מתיר שם א"כ מכ"ש דמותר להניחו במלח הראשון כמה שירצה:
סעיף ו:
יש אוסרין ליתן [י] בשר שלא נמלח כלל או:
שכבר פלט כל דמו עם בשר שנמלח:
להוציא דם לפי שהבשר שלא נמלח כלל או:
שכבר פלט כ"ד חוזר ובולע ממה שחבירו:
פולט. ויש מתירין ע"י מליחה שימלחנו אח"כ:
ואז יפלוט גם מה שבלע. וי"מ בכ"ז ולכתחלה:
יש לחוש לדברי האוסרין: הג"ה. ואפי' [יא] בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דו"צ אצל בשר שלא שהא עדיין ש"מ. וי"א דכל מעל"ע פולט ציר וכו' וה"נ אך באין ה"מ יש לאסור אחר יב"ש. וקודם לזה אין לחוש כלל. וכ"ש כשלא נמלח כלל שאפי' נפל לציר ממש אין לאסור דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידי' יפלוט דם שבלע ממק"א. ואפי' נמלח ולא שהא ש"מ ונפל לציר יש להתיר אם לא שהא בציר יום שלם. אך אם שהא ש"מ ונפל לציר יש אוסרים אפי' אם לא כלה זמן פליטת צירו. ומ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה כ"ז פליטת צירו דהיינו תוך יב"ש ע"י הדחה ומליחה ב'. וכן אם נפל לציר קודם ש"מ ידיח וימלוח פ"ב. ואם מלחו בלא הדחה פ"ב אחר שנפל לציר שרי בדיעבד. וכ"ז מיירי בציר שהוא כרותח כלעיל סי' ס"ט. אבל דם בעין שנפל על בשר תוך ש"מ דחשיב (הבשר) כרותח כלק' סי' צ"א נאסר הבשר דבדם בעין ל"א איידי דטריד וכו' ולא ככ"פ. ולא אסרינן רק מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מהציר שרי מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. בשר שנפל לתוך ציר שע"ג קרקע [יב] דינה כאילו היתה בכשא"מ. בשר שנגעה בחתיכה שנמלח בכשא"מ ונאסרה [יג] דינה כנוגעת בציר. [יד] ספק ציר ס' מים מותר דציר מדרבנן וספיקו לקולא. [טו] ציר מעורב עם מים אפי' מים מועטין לא חשיבי עוד כרותח ואינה אוסרת. דיני כבוש עי סי' ק"ה:
[י] י"א ליתן. ע' ש"ך ס"ק כ"ו דבדברי המחבר ליכא רק ב' דינים. א' בשר תפל דהאוסרים ס"ל דאין הבשר פולט רק דם של עצמו ולא מה שבלע מאחריני. והא דמולחין כמה חתיכות בס"א הוא מטעם טרוד דשם שניהם נמלחו. והמתירין היא דעת בעה"ת דגם בזה אמרו ככ"פ. דין ב' בפלט כל דמו והודח דנסתמין נקבי הפליטה. והמתירין הוא דעת מקצת רבותיו של הרשב"א דגם בזה אף דאין לה דם של עצמה ולא ציר אפ"ה ככ"פ כשימלחנו שנית. ושאני דגים דרפי קרמיהו. ובכלל פן שני יש גם דין אחר יב"ש בלא ה"מ ואחר מעל"ע בה"מ. דשוין להודח. והרב בהגה מודה בדין א' בבשר תפל להיתר דאמרינן ככ"פ ולא בדין ב' דהיינו אחר יב"ש או בה"מ אחר מעל"ע. [ומדין הודח לא הזכיר הר"ב כאן] ובה"מ ותוך מעל"ע מתיר. והא דלא כ' הר"ב וי"א כיון דפליג אהיתר דהמחבר. די"ל דס"ל דמ"ש המחבר פליט כל דמו ר"ל בלא צירו ובזה גם הרב מתיר. ולפי"ז יהי' דין דהר"ב דפלט גם צירו דין ג' שלא הוזכר במחבר לכן לא כ' וי"א. ובאמת המחבר מיירי בשפלט גם צירו דהיינו ע"י הדחה זהו דעת הש"ך בדבריהם:
והש"ד ס"ק כ"ז כ' להעמיס גם בדברי המחבר ג' דינים. א' בשר תפל דל"א ככ"פ להאוסרים. ב' בפלט כ"ר ולא הודח. וזהו דעת הר"י דאורלינש דבציר לא אמרינן טריד (ומכ"ש ככ"פ) ויש מתירין בהנך תרתי בתפל או במלוח ולא הודח. ויש מתירין בכל זה הוא הוספה להתיר גם בהודח:
וע"ז כ' הר"ב ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו וקאי אהודח שהתירו יש מתירים ב' דזה דומה לאחר יב"ש. אבל הט"ז כ' בס"ק ט"ז דהר"ב חזר בו מסברתו בס' ת"ח דאין הדחה סותמת נ"פ. ולשיטה זאת יודה הרב בכל ג' דינים שבמחבר רק הר"ב כ' לאסור בדין ד' שלא נזכר בהמחבר ולכן לא כ' וי"א. גם א"ש בדרך זה של הט"ז למה הביא המחבר יש מתירין ראשונים כיון שמתירין האחרונים מתירין יותר די"ל דעדיין מחולקים בטבע ההדחה אם סותמת נ"פ או לא דלמתירין ראשונים סותמת. וא"א להתיר והאחרונים ס"ל דאין סותמת ושייך להתיר:
עוד ראיתי לומר דהמתירין ראשונים פליגי עם האחרונים אם נצריך מליחה ב' או לא וגם בפלט כ"ד דלמתירין א' ההיתר ע"י ככ"פ וממילא צריך למלחו ויפליט. והמתירין השנים מתירין מטעם טרוד וא"צ מליחה ב' ובתפל לא פליגי דבודאי ימלחנו דעדיין הי' תפל. ובאמת נמצא דיעה זאת דעת רביעית בתוס' בסוגיא דמולחין הרבה חתיכות אבל באחר פליטת צירו לא איירי המחבר כלל כמו שלא נזכר בדבריו. והר"ב בא לידון בדבר חדש ולא הוצרך לכתוב וי"א. די"ל דבכה"ג שני המתירין שבמחבר מודים לאסור. דרק בשעת פליטת ציר אמרו טרוד ולא אח"כ. ובס' באר הגולה הגיה בדברי המחבר והוסיף תיבת,וצירו" וזה ללא צורך. ומ"ש, המחבר ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין שלא להתיר אפי' ע"י מליחה ב' בנפל אחר ש"מ. ובדיעבד כשלא נתבשל והתיר המורה ע"י מליחה ב' מותר כמתירין ראשונים. ואם כבר נתבשל בלא מליחה ב' מותר כמתירין שנים. וא"ש שהביא ב' מתירין באיכא ביניהו אם צריך מליחה ב' וגם ב' דיעבד יש לצייר בהם. וא"ש שלא כ' הר"ב וי"א משום שבא לדון בדבר חדש ובסוס"י בקיצורי דינים אבאר בירור הדינים:
