חיד''א יומי - חומש שמות· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ג'
הֲלָכוֹת
א. הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרוֹצֶה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, עוֹמֵד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְאִם עוֹמֵד כָּל הַפָּרָשָׁה, הַוֵי יוּהֲרָא. וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, אֵין לוֹ לַעֲמֹד.
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יא, סְעִיף ח)
ב. יָשֵׁן, מְצַעֲרִים אוֹתוֹ וּמְעִירִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא עֵר מַמָּשׁ כְּשֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן, מִכָּאן וַאֵילָךְ אֵין מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה, וְסַגִי לִקְרוֹת מִתְנַמְנֵם (סִימָן סג). יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁקָּרָא כְּבָר קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בְּצִבּוּר, וְעַתָּה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, וּבָזֶה אָמְרוּ שֶׁאִם הָיָה אָנוּס בְּשֵׁנָה אֵין מְקִיצִין אוֹתוֹ (כנה"ג בְּשֵׁם ריא"ז).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יא, סְעִיף י-יא)
מוּסָר
אָמְרוּ: "כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ". וּמָה נַעֲנֶה אֲנָן יַתְמֵי דְּיַתְמֵי כִּי חַ"ו נִמְצָא מְעִידִין עֵדוּת שֶׁקֶר שֶׁלֹּא אִתָּנוּ יוֹדֵעַ וּמֵבִין דִּבְרֵי הַקְּרִיאַת שְׁמַע וְעִקָּר מִצְוַת צִיצִית וּתְפִלִּין אֲפִלּוּ לְפִי פְּשׁוּטָן, כִּי היצה"ר מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְשַׁלֵּחַ פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ בְּאֵין מֵבִין מֶה אָנוּ מְדַבְּרִים וּמָה אָנוּ עוֹשִׂין בְּמִצְווֹת אֵלּוּ, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ בְּדֹר יָתוֹם כָּזֶה. וּכְבָר כָּתְבוּ זַ"ל כִּי לֵב יִשְׂרָאֵל נִבְעַת בִּשְׁמוֹעַ פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹכָחוֹת, וְלָמָּה לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב כִּי בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִּם שָׁלֹשׁ אָנוּ קוֹרִין אָלוֹת הַבְּרִית בְּפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וכו', כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה וּמִתְפַּלֵּל וְלִבּוֹ הָלַךְ חֲשֵׁכִים חַ"ו, כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְהַתֵּל חַ"ו, אוֹי לָנוּ, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה.
(דְּבָרִים אֲחַדִים דְּרוּשׁ ח')
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא - לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְהַמִבְחָן אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא לִכְבוֹד ה', הוּא אִם יַתְמִיד בַּתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "אַךְ" מִעוּט, שֶׁ"אִם יוֹם אוֹ יוֹמָיִם" - כִּפּוּר וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה "יַעֲמֹד" וְתוּ לֹא. "לֹא יוּקַם", לֹא תִּתְקַיֵּם הַתְּשׁוּבָה עוֹד, אָז בָּא הָאוֹת "כִּי כַסְפּוֹ הוּא" אֲשֶׁר עוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה [שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף], וְלֹא מְלָכוֹ לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְתִרְאֶה טְלָפַיִם, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל דְּבַר הַכֶּסֶף.
(כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ יג)