חיד''א יומי - חומש שמות· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ג'
הֲלָכוֹת
א. לֹא יַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו בִּתְפִלָּתוֹ, רַק שְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמֵעַ (בֶּדֶק הַבַּיִת סִימָן ק"א וּפְרִי חָדָשׁ). אֶפְשָׁר דַּאֲפִילוּ לַמִּתְפַּלֵּל עַל צָרָה פְּרָטִית שֶׁלּוֹ, לֹא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ אֲפִלּוּ לְאָזְנָיו, וז"ש (זוה"ק וַיִּגַּשׁ דַּף ר"י.) דְּלֹא לִשְׁתַּמַע קָלֵיה בִּצְלוֹתֵיהּ [שֶׁלֹא יִשָּׁמַע קוֹלוֹ בִּתְּפִילָתוֹ] (בִּרְכֵּי יוֹסֵף סִימָן ק"א וּמַחֲזִיק בְּרָכָה שָׁם וסִימָן קמ"א ע"ש וסִימָן תקפ"ב, וְעַיֵּן פֶּתַח עֵינַיִם בְּרָכוֹת עַל דַּף ט"ו.
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יב, סְעִיף ב-ג)
ב. יִשְׁהֶה מְעַט קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל. וּבְ"שִׁירָה חֲדָשָׁה" יַחְשֹּׁב גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וַאֲשֶׁר הוּא עָנִי וְאֶבְיוֹן מִתּוֹרָה וּמִצְוֹות, וּבְקֶבֶר עָנִי אָפֵל שָׁפֶל גַּלְמוּד (זֹהַר וְאַחֲרוֹנִים). יַחְשֹּׁב שֶׁהוּא נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית קֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים (סִימָן צד).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יב, סְעִיף ד-ה)
מוּסָר
יְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח בְּהַכְנָעָה. וְאִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּל תְּפִלּוֹת חוֹל בִּבְכִיָּה, אַשְׁרָיו. וְיֵרָתַע כָּל גּוּפוֹ, כִּי מִי הוּא לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר כַּמָּה רַבּוּ רְבָבוֹת מַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת מְהַלְּלִים שְׁמוֹ, וְכַמָּה מַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁלֹּא נִתַּן לָהֶם רְשׁוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת בִּשְׁמִטָּה וכו', וְהוּא יַתּוּשׁ מָלֵא חַטָּאוֹת נִתַּן לוֹ רְשׁוּת, הֲלֹא יִקְרַע סְגֹר לְבָבוֹ לְפָחוֹת לְהִכָּנַע וּלֵידַע מַה שֶּׁאוֹמֵר. וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית קָדְשֵׁי הַקָדָשִׁים.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף כד)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז. כ) - אֶפְשָׁר לְרַמֵּז שֶׁיְּצַיְּרוּ זִיו דְּמוּתְךָ לְנֶגְדָּם – שֶׁאַתָּה רַבָּן – בְּעוֹד שֶׁהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא "שֶׁמֶן זַיִת זַךְ". וְאִם עֲדַיִן קָשֶׁה לִמּוּדָם, אָז צָרִיךְ, "כָּתִית", לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ, "לַמָּאוֹר", מַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל "אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים. וּבָזֶה, "לְהַעֲלוֹת נֵר", "נֵר" רָאשֵׁי תֵּבוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ, "תָּמִיד", דִּבְּכָל יוֹם זוֹכֶה לְזַכֵּךְ נֵר שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
(דְּבָרִים אֲחַדִים דְּרוּשׁ יז)