עוד רגע אדבר. הנה הש"ך בס"ק כ"ט כ' דכשהבשר לא הודח בראשונה אין חילוק בין נפלה לבין חתיכות א נפלה לציר. ואם נפלה בין חתיכות ונשתהא שם יש לאסור וכו' ע"ש. ובעניותי איני מבין דה"ק בפ"כ גם דין דהמחבר בבשר תפל דיש מתירין לא כ' חילוק אם מונח למעלה או למטה או בינתים. ועוד דאם מונח למעלה לכ"ע מותר דאין דם מפעפע למעלה דלא גרע מדגים שע"ג עופות דלעיל ס"ב. וא"כ מיירי שנפל בין החתיכות ואיזה שיעור שהייה נותן הש"ך באיסורו ואם ר"ל דהמחבר מיירי בהודח ובלא הודח אסור לא הי"ל לתלות בנשתהא. ובמהדו"ק כתבתי הרבה מזה. אמנם נ"ל דהש"ך בסי' ע"ז סק"ד במוליתא כ' שאם מלאוהו בבשר תפל אסור ואף שהמחבר בסו' ע' ס"ו מתיר בהונח אצל מלוחים הכא שאני שהוא בפנים. ר"ל דהבשר סגור בתוך המוליתא וגרע ממונח בין המלוחים או תחתם. ולכן כ' כאן דאם מונח במוסגר כ"כ במקום דחוק כמו במוליתא דאסור. ומשום דעכ"פ א"א להיות המקום דחוק כ"כ כמו במוליתא לכן כ' הדין בלא הודח עכ"פ. וסברתו כך. דכבר כתבתי בפתיחה בחומרת הסמ"ק ומהר"י טרושין לאסור במלח בלא הדחה א' שחשבו דם שע"פ הבשר כדם בעין והקשיתי שם קושיא עצומה דאפי' דם בעין ממש אינו מפעפע למעלה וא"כ אין כאן חשש מהדם שלמטה בהחתיכה רק לכל היותר בהדם שע"פ העליונים ונגד חלק זה ודאי יש ס' ותירצתי עפ"י שיטת החו"ד ברי"ס ס"ט דכשבא המלח ע"ג הבשר ורוצה למוץ דמו כטבעו ואם פוגע בדם בעין ונטבע בו אז לא די שאינו מפליט רק אדרבה מבליע. ובטבע מלח אין חילוק בין אם מבליע מתחתון לעליון או ממעלה למטה כמו שאין חילוק בפליטתו שפולט בין למעלה בין למטה. ולפי"ז כאן בהונח אצל חתיכה אפי' לא הודח עדיין יש להתיר דעכ"פ הוא לא נמלח עכשיו שנאמר דהמלח פגש בדם שע"פ והתחיל לעשות מבליע במקום מפליט דעכ"פ אין מלח עליו. אבל בנסגר באמצע ונשתהא שם בין המלוחים יש לחוש שקלט מהם כ"כ מלח עד שהמלח שנקלט עליו עשה בו פעולת מבליע כאלו נמלח בעצמו בלא הדחה. כ"ז אמרתי להבין דבריו ז"ל אמנם בס' יד אברהם מתיר בדין זה דנשתהא וכן המנ"י. ובהפסד קצת נוכל לסמוך עליהם. דגם בדין מולח בלא הדחה מתירין בה"מ. וכאן עכ"פ לא נמלח בעצמו רק שנתחבא בין המלוחים יש להקל יותר ודי בהערה זאת בס"ד:
הש"ד כאן ס"ק י"ד נסתפק בב' חתיכות א' מלוח וא' תפל. ונפל חלב על התפילה. וקי"ל המלוח מבליע בתפל ואם הי' המלוח גבינה הי' אוסרו. ועכשיו שיש על התפל חלב אם המלוח מבליע בתפל גם דבר אחר שלא מהמלוח עצמו. וראיתו להתיר דאפי' דם שעל התפל עצמו כשלא הודח אינו בולע דאין המלח של חברתה מבליע רק מה שבמלוח לבדו ולא דבר אחר. והמנ"י אפי' בנשתהא מותר ולהש"ך בלא נשתהא מותר. ואיך יבליע בתוכה החלב שע"ג התפל. ודבר נכון דיבר אבל מסיים וז"ל והיינו אם החתיכה המלוחה כבר הוכשר מדם רק נמלח שנית עכ"ל. וסיומו זה אין לו פי' דלענין החלב מה לי אם המליחה ממלח א' או ב' הלא עיקר ספיקו הוא אם יבליע גם מאיסור אחר או לא:
ואפשר ה"ק דאין חשש זה רק כשהמלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלחה שנית והיינו כמליחה דבעי לאורחא דבסי' צ"א שהבאתי לעיל בשאלה וזהו מלוח חזק דהמחבר שם מצריך לו שרייה להחליש מלחו ולא סגי לי' בהדחה בעלמא כמו במלוח לקדרה. ובמלוח כזה יש להסתפק שמבליע גם החלב בהתפל אבל במלוח סתם דקדרה ודאי דלא יבליע החלב בו כמו שאינו מבליע דם שע"פ בו כמ"ש וידיחנה מהחלב ומהדם שע"פ וימליחה כדינה. ובקו"א שבסוס"י אערוך פלפול בזה. ובסי' צ' סק"ג הארכתי בענין כחל שנמלח לדם ולא נאסר אז מחלבו:
[יא] ואפי' בדיעבד וכו'. ע' ש"ך סק"ל דאפי' לצלי אסור דכל הנבלע ע"י טבע של מלח שוב גם האש לא יוציאו. ואף שהרש"ל מתיר בנפלה לציר בלא שהא הציר יותר מקורר מגוף המלח הנופל על החתיכה. והיא כבר נמלחה ופלטה כדו"צ. והמלח מלא דם:
[יב] דינה כאלו היתה בכלי שא"מ. ע' ש"ך סקמ"ז וז"ל מיהו פשוט דלא מיירי מבשר שלא נמלח כלל דזה מותר אפי' הציר בכשא"מ ממש ע"י מליחתה שיעשה לה אח"כ דאין הציר עושהו פי' ממקל"מ וכו'. ולפי"ז במעשה דהט"ז בסי' ס"ט ס"ק מ"ד בהניחה אוז שלא נמלחה בכשא"מ ועליה הונחה אוז שכבר הוכשרה ומלח העליונה והציר זב ע"ג התחתונה ונשרה בציר ואסר התחתונה מה שבתוך הציר ולדברי הש"ך כאן אין בציר כדי לאסור בשר תפל כדין מולח בכשא"מ. וכ"כ הס"ד ס"ק ל"ט וז"ל וכ"ז בתוך ש"מ אבל חתיכה תפילה שנפלה לציר בכשא"מ שרי ע"י מליחתה דכשהיא תפילה לגמרי אין בזה משום מולח בכשא"מ ולא איכפת לן מה שמונחת בציר [ולק' סוסקט"ו כתבתי בזה]. מיהו הגרע"ק כ' על הש"ך ס"ק ל"ו וז"ל דזה תלוי בב' תירוצים שבש"ך שם וכ"כ בגליונו לס"ק ל"ז דלתי' ב' של הש"ך ס"ק ל"ו אסור בש"כ בציר שלא יועיל הדומל"ב [מיהו גם שם לא מיירי מתפילה ממש וצ"ע] ובסי' ס"ט בקו"א סק"י הארכתי במעשה דט"ז שם. ונ"ל דאם נפל בשר תפל לציר שע"ג קרקע להתיר דעכ"פ אין דין הקרקע ככשא"מ ממש שאין המקום דחוק ועכ"פ יש לציר מקום לזוב כתי' א' שבש"ך סקל"ו ועפ"ת ס"ק ל"ג. ובפרט אם היתה מודחת דאפי' בכשא"מ ממש יש לסמוך אש"ך וש"ד הנ"ל. ודוקא בתפילה ממש אבל בתוך ש"מ אבאר לך בקיצורי דינים אין להקל בציר כמו במולח בכשא"מ. וע' כרו"פ וז"ל דבקרקע מספק"ל אי הוה ככשא"מ ומחמרינן לאסור מה שבתוך הציר אבל לא נדון כמולח בכשא"מ שיהי' כפי' ממקל"מ. ואסר גם ברצפת לבינים אפי' שרופים כבכלי ממש ויותר היקל ברצפת נסרים או אבנים. ובזמנינו עושים מצימענט. וע"כ בכולם הוה יש מקום לזוב דאין שם דפנות להחזיק הציר וגם נחלש מאויר. וידוע דכל דיני ציר דסעיף זה היינו ציר הנוטף מהמלח בלא שום תערובות מים אבל בתערובות מים אבאר בס"ק ט"ו. ואם הציר מעורב בציר היתר כגון ממה שנוטף אחר ש"מ שהוא היתר ע"ל סקט"ו דהגאון מהרש"ק רוצה להתיר כמו בתערובות מים ופלפלתי שם להחמיר:
