פתיחה - השמחה תלויה בהודאה · 9. ההודיה לה' מביאה לבטחון ולתקוה בה'
פְּלוֹנִי הִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת תַּשְׁלוּמֵי "מַס הַכְנָסָה" בִּסְכוּם שֶׁל חֲצִי מִילְיוֹן שֶׁקֶל.
מִיָּד שׁוֹקֵל הוּא בְּדַעְתּוֹ לְמִי יִפְנֶה? נִזְכָּר, הֲרֵי יֵשׁ לִי ב' שְׁכֵנִים שֶׁהִנָּם פְּקִידִים בְּכִירִים בְּ"מַס הַכְנָסָה", וּבְיָדָם "לְהָזִיז עִנְיָנִים" מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב...
מִיָּד רָץ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לְמִי מִשְּׁנֵיהֶם יִפְנֶה? וּתְשׁוּבָתוֹ לֹא אִחֲרָה לָבוֹא. שֶׁכֵּן, שָׁכֵן אֶחָד הוּא יְדִידוֹ הַטּוֹב, מֵאִיר פָּנִים, מַקְדִּים שָׁלוֹם, מוֹשִׁיט תָּמִיד יָד לְעֶזְרָה לְאַהֲבָה וּלְאַחֲוָה, אִישׁ "נְתִינָה" בְּאֹפֶן יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. וְאִלּוּ הַשָּׁכֵן הַשֵּׁנִי, חָמוּר בְּסֵבֶר פָּנָיו, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַקְדִּים שָׁלוֹם אַף לֹא מֵשִׁיב שָׁלוֹם, קָשׁוּחַ, רָחוֹק מִנְּתִינָה וּמֵאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת, וּבְכֵן הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה לְמִי יִפְנֶה לְעֶזְרָה...
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּ"שָׁכֵן טוֹב", אוֹהֵב, נוֹתֵן, הֲרֵי יִבְטַח בּוֹ בִּשְׁעַת צָרָתוֹ, יִתְלֶה תִּקְוָתוֹ בּוֹ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, אוּלָם אִם יִרְאֵהוּ כַּשָּׁכֵן הַשֵּׁנִי שֶׁהִזְכַּרְנוּ, יִתְיָאֵשׁ מֵה', לֹא יִבְטַח בּוֹ וְלֹא יִתְלֶה תִּקְוָתוֹ בּוֹ, שֶׁכֵּן בִּתְחוּשָׁתוֹ – הֲלֹא זֶה הַבּוֹרֵא רוֹדֵף אוֹתִי תָּמִיד, וְכִי יַעֲמֹד לִי עַתָּה לְעֶזְרָתִי....?!
מָה הַפִּתְרוֹן לְכָךְ?
הַהוֹדָאָה!
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָזָק בְּהוֹדָאָה לַה' הֲרֵי שֶׁרוֹאֶה אֶת ה' כְּנוֹתֵן, וְאִם יֵשׁ נוֹתֵן יֵשׁ אוֹהֵב, וְאִם יֵשׁ אוֹהֵב יֵשׁ אָהוּב, וְאִם הִנְנִי אָהוּב, לָמָּה שֶׁלֹּא אֶבְטַח בּוֹ וְאֶתְלֶה תִּקְוָתִי בּוֹ בְּצָרָתִי. לָמָּה שֶׁלֹּא אֶשְׂמַח בְּתִקְוָתִי בּוֹ תָּמִיד אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹהֵב גִּבּוֹר בַּעַל הַיְכֹלֶת וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, וְהוּא הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדוֹ לְחַזֵּק לַכֹּל.