חיד''א יומי - חומש שמות· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ה'
הֲלָכוֹת
א. אִם לֹא אָמַר "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" בְּכַוָּנָה, צָרִיךְ לַחֲזֹר (לְבוּשׁ).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יא, סְעִיף טו)
ב. אֵין לִפְסֹק בְּאֶמְצַע פָּסוּק רִאשׁוֹן כְּלָל, וְלֹא בְּאֶמְצַע "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", אֲבָל בֵּין ב' פְּסוּקִים אֵלּוּ, דִּינוֹ כְּאֶמְצַע פֶּרֶק (מַחֲזִיק בְּרָכָה סִימָן סו בְּשֵׁם הרמ"ע). וְנִרְאֶה לְהַחְמִיר גַּם בֵּין שְׁמַע לְ"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" כְּמוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן.
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יא, סְעִיף טז)
מוּסָר
יֹאמַר "בָּרוּךְ שֵׁם" וכו' בְּלַחַשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים נו.), וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים לְאוֹמְרוֹ בְּלַחַשׁ. וְקֹדֶם "וְאָהַבְתָּ" יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבִפְרָט מִן הַפְּרָט "אָנֹכִי" "לֹא יִהְיֶה", רְמוּזִים בְּפָרָשַׁת שְׁמַע: "לֹא תִּשָּׂא" - רָמוּז בְּתֵבַת "וְאָהַבְתָּ". "לֹא תַּחְמֹד" - בְּתֵבַת בֵּיתֶךָ. "לֹא תִּגְנֹב" - בְּתֵבַת "דְּגָנְךָ". "לֹא תִּרְצַח" - בְּתֵבַת "וַאֲבַדְתֶּם". "כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמְּךָ" - בִּ"לְמַעַן יִרְבּוּ". "לֹא תִּנְאַף" - בְּתֵבַת "וְלֹא תָּתוּרוּ". "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" - בְּתֵבַת "וּזְכַרְתֶּם". "לֹא תַּעֲנֶה" - בְּתֵבַת "אֲנִי ה'". וִיכַוֵּין כִּי פָּרָשַׁת וְאָהַבְתָּ יֵשׁ בָּהּ מ"ב תֵּבוֹת כְּמִנְיָן שֵׁם מ"ב. פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ" עַד "וְשַׂמְתֶּם" ע"ב תֵּבוֹת. "אֶת דְּבָרַי" עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה ן' תֵּבוֹת כְּנֶגֶד ן' שַׁעֲרֵי בִּינָה. פָּרָשַׁת "וַיֹּאמֶר" ע"ב תֵּבוֹת. וּבַחֲזָרַת הַשַּׁ"ץ "ה' אֳלוֹהֵיכֶם", מַשְׁלִים רמ"ח, וִיכַוֵּין שֶׁיְּתֻקְּנוּ רמ"ח אֵבָרִים מִגּוּפוֹ, נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף כג)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - הַכַּוָּנָה: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל "הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם" אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ "אִם בִּקַּשְׁתָּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עַשֵׂה עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה", וְזֶה "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים תֵּן לוֹ בְּתוֹרַת הַלְוָאָה, כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא [הֵיכָל מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם] מְמֻנֶּה עַל אוֹצָר מַרְגָּלִיוֹת הַמֶּלֶךְ הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה, וְלָכֵן הוּא קֹדֶם. וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ כִּי הֲלֹא דַּע, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, אֵינוֹ נִקְרָא שֶׁלְּךָ וּמָמוֹן שֶׁעִמָּךְ אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַתָּ לֶעָנִי, כִּי מָמוֹן זֶה הוּא עִמָּךְ, שֶׁהוּא גָּנוּז לְמַעְלָה, אַךְ שְׁאָר גִּנְזֵי אוֹצְרוֹתֶיךָ, מִי יוֹדֵעַ מִי יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאַנָּה יֵלְכוּ.
(דְּבָרִים אֲחַדִים דְּרוּשׁ ד)