[יג] דינה כנוגעת בציר. כלומר לקולא דמהני מליחה ב' כשהיא תפילה ע' ש"ך ס"ק מ"ח. ולכאורה דין זה כפול בסי' ס"ט סי"ח בהג"ה וז"ל אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרים. וצ"ל דהתם מתיר כשהם למעלה ממש כמשמעות הלשון,שעליה" וכאן קמ"ל אפי' מונחים אצלה. וע' ש"ך ס"ק כ"ט בלא הודחה שמחלק באם נשתהו ביניהם או לא ובדברינו סק"י הארכתי והמורה יזהר לעיין בדינים אלו בדיעה מיושבת:
יד] ס' ציר ס' מים. לכאורה הכונה שנשפכו אחר שנפל הבשר בהם ואינו יודע אם הי' ציר או מים דאל"כ איך משכח"ל שלא יכיר בין ציר למים. וע' ש"ך ס"ק מ"ט דזה קיל מציר שע"ג קרקע דשם הספק על הקרקע אם דינה ככלי אבל הציר עצמו ודאי וכאן הספק בעיקר הציר כ"כ הגרע"ק בפי' דברי הש"ך ונ"מ דבהונחה בציר שע"ג קרקע ושהא ש"כ אסור [לשיטתו אפי' תפילה כמ"ש בס"ק י"ב בשמו והכא שרי. ומ"מ מסיק גם כאן לאסור מה שבתוך הציר וצ"ע ועמ"ש בסוס"ק י"ב:
[טו] ציר מעורב עם מים וכו'. ואפי' מים מועטין וכו'. הש"ך סק"מ מצריך רוב מים והמג"א או"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ט כ' דא"צ רוב ומסיק לפי ראות עיני המורה. כלומר שיראה בעיניו אם הציר חזק או רפה ואז ידע אם המים החלישו אותו. והש"ד כאן בשם או"ה אם ספק אם מים רוב או לא מותר. והספק אף שהוא חסרון ידיעה מ"מ כיון דכמה פוסקים מכשירין בלא רוב מותר אפי' בספק חסרון ידיעה:
ומדי דברי בענין זה דציר מעורב עם מים אביא מקור לזה. דז"ל המשנה בכורות כ"ב הלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור. ובגמ' שם הטעם דממ"נ אי רובא מים הא עביד להו השקה. ואי רובא ציר לאו בר קבולי טומאה הוא ומיעוטא דמים בטלי להו ברובא ובספרי נמוקי הרא"ה למשניות תרומות ומקואות וטהרות הארכתי באם שייך ביטול לדבר המק"ט בין דבר שאין מק"ט ואין כאן מקום לפלפול ארוך כזה] ובמס' מכשירין פ"ו מ"ג כל ציר בחזקת טומאה פי' הרע"ב דע"י מעט מים שנותנין בו נכשר. וע"ה נאמן לומר טהורים הן. כלומר שלא ניתן בהם מים כלל. ושם ראב"י אומר ציר טהור שנפל בו מים כ"ש טמא. ולהרע"ב הנ"ל הפי' פשוט דהכ"ש מים מכשירו. ונטמא בידי ע"ה שמוכר אותו. וראב"י לא פליג את"ק דסתם ציר דת"ק דטמא היינו ע"י אותו מעט מים שנפל בו ומסתמא אמרינן שיש בו מים מעט רק דע"ה נאמן לומר שלא נתן בו מים דנאמנים לומר בכל פירות שלא הוכשרו וגם בציר כן. וא"כ קשה אגמ' בכורות הנ"ל דכשמיעוטו מים נתבטלו המים והוא טהור הא אפי' בכ"ש מים הוכשר ונטמא ממילא. והיינו דאחר מימרא זאת מביא הך משנה דמכשירין עם דברי ראב"י להורות הקושיא על הממ"נ דגמ'. ומשני ר"נ זאת אומרת חשודין ע"ה לערב עד מחצה מים בציר. וכשנפל עוד מים כ"ש הו"ל פלגא. כלומר ולכן מהני השקה דפלגא מים ופלגא ציר ואין הציר מתבטל במים ולא המים בציר ומועיל השקה. ולא מטעם ממ"נ דלעיל דאותו תי' נסתר ממשנה דמכשירין:
אמנם אכתי ק' דאמר זאת אומרת חשודין ע"ה לערב מחצה מים בציר והיכן מצינו שנחשדו הע"ה על גזל. ועוד דא"כ איך אמרינן במשנה דהע"ה נאמנין לומר לא הוכשרו דבדבר שחשודין בו אין להאמינם. ונ"ל דכצ"ל זאת אומרת סתם ציר מחציתו מים כלומר דבאמת אין נותנין בתוכו מים והע"ה נאמן בזה. רק עיקר הציר יש בו תולדות מים והכונה שאם למשל מולחין בשר או דגים ואם נותנין ליטרא מלח נתהוה שני ליטראות ציר דהמלח נותן חריפות והבשר מזיעה והזיעה תולדות מים שיש בבשר ונעשה כפל מכפי משקל המלח [וזה בדוק ומנוסה]. ואותן המים שבאים מזיעת הבשר אינם מקבלים טומאה שעקרו ממלח ורק כשנותן בהם מעט מים נכשרו. וגם חלק המלח שבו נכשר כשאר אוכל. והע"ה נאמן לומר שלא הוכשרו כלומר שלא נתן בהם שום מים. וראב"י בא לפרושי מילתא דת"ק דכל הטומאה בא ע"י מעט מים כשנותנין בתוכו. ובזה יובנו דברי ר' נחמן בגמ' בכורות הנ"ל דלכן מהני השקה לציר דמקורו מחצה מים ע"י הזיעה וע"י כ"ש מים שנותן בתוכו נתעורר בו המים ונעשה כאלו רובו מים ונטהר בהשקה. זה פשר הדברים להבין הגמ' בכורות הנ"ל עפ"י משנה דמכשירין:
ולפי"ז א"ש במה שאנחנו מקילין בכל סי' זה בציר בכשא"מ יותר מבמולח בכשא"מ. ולכאורה קשה הא כל איסור דמולח בכשא"מ הוא רק דכשהמלח יפלוט ציר והציר אינו יכול לזוב ולכן לא אסרו מן הדין רק מה שבתוך הציר ואיך נקיל במונח בציר יותר מבנמלח בכשא"מ משום דסוף הציר להתקבץ תחתיו וע"כ כמ"ש דחריפות הציר חציו מכח המלח וחציו מזיעת הבשר לכן רק בנמלח והציר זב תחתיו אז נאסר אבל בלא נמלח רק נפל בציר קיל ממולח ממש. ולפי"ז נבין בניקל דין שלנו בציר מעורב במים דבאמת גם מועט מים מחלישין אותן דממילא יש רוב מים כנגד המלח. דציר עצמו חציו מלח וחציו מים. וכגמ' בכורות הנ"ל דכ"ש מים מבטלין ממנו דין ציר לענין קבלת טומאה ושמהני לו השקה דממילא נעשה רובו מים ולפי"ז כשהמורה רוצה לאסור באיזה דין נפילת בשר בציר אין לאסור רק כשכולו ציר ואין שם אפי' מעט מים:
והנה הגאון מוהרש"ק רצה להרכיב היתר ע"י שיש בציר של בשר שהיה מונח ע"ג כשא"מ שעה והציר בכלי שלמטה משום דציר איסור אינו רק בשליש שעה בקירוב ונמצא רוב ציר דהיתר ומבטל הציר איסור. ולדעתי זהו כשגגה דהשליט. דמה לי ציר דהיתר או ציר דאיסור. אטו במולח בכשא"מ משום איסור המלח אתינן עלה הלא רק משום דהחריפות גורם שהדם יפרש ממקלמ"ק. ורק מים מחלישין הציר אבל אין ציר מחליש ציר. ואם משום ביטול היית צריך ס' ולא רוב. ועוד מאן מפיס ושמא בשיעור מיל הראשון ירד בשפע ויש יותר ממה שירד אח"כ דמה"ט אמרינן דדי בע"ש בי"ח מינוטין נגד שעה בשאר ימים וע"כ דהכי קים להו דבי"ח מינוטין הראשונים יושלם פליטת הדם בשפע ואח"כ יורד מעט:
ובספרי נמוקי הרא"ה למשניות מכשירין פ"ו מ"ג הארכתי בענין ציר ומים דשם. וצ"ע היתר זה והמורה יכריע:
קו"א דסי' ע' אות א'. שפולטת ציר. כ' המ"ז סק"א וז"ל ודע דאין להקשות דא"כ בטלין כל הלכות מליחה. דמה מועיל מליחה דנהי דדם שריק מ"מ חוזר הציר היוצא ונתערב בדם וחוזר ואוסר הבשר. וי"ל דאין הציר הנאסר אוסר יותר מהאוסר. ואף דהרשב"ם אוסר גם העופות מחמת הדגים שנאסרו מהעופות. ה"ט דדגים יש בהם מעט דם והרבה ציר לכן נבלע בחזרה גם בעופות משא"כ הדם שבציר היוצא מהבשר עצמו דם רב ומעט ציר אין כח באותו ציר להבליע זת"ד. והכונה בהשקפה ראשונה דמעט ציר אין בכחו להבליע דם הרב והדם הרב ממנו מחליש כחו. ודם עצמו משריק. וזה לכאורה סותר ד"ע בסי' ס"ט בש"ד ס"ק ל"א דרק מים מחליש כח הציר אבל חלב האוסר אינו מחליש ע"ש בשם הצ"צ ואיך נאמר דדם שהוא האיסור מחליש ציר הנולד ממנו. וי"ל דדם שמשריק שריק לכן מחליש בטבעו משא"כ חלב שטבעה להתבלע לכן החלב מסייע להציר להתבלע משא"כ דם כשהוא מרובה. ובפרט שכתבתי שם שגם החלב כשהיא הרבה מותר דמחלשת כח המלח כששוטף בחלב ע"ש בדברינו בס"ק כ"א אבל אכתי ק' דהרא"ש עצמו הקשה קושיא זאת אהרשב"ם דאוסר העופות ותי' תי' זה דע"י שריקה דהדם נשרק גם הציר עמו בחיבור. והב"י תי' תי' זה בסוג דככ"פ דע"י רוב דם נותן גם לציר טבע הפליטה. אבל כ"ז א"ש לסוגים דשריק או להיתר דככ"פ אבל המ"ז התחיל קושיתו בסוג דטריד כמ"ש דהדם יביא טירדא גם לציר ואינו מניחו להתבלע. ואולי למד מהב"י ומהרא"ש גם לענין היתר דטרידי וא"כ הי"ל להביא הקושיא והתי' או בשם הרא"ש או הב"י ולא ש לעשות בנין בפ"ע ודו"ק:
ובאמת מצינו זה גם בצלי דכשצולין איסור עם היתר מבליע בהיתר טעם האיסור וכשצולין בשר דמו נפלט ונשרף באותו אש ולא אמרינן דהאש יחזור ויבלענו אפי' אם האש רב מאוד יותר מהדם. ואדרבה כל שהאש רב יותר מכלה הדם במהרה. וחומרת הרשב"ם בעופות הוא חששא בעלמא ויחידאה: קו"א אות ב'. ואם לא ניטלו קשקשיהן. הט"ז בס"ק ג' כ' לא דהקשקשין הם במקום קליפה אלא דע"י הקשקשין קמיטי ולא בלעי. ומשום סכנה לא אסרינן דאין סכנה במליחתם יחד עכ"ל. וכ' הח"ש דבאמת גם משום סכנה אסורין והג"מ כ' למאן דלא חש לסכנתא וראיתו מפ' כ"ה דקי"ז בר"מ ב"ר דגם. למילחא אסרינן. והד"ח על הרא"ש העיר מזה ותי' דהא דאמרינן דלמילחא אסרינן ה"ק אם נצלו דגים עם בשר אז הבשר אסור והדגים אסורין אפי' לאכלן במלח בלא בשר כמ"ש בתנור שטחו באלי' דהפת אסור במילחא כלומר אפי' במלח ומכ"ש עם חלב עכ"ל. הרי דאין סכנה במליחתם יחד. והש"ס שם מיירי בנצלו. גם מ"ש בח"ש בתירוצו דקאי אמי שלא חש לסכנתא אין זה מובן אטו ברצונו תליא מילתא דרק בסכנת זוגות אמרו מאן דקפיד קפיד וכו' אבל בסכנת דגים לבשר אמרו חמירא סכנתא מאיסורא ולא אשתמיט בגמ' לומר איזה היתר בזה. ונהי דאין. לתמוה אדעת הח"ש דאם הדגים אסורים מחמת סכנתא א"כ גם העופות אסורים מסכנת דגים די"ל דכמו דאין העופות בולעים הדם מטעם שריק או טרידי כן אין נכנס בהם טעם דגים וע' לעיל בשו"ת לענין מליחת איסור עם היתר שהעליתי דבכ"מ שהבשר פולט דם במליחתו אז כ"ז ש"מ אינו בולע גם מחלב שנמלח עמו דאין המלח עושה ב' טבעים הפכים בחתיכה אחת. אבל הדגים דלא טרידי ובולעים דם כן יוכלו לבלוע טעם בשר דמ"ש. וא"כ שפיר י"ל דהדגים יש בהם איסור דם וגם סכנתא. אבל מדלא אסרו הדגים רק בכ"ק אין ראי' להיפוך מסברתו די"ל כאן דאין המלח מבליע רק בכ"ק. גם הסכנה אינה רק בכ"ק. אבל אי קשיא הא קשיא דכתבו דאם הדגים מונחים על העופות מותרים דאין דם מפעפע למעלה. ולענין סכנתא אין חילוק אם למטה או למעלה דבא מאיסור הבשר וצע"ג בזה:
קו"א ג. קשקשיהן. כ' המ"ז סק"ג דמ"ש הט"ז דהקשקשין מותרין לגמרי אי"ל פי' דמאי לגמרי דקאמר ואם ר"ל כשיבשלם לא יהי' צריכין ס' נגדם דפשיטא דהם שועין וכעצם חשיבי עכ"ל ובש"ד סק"ה כ' איפכא דמטעם שהם כעצם לא שייך בהם ככ"פ ואסורים. וסיים שם וצ"ע אם לא נדמינן לכלי עצם מנוקב מטעם דשיען עס"י ס"ט אות י"ז עכ"ל. וצ"ע דבלא"ה פסקינן בסי' צ"ט דעצמות האיסור מצטרפין להיתר במקום הפסד. וא"כ איך הי' ס"ד שיצטרך ס' נגדם דהא אם היה שם איזה איסור היו מצטרפין לההיתר לבטל האיסור ומכ"ש שא"צ ס' נגדם. ואף דשם בס"ב איתא דאם האיסור נתבשל מקודם עם העצמות ובלעו דתו לא מצרפין אותם לההיתר כשמבשלם אח"כ עם היתר וי"ל דכאן קמ"ל דהקשקשין לא נאסרו עכשיו במליחה באופן שאם יבשלם אח"כ שיצטרך ס' נגדן דגם זה פשיטא דרק כשנתבשלו העצמות תחלה עם האיסור נעשין נבלה אבל לא במליחה [בשו"ת מהר"י הלוי לידידינו הרה"ג מהר"י איטינגא נסתפק בזה אם דוקא בבישול דיש בליעה טובה מצטרפין עצמות האיסור לההיתר ולא במליחה [ויהי' איסור מליחה גדול מבישול] ומכ"ש שלא נעשו העצמות נבילה במליחה ובפרט באיסור דם דכחוש דודאי אין מפעפע להתבלע בעצמות] עשו"ת הנ"ל סי' כ"ז ובדברינו בסי' צ"ט כתבנו מזה וגם סתמא אמרו אין מליחה לכלים ועצם בכלל:
קו"א ד'. בחידוד סק"י הבאתי ד' הש"ד סק"ט דנסתפק באחת מלוחה ואחת תפילה ונתנו חלב על התפילה אם המלוח מבליע לתוך התפילה גם החלב שעליו או אין בכח המלוח רק להבליע מעצמו להתפילה ולא דבר אחר. ועחו"ד סק"ה אוסר בכה"ג אם יש ציר וז"ל אם נפלה חתיכה מלוכלכת באיסור לציר אסור עכ"ל וסיים ואף דבדם לא אמרינן הכי משום ככ"פ או משום דהדם שנפלט מאחת ובא לאחרת מקרי דם פליטה דאמרינן בה איידי וכו' כבסי' ס"ט ס"ב בהג"ה דדם של זאת מקרי דם פליטה לגבי אחרת עכ"ל וא"כ בנדון הפרמ"ג יש לאסור לסברתו שהציר יבליע להתפילה אבל אין הנדון דומה דבדין דהפמ"ג התפילה מונחת אצלה ע"ג כלי מנוקב ואין שם לא איסור ולא דם ולא ציר רק רתיחת חברתה תתן לה בלע לענין דבר אחר שאינה בגוף המלוח שפיר י"ל דאין רתיחה כזאת מועיל להבליע. וצ"ל דהספק של הפמ"ג מיירי בשני חתיכות בשר אחת מלוחה ואחת תפילה ושניהם מוכשרות מדם ומונחים בכלי ממש ונפל חלב על התפילה. וזהו שכתב והיינו שהחתיכה המלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלחה שנית. כלומר דאז מונחים בכלי שאינה מנוקב. והמלח עז ונתקבץ ציר שפיר יש להסתפק כמ"ש החו"ד הנ"ל אבל במונחת המלוחה בכ"מ ואין ציר מתקבץ והמלח טרוד להפליט דם ואז אינו עושה שום פעולה בהתפילה עחו"ד סי' ס"ט סק"א. דבזה אפי' אם המלוחה אסורה משום שלא הודחה בראשונה מ"מ אינה אוסרת התפילה דדם של המלוחה נחשב דם פליטה להתפילה ומכ"ש שלא תבליע ד"א להתפילה. אמנם מצד אחר יש להתיר אפי' אם נמלחו בכלי ממש כגון שהיו מוכשרים מדם כמ"ש הפמ"ג. מטעם דחלב כשנופל בה מלח נעשית פגום כמו שהוכחתי בסי' ק"ג. ואם נפל עליה גבינה י"ל דאין מלוח זה יכול לחמם השני ויבלע מגוש השלישי. דגם בחם של תתאה גבר אין הגובר הולך עד הגוש השלישי כמבואר בסי' צ"א ומכ"ש כאן לכן לא מצייר הפמ"ג בגבינה רק בחלב. ובדין דחו"ד כשיש ציר יש להחמיר:
קו"א ה. בקיצורי דינים בדין ד' נרשם ד' הח"ש שאם נפל בשר לציר של בשר ששהא שעה שלימה במלח ונמצא שיש באותו ציר יותר משני חלקים ציר כשר דציר איסור נפלט בשליש שפה פחות מעט. והוה מיעוטו דם ורובו היתר ודינו כציר מעורב עם מים. אמת דהש"ך בסי' ס"ט ס"ז כ' מה לי מים מה לי מוהל וכבר דברתי מזה כאן בסקט"ו. וראיתי בגליון רש"א כאן כ' וז"ל ע' בסי' פ"ג סקי"ב. והכונה דשם כ' אם שרוים הערינג בכלי עם דגים טמאים מלוחים במים אסור ובש"ך שם הטעם דהציר חזק מאוד ובודאי מפליט וגרע מציר המעורב עם מים בסי' ע' וכו' עכ"ל הרי דאזיל בתר חריפות הציר ולא בתר היתירו או איסורו דשם הציר נולד מהערינג שהוא היתר. ואי משום ביטול הלא לח צריך ס' ושאני מים דמחליש ובדברינו בס"ק ט"ו הארכתי בענין אי בעינן רוב מים או די במעט מש"ס בכורות ומשנה מכשירין פ"ו מ"ג. ואם נבא לשיעור ביטול נצטרך שיהי' ציר מי"ח שעות נגד ציר איסור שבא בי"ח מינוטין. וגם בזה אין די דלא כל שעה ושעה פולט בשוה דבשעת פליטת דם יורד יותר בשפע. והראי' דאחר יב"ש לא פליט כלל ומכ"ש אחר מעל"ע וא"א לשער כלל ביטול להציר בתוך ציר. ואפי' למ"ש הב"ח הביאו המ"ז בסי' ס"ט ס"ק מ"ו במעשה דרש"י דהמוהל שאחר ש"מ מבטל כח המלח והדם דמה לי מים מה לי מוהל (הט"ז שם סתר זה) וגם הש"ך בס"ק ע"ט שם כ' דהטעם של הציר שלאחר ש"מ אינו רק מוהל והמלח האיסור נתבטל בתוכו עכ"ל וע"ז כ' הש"ד שם וז"ל לכאורה הוא דברי הב"ח דהטעם בטיל בציר וי"ל דס"ל דאחר ש"מ גם הבשר אינו רותח רק הציר רותח. ומש"ה כ' ממ"נ אם יש ציר איסור בטיל הוא בציר היתר ומ"מ א"י איך נתבטל ציר בציר. ואני תירצתי לנכון קושיתו זאת דז"ל המחבר במעשה דרש"י בשר ששהא ש"מ ונתנוהו בכלי ונתמלא מציר וכו'. הרי דציר איסור מהבשר זה אינו כאן באותה כלי שנתנו הבשר עכשיו. ומה שיורד עכשיו מהבשר הוא כולו ציר היתר וגם משמע מהלשון שלא לקחוהו בצמצום ברגע אחרונה של הי"ח מינוטין רק הונח שם איזה זמן וכבר נפלט מתוכו וגם משטחו סביבותיו ונפל לכלי או לקרקע לאיבוד ואין חשש רק מגרגירי המלח שעדיין מדובקים בו אבל כל הציר שנתקבץ בהכלי שנתנו הבשר בתוכו הוא מוהל כשאר מים מלוחים וכולו היתר ושפיר אמרו בזה מה לי מים מה לי מוהל. והמוהל הזה שוטף הציר של איסור בכל רגע ומאבדהו ועכשיו כשנתנוהו בכלי אין שם רק היתר. אבל בדין דח"ש שנפל הבשר בכלי שיש שם כל הציר בין דאיסור בין דהיתר איך נאמר דאין חילוק בין מים בעלמא בין ציר דהיתר. הא שאני מים שמחלישין משא"כ אותו ציר דחזק הוא כמוהו וביטול אין כאן. ולפי"ז א"ש דברי השיך בסי' פ"ג. דמי הערינג עזין ביותר שאפי' מים אין מחלישין אותו. ובאותו ציר נכבשו גם דגים טמאים. וא"כ גם כשנפל בשר לתוך הציר של שעה שלימה אין שום דמיון היתר לבשר של תוך ש"מ שנפל לציר זה דודאי יש דין כבישה בציר ודמו נפרש ממקלמ"ק. ולא עוד אלא אפי' נפל לתוך ציר שנטף כולו אחר ש"מ כגון שנטלו הכלי מנוקב אחר ש"מ ונתנוהו ע"ג כלי אחרת ונטף שם ציר אפ"ה אם יפול שם בשר תוך ש"מ ודאי דיאסר בש"כ להרש"ל ולא מחמת בלע איסור מהציר רק מחמת הבשר עצמו ושאני מעשה דרש"י דהבשר כבר פלט דמו ואין איסורו עליו ורק שנאמר דהציר מרתיחו ובולע מגרגירי המלח בזה מיקל רש"י והחולקים אוסרים כ"ק משום שאין על הבשר שום איסור מדם של עצמו. ושאני מים דמחלישין כח הציר כמו שהארכתי בס"ק י"ד ט"ו ודו"ק: קו"א ו. עוד הוכחתי בס"ק הנ"ל בדין ד' להחמיר בשיעור מיל לחומרא כגון אם הודח אחר שיעור מיל ונפל לציר אם נחמיר לומר דנסתמו נקבי הפליטה בזה נראה להקל. משום דרוב הפוסקים לא ס"ל דהדחה סותמת נ"פ והקילו בהודח לכן בכה"ג י"ל דקודם חצי שעה אין נ"פ נסתמין. ובפרט דהש"ך כ' בסי' ס"ט ס"ק כ"ו דאם לא נתבשל עדיין והדיחו אחר שיעור מיל דיחזור וימלחנו להשלים השעה ואם איתא דהדחה דאז סותמת נ"פ מה יועיל מליחתו ואיך תצרפהו לתשלום השעה:
אמנם אם הודחה אחר חצי שעה כמ"ש בדברינו בס"ק י"ח בזה יש לומר חומרת החו"ד באין הפסד. וז"ל הפמ"ג בסוף הסי' מבואר בסי' ס"ט שיעור מיל לכ"ש ושעה באין צורך. וה"ה כאן יש לחלק בכך ובדיעבד י"ל דשרי ודי למבין עכ"ל. הרי דרמז לדברינו דאל"כ יהי' הקולא דערב שבת חומרתו אם יפול לציר ודו"ק:
א"ה. אחר שסיימתי החידוד להלכה והקו"א לסימן זה החמור מאוד וההלכות תלוין בשערה אסדר לפניך קיצור הדינין המסתעפין מסעי' ו' כדרך שציירו הפ"מ והחו"ד בהם וביותר אברר החילוקים שבין הט"ז והש"ך ובין הרש"ל והרמ"א ואוסיף הערות ואין בהמ"ד בלא חידוש. וזהו החלי בעזה"י: קיצורי דינים ד סימן ס"ו:
דין א'. חתיכה תפילה שלא הודחה ולא נמלחה ונפלה בין חתיכות במלחם להוציא דמן מותר ואם נחבא בין החתיכות ונשתהא ביניהם הש"ך בס"ק כ"ט אוסר ובדברינו בסק"י הארכתי לתרץ מעט דבריו בסברא. ואם נפלה לציר ושהא ש"כ אם אין לציר מקום לזוב נאסרת ממ"נ או לתי' א' שבש"ך ס"ק ל"ו משום כבוש. והדחה ומליחה ב' מהני באופן שקודם נפילה היתה מודאת הדחה ראשונה וי"ל ככ"פ אבל בלא הודחה שיש חשש דם שע"פ דלא אמרינן בי' ככ"פ כש"ך רי"ס ס"ט ולתי' הב' בש"ך הנ"ל פשיטא שאסור אמנם כיון שהפמ"ג מתיר בדיעבד כהפוסקים דדם שע"פ אינו כד"ב ממש רק כד"פ יש להתיר גם בלא הודחה ע"י מליחתה. ועדיין עומד לנגדנו דברי החו"ד רי"ס ס"ט דכשבא המלח על הבשר ורוצה למוץ מתוכה הדם ופוגש בדם שע"פ ונתמלא ממנו אז נשתנה טבע המלח מפעולתו לפלוט ונעשה מבליע. מ"מ י"ל דבאמת טבע המלח או לפלוט בבשר נקי או להבליע הלכלוך שע"פ אבל הציר אין בו אותן הטבעיות כלל רק הבשר נתחמם בו וגם י"ל דהציר עצמו שוטף דמו ממנו. ומועיל מליחתו לומר ככ"פ. אבל מהט"ז משמע דס"ל דציר כש"כ מבליע כמלח. וכל מה שנבלע ע"י מלח אינו יוצא ע"י מלח. ואף דלהש"ך בס"ק ל"ו דאין איסור בציר בש"כ אא"כ אין מקום לזוב. אבל איהו ס"ל ברי"ס ס"ט דדם שע"פ הוה כד"ב ממש וא"א לא איידי ולא שריק ולא ככ"פ ואם יכול לצלותו יצלנו ואם אירע כה"ג בשומן נתיר בה"מ אפי' באין מקום לזוב ואפי' לא הודח בראשונה:
דין ב'. אם הודח בראשונה ולא נמלח ונפל לציר דעת הפמ"ג לאסור בש"כ בכשא"מ לתי' ב' של הש"ך בס"ק ל"ו ורצה להחמיר אפי' בה"מ וממילא מובן מכ"ש בלא היה מודח ע' בדיבור דלעיל אבל סיים בעצמו וז"ל ובכל הנך מדיחו הדחה היטב קודם מליחה ב' דכ"ז שדמו בתוכו אין חשש סתימת נ"פ והכונה כמו שכתב בסק"מ דאין חשש בציר על חתיכה תפילה וע' בדין א' ותבין לכאן להקל:
דין ב'. אם שהתה במלחה ח"ש ונפלה בין המלוחים עכשיו פשיטא דמותר דזהו הדין דמולחין הרבה חתיכות רק אם הודח ונפל בין המלוחים ג"כ מותר בהדומל"ב דככ"פ ואם נפל לציר אף דבחתיכה תפילה התרנו לעיל אבל כאן להט"ז אליבא דהר"ב אסור בש"כ דמ"ש יום שלם ברמ"א ט"ס ולהש"ך סקל"ו מותר (וגם לרש"ל מותר) אם יש לציר מקום לזוב לתי' א'. וז"ל הפ"מ אף דחתיכה ראשונה פלטה כל דמה בחצי שעה והאחרות התחילו לפלוט עכשיו אפ"ה שרי דבזמן מועט שפולט עדיין של עצמו מפליט גם של אחרות אפי' הרבה דקי"ל כהר"י דאורלינ"ש [כן הגהתי במקום שנדפס דלא קי"ל כהר"י וכו' דבאמת זהו דעת הר"י דאורלינ"ש בתוס' דכשמתחיל עוד רגע א' בתוך פליטת עצמו תו לא נסתם ומפליט השאר וכו'] וסיים דבציר ואין מקום לזוב אסור מיד מה שבתוך הציר וכו' כדין מולח בכשא"מ כיון שעדיין תוך זמן פליטתה וכו'. והנה בתחלת הענין כ' ששהתה ח"ש במלחה ובסוף מסיים כיון שהוא בתוך זמן פליטתה. ואם כבר שהתה חצי שעה אין זה תוך זמן פליטתה לכן נ"ל דמ"ש בתחלה ששהתה ח"ש הוא ר"ת,חצי שיעור" כלומר תוך שיעור מיל דכמו דלקולא אמרינן דשיעור מיל מכשיר הבשר כן בסברת הר"י דאורלינ"ש דכשהונח בעוד דמו בתוכו תו לא נסתם בגמר שיעורו רק פולט והולך כשיעור אלו שנפל ביניהם אבל איך נוכל לומר דגם אחר שיעור מיל נתפוס הקולא של הר"י לומר דבעוד דמו בתוכו הולך ופולט דם שמקבל מאחריני עם דמו כיון שכבר פלט דמו, ובשלמא בנפל לציר באין מקום לזוב שהחמיר לדונו כמולח בכשא"מ י"ל לחומרא כיון דאנן לא פסקינן כמעשה דרש"י להתיר אחר ש"מ ליתן לכשא"מ אפי' אחר שעה ממש רק בה"מ א"כ פשיטא דעכ"פ אחר שיעור מיל נאסר בכה"ג בציר חזק עכ"פ אבל לא לקולא. לכן נ"ל דדין זה מיירי בתוך ש"מ ושהתה חצי שיעור:
שוב ראיתי דשפיר יש לפתור הר"ת חצי שעה. ומשום דיש עוד פרושים בתוס' שם בדין דמולחין הרבה חתיכות דאפי' אחר שעה ולא הודחה מותרת בהונחה דאמרינן ככ"פ גם בציר כמ"ש בדברינו על היש מתירין שבמחבר לכן מתירין גם לדידן עכ"פ אחר ח"ש לומר דעדיין יש בה דם לפלוט. והא דמתירין בע"ש לבשל אחר מיל משום דאמרינן שכבר כלתה הפליטה הגדולה ומכאן ואילך אם ידיחה ויבשלנה תו לא תפלוט. בבישול. ודם האיברים שלא פירשו מותר. אבל כאן שהניחה בלא הדחה אחרונה ודאי דפולטת עדיין דם של עצמה:
וראיתי באשיר"י כ' לפי' הר"י דאורלינ"ש שגם אם הניח השניה בזמן פליטת הראשונה. ואח"כ הניח השלישית בתוך זמן של שניה אף דכבר כלתה זמן של הראשונה ומותר וכן לעולם ותמיד חשוב כאלו כל פתוחין עדיין כשמניח חדשים והחדשים מתחילין לפלוט מחמת שעדיין לא כלה לגמרי זמן הקודם לה. לכן גם הראשונים פתוחין עדיין עד כלות כל החדשים ותמיד יש להם התעוררות לפלוט עמהם עכ"ל. ודברים אלו אפשר להעמיס בדברי המ"ז סק"א בכתבו הנ"מ בין טעמי ההיתר למלוח הרבה בשר זא"ז ע"ש. ולפי"ז שפיר יש להעמיד הגיר' שלא קי"ל כהר"י דאורלינ"ש וכו' כלומר אף דלא מקילין כ"כ להניח השלישית אחר גמר הראשונה על סמך האמצעית אלא כיון שגמרה הראשונה שוב אסור להניח שם בשר אף שהאמצעית עדיין לא גמרה אבל בשני חתיכות פסקינן כותי' להקל וצ"ע:
דין ד'. בשר אחר ש"מ ותוך יב"ש בהונחה להט"ז ס"ק ט"ז צריך מליחה ב' דרק ככ"פ אמרינן בשעת פליטת ציר ולא טריד. ולהש"ך א"צ מליחה ב' דיש טירדא גם בציר. ובנפלה לציר ויש מקום לזוב ולא שהא ש"כ להר"ב שרי תוך יב"ש בה"מ ולהרש"ל א"צ ה"מ רק קליפה בעי ואפי' אחר מעל"ע לדידי' כדעת הש"ך אליבייהו. ודעת הט"ז אליבא דהרב אסור בש"כ. וכ"ז בלא הודח קודם שנפל ואם הודח להט"ז אין חילוק דאין הדחה סותמת והר"ב חזר מחומרתו מדבריו בת"ח שהדחה סותמת. ולהש"ך להר"ב אסור בהודח בה"מ כמו אחר יב"ש דס"ל דנסתמין נ"פ כדעתו בת"ח. וכשהונח בפ"ע לכלי אחר ש"מ [ובה"מ אפי' אתר שיעור מיל] אף דתו אין כאן משום מולח בכשא"מ אלא משום המוהל שלו וזהו מעשה דרש"י ומחלקותו בסי' ס"ט ס"כ. ובנפל לציר דאחריני ושהא שם ש"כ כבר כתבתי דלהרב שרי כשיש מקום לזוב ולא שהא ש"כ דוקא ולהרש"ל שרי אפי' אחר מעל"ע רק קליפה בעי ובאין מקום לזוב לכ"ע אסור או ע"י שהודח להש"ך או ע"י שאין אומרים בכה"ג ככ"פ בציר. והחילוק בין ציר דאחריני של כל זמן פליטת דם למוהל של עצמו שנתקבץ אחר ש"מ כשנתנוהו בכלי ידוע ועל מוהל זה אמר הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ל"א דלאו דוקא מים ה"ה ציר ורק כשיש מיחוי דם של איסור גרידא. וכבר כתבתי שם בחידוד דכונתו למעשה דרש"י דהמוהל שנתקבץ מאותה חתיכה עצמה אחר ש"מ נקרא ציר ואינו אוסר לרש"י רק נחשב כמים. ולרש"י אין איסור אלא מיחוי דם איסור. אין הכונה דם ממש או הציר של שעת מליחה שזה אוסר וכונתו באין מקום לזוב כמ"ש כאן בס"ק ל"ו:
ויש לחקור כאן הנה קי"ל להתיר בישול אחר שהונח במלחו שיעור מיל לכבוד שבת וכה"ג. ואם גם לחומרא נאמר כשהונח אצל חתיכות בתחלת מליחתם או נפל לציר לדון לחומרא דהוה כאחר פליטת דמו ובאמת בסוגיא דמולחין הרבה חתיכות ומסתימות כל הפוסקים נראה דרק אחר שעה מקרי אחר פליטת דם ותחלת פליטת ציר. כבר כתבתי קצת מזה בדין הג' בפלפולי בדברי הפמ"ג אם לגרוס אחר חצי שעה או אחר חצי שיעור. ולכן אכפול דברי שכתבתי בקו"א אות ה' על דברי הח"ש דרצה לומר היתר בציר של שיעור שעה שלימה שיש שם רוב ציר היתר דכל ציר האיסור יורד בשיעור מיל ויש רוב דהיתירא ונתבטל האיסור והארכתי שם בסתירת רעיון זהו דאין כאן ביטול וגם אין האיסור מצד איסור שיש בציר אלא מצד חזקו וחריפותו ולא דמי למים דמחלישין אותו. ובמים א"צ רוב ג"כ להרבה פוסקים ובפרט מהראיות שהבאתי שם ממשנה וגמ' בכורות ומשנה מכשירין אבל אין ביטול לציר בציר כיון דהכל ציר. אבל אמרתי כך דהיתר דמולחין הרבה חתיכות באמת נמשך עד שעה שלימה. וגם באמת יש פליטת דם עד שעה ושייכי כולהו טעמי למ"ד טריד. או למ"ד ככ"פ. ורק דהא דמתירין בע"ש לבשל אחר מיל היינו שעיקר חוזק הפליטה נגמר בשיעור מיל ומכאן ואילך אם ידיחו ויבשלנו תו לא יתעורר הדם בחוזק כ"כ עד שיהי' פרוש ממקלמ"ק אבל כשמניחים אותו במלחו עדיין פולט עד חצי שעה בשפע בינונית ומחצי שעה עד שעה פולט עוד בשפע קטנה ואחר שעה תו אינו פולט דם דהכי קים להו. ומעשה דרש"י ומחלקותו הוא אפי' אחר שעה. ואחר מיל או חצי שעה לכ"ע אסור להניחו בכשא"מ רק כמו שכשמדיחו ומבשלו תו אין איסור פי' ממקל"מ כן אם הניחו בלא הדחה לכשא"מ מותר לרש"י בה"מ ולדידן בכה"ג גם בה"מ אסור דתרי קילי בה"מ לא אמרינן:
אמנם הש"ך כ' בסי' ס"ט ס"ק ע"ה בנפלה חתיכה לציר בכשא"מ וספק אם הי' אחר גמר מליחתו דמותר מה שחוץ לציר עכ"ל כלומר ספק שעה דכל שעה פולט דם וי"ל ככ"פ או טריד. ואקצר בזה דכבר כתבתי כל מה שצריך בענין זה ורק לעורר דעת המורים באתי כי אני בעצמי איני פוסק:
ודע דבכל הנך דינים כשמתירין ע"י הדחה ומליחה שני ידיח רק מעט כדי שלא לבא לחשש סתימת נ"פ ואם מלח מליחה ב' בלא הדחה כלל ש"ד ואם נתבשל בלא מליחה ב' כשר דבדיעבד סמכינן אטרוד. והחו"ד מחמיר בשהא ש"כ בציר אם נתבשל בלא מליחה ב':
סיומא דהלכות וכללותיהן:
א"ה. אחר שעמלתי בעז"ה בספר חידודי הלכות וקו"א בעמל רב בדברי המפורשים והפלפולים ואח"כ כתבתי קיצורי הדינים כסדרן לכן אני מוכרח עוד איזה מחודשים הנצרכים לידיעת המורים. וזה החלי בס"ד:
הנה כל דיני נפל לציר לכאורה אין שכיח בזמננו בחומרתו הגדולה. דכבר כ' הרמ"א דציר המעורב במים אפי' מים מועטים לא חשיבי עוד כרותח ואינה אוסרת. ובחידוד שם ס"ק י"ד ט"ו הארכתי בזה מש"ס בכורות ומשנה מכשירין דאפי' מים מועטין מבטלין כח הציר. דכל ציר ש בו מחצה מלח ומחצה זיעה שבא ע"י המלח. ועם עוד מים ב"ש הו"ל רובא מיא כדברי הגמ' בכורות הנ"ל. וא"כ לפי מנהגנו כשמעמידין הכ"מ עם הבשר ע"ג איזה כלי אפי' אם הכלי התחתונה ריקנית לגמרי והציר לבד זב לתוכה. ועיקר הציר נתרבה בי"ח מינוט הראשונים. זהו הציר האיסור. ומה שזב אח"כ הוא ציר היתר והח"ש רצה להתיר כל הציר אם הי' הבשר מונח שעה שלימה. ואני סתרתי קולא זאת בכמה אנפי דעדיין יש חשש מולח בכשא"מ אם נפל בשר בתוך ש"מ לציר זה ושהא ש"כ. ותוך ש"מ היינו תוך שיעור מיל אבל אם הבשר שנפל שם הוא אחר ש"מ כמו שמותר לבשלו בשעת הדחק כן לא נאסר אז משום ציר בה"מ וכ"ש בנפילתו לציר לא גרע מבישלו דתו אין חשש פי' ממקלמ"ק. רק דאם הציר הזה רק מבשר של תוך שיעור מיל בלא ציר היתר כלל יש חשש שנבלע בו ציר איסור ולזה מהני טעם טריד או לכל היותר ככ"פ וימליחנו שנית לכל היותר. ואם הי' הציר מבשר של שיעור שעה דהציר עצמו יש בו גם מהיתר רוב כדעת הח"ש פשיטא דמותר. ורק בבשר שהודח אחר ש"מ של שיעור שעה. דבתוך שעה ודאי דהדחה אינה סותמת נ"פ אז אין חילוק בין אם הציר מן בשר של שיעור מיל או מן בשר של שעה כל שהציר חזק מבליע בתוכו להש"ך בש"כ ונדון בו כדיני דין ג' וכן אחר יב"ש או מעל"ע כדין ד' ה':
אמנם ראיתי בס' מחה"ש התיר גם בציר שלנו מכח דאנן אין סומכין אהדחת הטבח ומדיחין כל בשר סמוך למליחתו ועדיין המים נוטפין כשמניחין אותו ע"ג הכלי המנוקב וממתינין מעט עד שיטפטפו המים כדינא וממילא יש בכלי התחתונה ששם הציר נופל גם מים. וכשמתחיל למלוח קדמו המים וקמא קמא דנופלין טיפות הציר נחלשין והולכין. וא"כ הציר חלש ואינו אוסר בשום דין מהנך דינים ומכ"ש כשנפל שם מהבשר העליון קודם גמר שיעור שעה דנכשר ע"י מליחה שנית לגמור שיעורו. ובפרט כשהכלי המנוקבת עומדת ע"ג עצים והציר נופל ע"ג קרקע שיש ב' לטיבותא מעט מים בו וגם מונח ע"ג קרקע דכשר בכ"ע כשנפל שם מהבשר שלמעלה בתוך שיעורו ע"י שישלים מליחתו ולכ"ש די בהשלים שיעור מיל דלא גרע נפילתו בציר זה מבישולו אתר שיעור זה של מיל:
שאלה. בטעות מלחה אשה חתיכה מוכשרת מאתמול ונידח ומלחוהו עתה עם בשר להוציא דם ביחד:
ויש כאן הרהורי דברים. א' דאפי' מלחוהו לבד. דאיתא בהג"ה ס"א בשר שמלחו אותו ב"פ כשר ולא חיישינן שהמלח השני יבליע הדם שעליו ממלח ראשון. וכ' הט"ז שם דאחר מעל"ע יש לאסור גם להרא"ש ע"ש. והמ"ז סק"ד מתיר אפי' אחר מעל"ע. אמנם כתבתי שם דחשש זה אינו רק בלא הודח במליחתו הראשונה אבל כיון שהודח פשיטא דאם הי' נמלח בפ"ע דאין שום חשש מחומרת הט"ז. אבל כאן דנמלח עם בשר להוציא דם. בזה גרע במה שהודח דזהו דין ב' ג' מהדינים. אמנם אחר העיון אמרתי כך דהמחבר בס"ו כ' ויש אוסרים בכל זה וכתבתי שם בחידודי סק"ט בפי' א' דקאי אנמלח והודח. ושם הבאתי דברי השיך ס"ק כ"ו דהאוסרים אוסרים גם בבשר תפל לגמרי ודעתם דהא דמולחין הרבה חתיכות ההיתר משום דנמלחו כולם אבל אם הבשר תפל וכ"ש כבר הוכשר והודח והוא לא נמלח עמהם אסור דלא אמרינן ככ"פ רק בדם של עצמו ולא במה שקיבל מאחרים. ורק בנמלח גם התפל עמהם ההיתר דטרוד בטירדת עצמו ולא בלע אבל אם הוא לא נמלח שפיר בולע. והמתירים הוא מקצת רבותיו של הרשב"א דס"ל להיפוך דאין דם של אחת הנפלט ונקרא דם פליטה נכנס באחרת. ושאני דגים דרפי קרמיהו. והם מתירין בין בתפל בין בנמלח והודח. והרב אוסר בהודח לדעת הש"ך אליבא דהר"ב ובאחר יב"ש אוסר בהדיא. ע' בכ"ז בחידודנו סקט"ו. ולפי"ז אני סובר כך דכל חומרת סעיף ו' הוא בהונח בין המלוחים והוא לא נמלח עכשיו דהוה טמא מלוח וטהור תפל. דבשאר איסורים מכ"ש כשגם הטהור מלוח דאסור אבל בדם א"א לאסור כשגם הטהור מלוח. משום דכשהטהור נמלח ג"כ ודאי דפולט ציר אפי' אחר הדחתו ואפי' אחר יב"ש או מעל"ע. ונקבל בכה"ג סברת מקצת רבותיו של הרשב"א דמתיר בכ"ע ואינו מחלק בין הודח ובין יב"ש. דהרמ"א לא פליג רק בהונח והוא לא נמלח וגם הרבותיו של הרשב"א בהכי מיירי והסברא לדעתי פשוטה דאנו רואים בחוש כשמולחים בשר שמזיע ומוליד איזה מוהל מחמת לחלחותו שהמלח מחממו ומוציאו לחוץ. ואדרב' י"ל דכשהודח אחר מליחתו ונסתם פליטתו ונשאר בתוך הבשר ועכשיו שנמלח מחדש נתעורר הפליטה והזיעה שבו והולך בטבעו יותר מאלו לא הודח והי' הציר יורד כסדר כל המעל"ע. כנלע"ד לנכון דבנמלח ממש עמהם גם להרמ"א מותר כמו לרבותיו של הרשב"א בהונח אצל מלוחים והוא לא נמלח: