אור ברסלב
חי בתודה פתיחה - השמחה תלויה בהודאה

חי בתודה

פתיחה - השמחה תלויה בהודאה

1. השמחה נתונה ביד האדם ובבחירתו

רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁתְּחוּשׁוֹת פְּנִימִיּוֹת כְּגוֹן שִׂמְחָה, פַּחַד, אַהֲבָה, יִרְאָה וְכַיּוֹצֵא, הִנָּם מַצָּבִים מְקֻבָּעִים בַּנֶּפֶשׁ וְלֹא נִתָּנִים לְשִׁנּוּי, וְכִי אֵין בְּיַד הָאָדָם לְשַׁנּוֹת מַצְּבֵי פַּחַד, עִצָּבוֹן, נְחִיתוּת, וְכַיּוֹצֵא לְמַצְּבֵי שִׂמְחָה אֹמֶץ וְכוּ'.

אוּלָם אֵין הַדָּבָר כֵּן, וְנַעֲמֹד לְעִנְיָנֵנוּ עַל נְקֻדַּת הַשִּׂמְחָה.

אֵין נָכוֹן לַחֲשֹׁב שֶׁאִם בְּטִבְעִי אֵינֶנִּי שָׂמֵחַ, אֲזַי אֵין אֶפְשָׁרוּת לְשַׁנּוֹת טֶבַע.

רֵאשִׁית יֵשׁ לְהוֹכִיחַ זֹאת מֵעֶצֶם אַזְהָרַת הַתּוֹרָה שֶׁנַּעֲבֹד לַה' בְּשִׂמְחָה, וְכַנֶּאֱמָר (דברים כח, מז-מח): תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה... וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ", הֲרֵי שֶׁהַתּוֹרָה מַעֲנִישָׁה בְּאִם לֹא נַעֲבֹד לַה' בְּשִׂמְחָה, וְאִם קַיָּם עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר עַל הַדָּבָר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַדָּבָר בִּבְחִירַת הָאָדָם.

וְעוֹד נֶאֱמַר (תהילים ק, ב) :עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה.

וְעוֹד מוּבָא בָּרַמְבַּ"ם הִלְכוֹת לוּלָב (פ"ח הט"ו) הַשִּׂמְחָה עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא וְהַמּוֹנֵעַ מִמֶּנָּה רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ".

וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (תענית כט ע"א): "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה", מַשְׁמָע שֶׁבְּיַד הָאָדָם לְהַרְבּוֹת אוֹ לְמַעֵט אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ.

2. השמחה היא מצרך חיוני ובהכרח שמצוי הוא ובשפע.

מוּבָא בְּ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" כָּל מַה שֶּׁנִּצְרָךְ בָּעוֹלָם בְּיוֹתֵר בְּרָאוֹ הַבּוֹרֵא בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מָצוּי בְּיוֹתֵר וּבְנָקֵל.

הָאֲוִיר, הִנּוֹ מִצְרָךְ חִיּוּנִי בְּיוֹתֵר וּבְאֹפֶן מַתְמִיד, לָכֵן מָצוּי הוּא בְּיוֹתֵר בְּכָל מָקוֹם וּלְלֹא תַּשְׁלוּם.

הַמַּיִם, נְחוּצִים פָּחוֹת מֵהָאֲוִיר אוּלָם נְחוּצִים בְּיוֹתֵר, לָכֵן מְצוּיִים הֵמָּה בְּשֶׁפַע בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת בַּמַּעֲיָנוֹת בַּבְּאֵרוֹת וּבַבּוֹרוֹת, וּבְחִנָּם לְלֹא תַּשְׁלוּם.

הַלֶּחֶם שֶׁנִּצְרָךְ פָּחוֹת מִמַּיִם, מָצוּי הוּא אָמְנָם בְּשֶׁפַע, אוּלָם נִצְרָךְ לְכָךְ שֶׁהָאָדָם יַחֲרֹשׁ הַקַּרְקַע, יִזְרַע, יִקְצֹר, יִטְחַן וְיֹאפֶה.

הַבָּשָׂר נִצְרָךְ פָּחוֹת מִלֶּחֶם וּמַיִם, לָכֵן מָצוּי הוּא יוֹתֵר בְּקֹשִׁי וּמְחִירוֹ לֹא זוֹל.

הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, שֶׁכִּמְעַט וְלֹא נִצְרָכִים אֶלָּא מְעַט לְצֹרֶךְ תַּכְשִׁיטִים, לָכֵן מְצוּיִים הֵם מְעַט, וְקָשֶׁה לְהַשִּׂיגָם בְּיוֹתֵר.

וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, הַשִּׂמְחָה, הֲיֵשׁ מִצְרָךְ נִצְרָךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַשִּׂמְחָה, הֲלֹא מַה שָּׁוִים לָאָדָם כָּל הֶשֵּׂגָיו בִּרְכוּשׁ, בְּבָנִים מִבְּלִי שֶׁתְּהֵא לוֹ שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ – "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות פ"ד מ"א)

וּבְהֶכְרֵחַ, מֵאַחַר וְהַשִּׂמְחָה הִיא מִצְרָךְ חִיּוּנִי בְּיוֹתֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא מָצוּי וּבְהֶשֵּׂג יָד בְּיוֹתֵר.

וְהַשְּׁאֵלָה הֵיאַךְ נִתָּן לְהַשִּׂיג אֶת הַשִּׂמְחָה בָּאֹפֶן הַנָּקֵל וּבִתְדִירוּת.

3. החיצוניות מעוררת את הפנימיות

עוֹלָמֵנוּ זֶה הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת מְחֻיָּבוּת הַלְּבָבוֹת מִבְּלִי מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּכְגוֹן זֶה הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים לְשֵׁם כָּךְ. וּכְגוֹן לְהַרְבּוֹת בְּחֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת. לְהָאִיר לָהֶם פָּנִים. לְהַקְדִּים שָׁלוֹם. לִשְׁמֹעַ בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת כָּל יְהוּדִי. לִתְרֹם מִזְּמַנּוֹ, מִכַּסְפּוֹ, מִמְּנוּחָתוֹ עֲבוּר טוֹבַת הָרַבִּים וְהַיָּחִיד. וְכַיּוֹצֵא בְּמַעֲשִׂים חִיצוֹנִיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה, יְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ אֶת פְּנִימִיּוּת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.

וּכְמוֹ כֵן אַהֲבַת ה', לֹא יוּכַל הָאָדָם לִזְכּוֹת לְמִצְוָה פְּנִימִית וּלְבָבִית זוֹ רַק בְּכָךְ שֶׁיְּקַיֵּם מִצְווֹת ה', שַׁבָּת, תְּפִלִּין, צִיצִית, תּוֹרָה, תְּפִלָּה, וְכַיּוֹצֵא, וְכַמָּה שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת כֵּן יִגְבַּר בְּלִבּוֹ אַהֲבַת ה', וּמִבְּלִי קִיּוּם הַמִּצְווֹת תִּרְחַק הָאַהֲבָה מֵהַלֵּב.

וּכְמוֹ כֵן יִרְאַת ה', יִזְכֶּה לָהּ הָאָדָם בְּקִיּוּמוֹ אֶת אֲשֶׁר אָסְרָה תּוֹרָה וְיִרְחַק מֵהַגֶּזֶל, מֵהָעֲרָיוֹת, מֵהָאוֹנָאָה וְהַשֶּׁקֶר, מִלָּשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְכַיּוֹצֵא. וּמִבְּלִי שֶׁיִּרְחַק מֵאִסּוּרֵי הַתּוֹרָה לֹא יִקְנֶה יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ, וּכְכָל שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל אִסּוּרֵי הַתּוֹרָה לְקַיְּמֵם כֵּן תִּגְבַּר בְּלִבּוֹ יִרְאַת ה'.

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ לוּ לֹא הָיָה מְצַוֵּנוּ ה' שׁוּם מִצְוָה, וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא בְּרָכָה, וּכְמוֹ כֵן לֹא אוֹסֵר עָלֵינוּ שׁוּם אִסּוּר, וְרַק מְצַוֵּנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ, בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הָיִינוּ מַשִּׂיגִים זֹאת.

הַדִּבּוּר בִּתְפִלָּה לַה' שֶׁהִיא חֵלֶק מַעֲשִׂי – "עֲקִימַת שְׂפָתַיִם הֱוֵי מַעֲשֶׂה". כַּמָּה מַקְנֶה הוּא לָאָדָם בְּיוֹתֵר אַהֲבָה לַה', בִּטָּחוֹן בַּה', תִּקְוָה לַה', וְכֵן בְּיֶתֶר הַמִּצְווֹת וְהָאִסּוּרִים שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹתָם וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָם, הֵמָּה שֶׁמַּקְנִים לָאָדָם יִרְאָה, אַהֲבָה, וְיֶתֶר חוֹבוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל הַלְּבָבוֹת.

4. הפעלה המעשית החיצונית לרכישת השמחה – ההודיה

עַתָּה נָבוֹא לְבָאֵר מָה הַפְּעֻלָּה הַחִיצוֹנִית שֶׁתְּעוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁהִיא מִצְוָה פְּנִימִית.

וּבְכֵן מִצְוַת הַהוֹדָיָה לַה' הִיא הַמִּצְוָה הַחִיצוֹנִית שֶׁתְּעוֹרֵר אֶת הַשִּׂמְחָה וּנְבָאֵר מַדּוּעַ וְהֵיאַךְ.

5. ההודיה מעוררת באדם בהכרה ובתחושה אמתית ג' יסודות ביהדות שהשמחה תלויה בהם.

הַהוֹדָיָה לַה' מְעוֹרֶרֶת בָּאָדָם בַּהַכָּרָה וּבִתְחוּשָׁתָהּ הָאֲמִתִּית ג' יְסוֹדוֹת עִקָּרִיִּים בַּיַּהֲדוּת שֶׁהַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן:

א. אֵמוּן בַּה'. ב. בִּטָּחוֹן בַּה'. ג. אֱמוּנָה בְּעָצְמָתוֹ וּבִמְכֻבָּדוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם.

וּנְבָאֲרָם אַחַת לְאַחַת.

6. ההודיה מביאה לאמון בה'.

הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לְעֶצְבוֹן בְּנֵי הָאָדָם וְלִנְפִילַת פְּנֵיהֶם, וּלְחַפְיוּת רֹאשָׁם, הוּא תְּחוּשָׁתָם שֶׁהִנָּם עֲזוּבִים נְטוּשִׁים וּמֻפְקָרִים, וּנְתוּנִים לְפִגְעֵי הָעוֹלָם וְכִבְיָכוֹל לְלֹא עָוֶל בְּכַפָּם.

וּלְאוֹתָם הַמַּאֲמִינִים בִּמְצִיאוּת ה' וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ, עִצְבוֹנָם בְּכִפְלַיִם, וְהוּא מַדּוּעַ נְטָשָׁם ה', הִפְקִירָם, עֲזָבָם, הִכָּה בָּהֶם, רוֹאִים הֵם הַרְבֵּה אַכְזָבוֹת בְּחַיֵּיהֶם, הַרְבֵּה פְּרָטִים שֶׁצִּפּוּ לָהֶם, וַאֲפִלּוּ הִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם הֵן בָּרוּחָנִי וְהֵן בַּגַּשְׁמִי – וְרָחֲקוּ מִלְּהִתְיַשֵּׂם, וּתְחוּשָׁתָם מְאוּסִים, מְרֻחָקִים, וְהָאָסוֹן בָּזֶה הוּא שֶׁהָאָדָם אִבֵּד אֶת אֱמוּנוֹ בַּה', וְהַבּוֹרֵא נִדְמֶה לוֹ כְּלֹא אָמִין חַס וְחָלִילָה.

מַה יּוֹצִיא אֶת הָאָדָם מֵחֲשִׁיבָה שֶׁכָּזוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לִדְחוֹתוֹ, לְרַסְּקוֹ וּלְמוֹטְטוֹ מִכָּל יַהֲדוּתוֹ?

וּבְכֵן הַפִּתְרוֹן הַיָּחִיד לְכָךְ הוּא: הַהוֹדָיָה לַה' עַל הַפְּרָטִים הַטּוֹבִים וְהַיָּפִים הַקַּיָּמִים אֶצְלוֹ לְצִדָּם שֶׁל הָאַכְזָבוֹת וְהָרָעוֹת, וּנְבָאֵר.

אֵין לְךָ אָדָם הַנָּתוּן בְּאַכְזָבוֹת מֵהַחַיִּים, סָר וְזָעֵף מֵהַתּוֹצָאוֹת לְעֻמַּת שְׁאִיפוֹתָיו, שֶׁלְּצִדָּם שֶׁל כָּל הָאַכְזָבוֹת לֹא קַיָּמִים טוֹבוֹת בְּלִי סוֹף, וּכְגוֹן בְּרִיאוּתוֹ תְּקִינָה, אוֹ פַּרְנָסָתוֹ תְּקִינָה, דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וְכַיּוֹצֵא.

וּכְגוֹן כְּשֶׁהַפַּרְנָסָה בְּדֹחַק וּבְצַעַר, אוּלָם עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים – יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה, אֵין לוֹ אֶת שְׁנֵיהֶם – יֵשׁ לוֹ בְּרִיאוּת, וְכַיּוֹצֵא.

אֵין לְךָ אָדָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לִמְצֹא פְּרָטִים שֶׁל חֶסֶד שֶׁעֲדַיִן אוֹפְפִים אוֹתוֹ גַּם בְּמַצָּב שֶׁמִּדַּת הַדִּין תּוֹקַפְתּוֹ.

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֶה לַה' עַל הַחִיּוּבִי – הַחֶסֶד הַקַּיָּם עָלָיו, יֵהָפֵךְ לוֹ הַשְּׁלִילִי – מִדַּת הַדִּין – כְּמוֹ כֵן לְחֶסֶד וּלְחִיּוּבִי, וְנַמְחִישׁ זֹאת בְּהַמְחָשָׁה.

כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד מִמֶּרְחָק מֵאָה מֶטֶר, וְרוֹאֶה אָדָם שֶׁמַּכֶּה בְּאֶגְרוֹפָיו עַל גַּבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַרְאֶה לֹא נָעִים הַמְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל הַמֻּכֶּה, מִתְקָרֵב אֲנִי לְאוֹתוֹ מָקוֹם, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁזֶּה הַמַּכֶּה מַגִּישׁ לַמֻּכֶּה כּוֹס "תֵּה צְמָחִים" וְאוֹמֵר לוֹ שְׁתֵה כּוֹס זֶה וְתַרְגִּישׁ טוֹב, וְאוֹתוֹ מֻכֶּה מוֹדֶה בְּהוֹדָאָה רַבָּה לַמַּכֶּה...

מִיָּד מֵבִין אֲנִי שֶׁהַהַכָּאָה שֶׁהִכָּה זֶה עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַמֻּכֶּה לֹא הָיָה זֶה אֶלָּא "מַסַג'"...

הַהוֹדָאָה שֶׁמּוֹדֶה הַמֻּכֶּה לַמַּכֶּה, מְגַלָּה אֶת הַכָּרָתוֹ שֶׁהַמַּכֶּה אֵינוֹ אֶלָּא רוֹפֵא...

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹתֵן תּוֹדָה לַה' עַל מַאֲכָלוֹ, מַשְׁקֵהוּ, וְחָשׁ הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ תָּמִיד, בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְעוֹרֵךְ לוֹ כָּל יוֹם שֻׁלְחָן... "וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל", הֲיִתָּכֵן שֶׁיָּחוּשׁ שֶׁעִסְקוֹ עִם אוֹיֵב וְעוֹיֵן הֲלֹא מִיָּד יָחוּשׁ שֶׁעִסְקוֹ עִם אוֹהֵב, וּמִמֵּילָא גַּם הַנְהָגַת מִדַּת הַדִּין תֵּהָפֵך בִּתְחוּשָׁתוֹ לְמִדַּת הַחֶסֶד.

כְּשֶׁאָדָם חָשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֹפֶן אִישִׁי כִּבְיָכוֹל מִתְפַּנֶּה אֵלָיו לְהֵיטִיב לוֹ: זוֹקֵף כְּפוּפִים, מַתִּיר אֲסוּרִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי וְכַיּוֹצֵא עוֹד הַרְבֵּה, וְחָשׁ אֶת ה' עִמּוֹ בִּפְרָטִים רַבִּים שֶׁל הַחֶסֶד הַקַּיָּמִים אֶצְלוֹ, מִיָּד מַכִּיר בְּדַעְתּוֹ וּבִתְחוּשָׁתוֹ שֶׁעִסְקוֹ עִם אוֹהֵב וְרֵעַ.

אוּלָם אִם לֹא יִתְחַזֵּק הָאָדָם בְּהוֹדָאָה לַה', הֲרֵי שֶׁיִּתְמַקֵּד בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁתּוֹקַפְתּוֹ, וּמַסְקָנָתוֹ תְּהֵא אַךְ וְרַק לִהְיוֹת סָר וְזָעֵף עַל ה', וְיִרְאֵהוּ כְּאוֹיֵב, רוֹדֵף, מַרְחִיק וְנוֹטֵשׁ.

זוֹ הַדֶּרֶךְ לְהַרְחִיק הָעֶצֶב וְהַיָּגוֹן וּלְקָרֵב הַשִּׂמְחָה, וּבַקֶּטַע הַבָּא נִרְאֶה הֵיאַךְ אַף לְהִתְמַלֹּאת בְּשִׂמְחָה מֵחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם.

7. המודה חש הפתעה ושמחה בכל פרט של חסד ה' עמו

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוֹדֶה לַה', מַפְנִים בְּתוֹדָעָתוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא חַיָּב לוֹ כְּלוּם, וְכָל מַה שֶּׁהוּא מְקַבֵּל מֵה' – עַד הַפְּרָט הַזָּעִיר בְּיוֹתֵר – זוֹהִי הַפְתָּעָה וּמַתָּנָה.

הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל לְעֶצְבוֹן בְּנֵי הָאָדָם, לְכַעְסָם וְלִתְחוּשַׁת הַחֹסֶר שֶׁלָּהֶם עַל פְּנֵי כָּל הַ"יֵּשׁ" שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, הוּא מִפְּנֵי שֶׁחָשִׁים תְּחוּשַׁת "מַגִּיעַ לִי"... לָמָּה לְכֻלָּם יֵשׁ..." "מָה אֲנִי יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכֻּלָּם"... וְכַיּוֹצֵא, וְאָז מִתְמַלְּאִים בְּכַעַס וְעֶצֶב, תַּחֲרוּת קִנְאָה וְאַף שִׂנְאָה.

כַּאֲשֶׁר אָדָם אוֹמֵר תּוֹדָה לַה', בְּכָךְ מְבַטֵּא הוּא בִּשְׂפָתָיו וּבְלִבּוֹ, לֹא מַגִּיעַ לִי כְּלוּם, תּוֹדָה....!

אָדָם לֹא יֹאמַר תּוֹדָה עַל מַה שֶּׁחָשׁ הוּא שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר חָשׁ הוּא שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ יוֹתֵר, וְקִבֵּל פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ – בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יֹאמַר תּוֹדָה עַל מַה שֶּׁקִּבֵּל.

הַהוֹדָאָה לַה' מְמַלֵּאת אֶת הָאָדָם בְּאֹשֶׁר רַב, שֶׁכֵּן בְּכָל הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה חָשׁ הוּא, הַפְתָּעָה... מַתָּנָה...

קִבַּלְתִּי מַה שֶּׁלֹּא מַגִּיעַ לִי.

וּמִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו - זֶה שֶׁלֹּא מוֹדֶה לַה' עַל טוֹבוֹתָיו, מְפַתֵּחַ בְּקִרְבּוֹ תְּחוּשָׁה שֶׁל מַגִּיעַ לִי... וּפֹה "הַגֵּיהִנּוֹם" שֶׁל חַיָּיו, מִכָּאן נִכְנָס הוּא לְעִצָּבוֹן, לְדִכָּאוֹן, לְקִנְאָה וּלְתַחֲרוּת.

וְאִם תֹּאמַר וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת לֹא מַגִּיעַ לְאָדָם כְּלוּם בָּעוֹלָם?

רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא חַיָּב כְּלוּם לְאַף אָדָם, שֶׁכֵּן לֹא שִׁלַּמְנוּ לוֹ כְּלוּם שֶׁיְּהֵא חַיָּב לָנוּ מַשֶּׁהוּ.

וְגַם עַל מִצְווֹתֵינוּ שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים, הֲלֹא הִתְנָה עִמָּנוּ הַבּוֹרֵא: "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם", וְעוֹד אָמְרוּ: "שְׂכַר מִצְווֹת בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא" – שְׂכַר מִצְווֹת אֵינָם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן פִּרְעוֹן הַמִּצְווֹת.

וְעוֹד, אַדְרַבָּא חַיָּבִים אָנוּ לַה' לֹא מְעַט עַל מֶחְדָּלֵנוּ מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאִם נָבוֹא בְּחֶשְׁבּוֹן אִתּוֹ, הֲרֵי שֶׁבְּוַדַּאי חַיָּבִים אָנוּ לוֹ הַרְבֵּה, שֶׁכֵּן בְּיַחַס לְטוֹבוֹתָיו עִמָּנוּ, רְחוֹקִים אָנוּ מִלִּדְרֹשׁ וְלִתְבֹּעַ בְּיַחַס לְחוֹבָתֵנוּ כְּלַפָּיו. בְּאֹפֶן שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ נֶהֱנִים כָּאן בָּעוֹלָם הוּא מַתְּנַת חִנָּם וְחֶסֶד ה'.

[ואם תשאל הלא מטרת ה' את בריאת בני האדם כדי שיהנו מפרי עמלם, ולא יהיה שכרם בעולם הבא כנהמא דכיסופא – לחם בושה, כמבואר במסילת ישרים פרק א', ואם לא מגיע לאדם כלום, וכולו חי בחסד ה' הרי שאוכל לחמו בבושה, והיאך תבוא בכך תכלית כוונת ה'?

התשובה לכך, בעצם יש כאן ב' עניינים, האחד, בודאי שמגיע שכר לאדם על מצוה שהנו עושה, ואף על כל פעולה קטנה, כמו שאמרו חז"ל: אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר שום בריה, ואפילו הכלבים שלא חרצו לשונם בצאתנו ממצרים זכו למתנה (שמות כב, ל): "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".

אלא שכדי שיהא האדם רצוי ונחמד לפני ה', זהו כאשר רואה בהקדוש ברוך הוא כמיטיב לו ומתחסד עמו.

משל למה הדבר דומה? ישנו פועל המקבל שכרו מבעל הבית עבור עבודתו, אולם אינו מוצא חן כלל בעיני מעבידו, ומלבד זאת שנותן לו את שכרו כפי שנקבע אין לו שום קשר עמו, לעומתו יש פועל שבעל הבית אוהבו, מאיר לו פנים על התנהגותו האדיבה, על הדרך ארץ ובעיקר על הכרת הטוב שבו.

כאשר האדם חש שכל עצם הבריאה היא מטובו של ה' להיטיב לבריותיו ולהביאם למצב של שכר זה גופא מצד חסדו יתברך, ומודה לה' על כך הנו רצוי ואהוב לה'. ועוד יש להאריך בזה ואין כאן המקום].

8. מעשה שהיה

וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ הוּא בִּקְרוֹבַת מִשְׁפַּחְתִּי שֶׁסִּפְּרָה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ 10 שָׁנִים לֹא הָיָה לָהּ יְלָדִים, וּבְמַר נַפְשָׁהּ הָלְכָה לְהַגָּאוֹן הגרש"ז אוֹיֶרְבַּאךְ זַצַ"ל, וּפָרְשָׂה לְפָנָיו צָרָתָהּ וּמַר לִבָּהּ, וְכָךְ הֵשִׁיב לָהּ הַגָּאוֹן:

בִּתִּי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא חַיָּב לָךְ כְּלוּם... וְגַם זֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּעַל אַבְרֵךְ, בַּיִת לָדוּר בּוֹ, אֵין זֶה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּב לָכֶם מַשֶּׁהוּ...

בְּאַכְזָבָתָהּ וּבְמַר לִבָּהּ פָּנְתָה לָלֶכֶת מֵהַגָּאוֹן, וְאָז חָזַר הַגָּאוֹן וְאָמַר לָהּ: דְּעִי, אִם תַּעֲשִׂי לִכְבוֹד ה' מַה שֶּׁהִנָּךְ לֹא חַיֶּבֶת לוֹ, יִתָּכֵן וְיַעֲשֶׂה אַף הוּא מַה שֶּׁהוּא לֹא חַיָּב לָךְ...

וְאָז עָסְקָה הַרְבֵּה בְּחֶסֶד עִם חוֹלִים וּמִסְכֵּנִים, וְזָכְתָה לְהִפָּקֵד בְּבָנִים וּבָנוֹת.

הָבֵן אֶת גְּאוֹנוּתוֹ שֶׁל גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל זֶה, קֹדֶם כֹּל רָאָה הֵיאַךְ לְהָסִיר מִמֶּנָּה אֶת הַמִּרְמוּר וְהַדִּכָּאוֹן הַמְמוֹטֵט אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְהוּא בְּיַדְּעוֹ אוֹתָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא חַיָּב לָךְ כְּלוּם... וְאַחַר כָּךְ, אָכֵן נָתַן לָהּ עֵצָה הֵיאַךְ בְּכָל זֹאת לִזְכּוֹת לִישׁוּעָה וְאַף שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּב לִתֵּן אוֹתָהּ.

9. ההודיה לה' מביאה לבטחון ולתקוה בה'

פְּלוֹנִי הִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת תַּשְׁלוּמֵי "מַס הַכְנָסָה" בִּסְכוּם שֶׁל חֲצִי מִילְיוֹן שֶׁקֶל.

מִיָּד שׁוֹקֵל הוּא בְּדַעְתּוֹ לְמִי יִפְנֶה? נִזְכָּר, הֲרֵי יֵשׁ לִי ב' שְׁכֵנִים שֶׁהִנָּם פְּקִידִים בְּכִירִים בְּ"מַס הַכְנָסָה", וּבְיָדָם "לְהָזִיז עִנְיָנִים" מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב...

מִיָּד רָץ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לְמִי מִשְּׁנֵיהֶם יִפְנֶה? וּתְשׁוּבָתוֹ לֹא אִחֲרָה לָבוֹא. שֶׁכֵּן, שָׁכֵן אֶחָד הוּא יְדִידוֹ הַטּוֹב, מֵאִיר פָּנִים, מַקְדִּים שָׁלוֹם, מוֹשִׁיט תָּמִיד יָד לְעֶזְרָה לְאַהֲבָה וּלְאַחֲוָה, אִישׁ "נְתִינָה" בְּאֹפֶן יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. וְאִלּוּ הַשָּׁכֵן הַשֵּׁנִי, חָמוּר בְּסֵבֶר פָּנָיו, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַקְדִּים שָׁלוֹם אַף לֹא מֵשִׁיב שָׁלוֹם, קָשׁוּחַ, רָחוֹק מִנְּתִינָה וּמֵאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת, וּבְכֵן הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה לְמִי יִפְנֶה לְעֶזְרָה...

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּ"שָׁכֵן טוֹב", אוֹהֵב, נוֹתֵן, הֲרֵי יִבְטַח בּוֹ בִּשְׁעַת צָרָתוֹ, יִתְלֶה תִּקְוָתוֹ בּוֹ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, אוּלָם אִם יִרְאֵהוּ כַּשָּׁכֵן הַשֵּׁנִי שֶׁהִזְכַּרְנוּ, יִתְיָאֵשׁ מֵה', לֹא יִבְטַח בּוֹ וְלֹא יִתְלֶה תִּקְוָתוֹ בּוֹ, שֶׁכֵּן בִּתְחוּשָׁתוֹ – הֲלֹא זֶה הַבּוֹרֵא רוֹדֵף אוֹתִי תָּמִיד, וְכִי יַעֲמֹד לִי עַתָּה לְעֶזְרָתִי....?!

מָה הַפִּתְרוֹן לְכָךְ?

הַהוֹדָאָה!

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָזָק בְּהוֹדָאָה לַה' הֲרֵי שֶׁרוֹאֶה אֶת ה' כְּנוֹתֵן, וְאִם יֵשׁ נוֹתֵן יֵשׁ אוֹהֵב, וְאִם יֵשׁ אוֹהֵב יֵשׁ אָהוּב, וְאִם הִנְנִי אָהוּב, לָמָּה שֶׁלֹּא אֶבְטַח בּוֹ וְאֶתְלֶה תִּקְוָתִי בּוֹ בְּצָרָתִי. לָמָּה שֶׁלֹּא אֶשְׂמַח בְּתִקְוָתִי בּוֹ תָּמִיד אַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹהֵב גִּבּוֹר בַּעַל הַיְכֹלֶת וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, וְהוּא הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדוֹ לְחַזֵּק לַכֹּל.

10. המודה לה' חש ומאמין בעצמת יכלתו ובמכבדותו

אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר זצוק"ל:

אָסוֹן לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו, אוּלָם אָסוֹן כָּפוּל לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מַעֲלוֹתָיו...

אָדָם הַחַי בִּנְחִיתוּת, בְּחֹסֶר הַעֲרָכָה עַצְמִית, בְּתַדְמִית עַצְמִית שְׁפָלָה וְנִדְרֶסֶת, חֲסַר בִּטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ, בִּיכָלְתּוֹ, חֲסַר עֵרֶךְ לִמְכֻבָּדוּתוֹ, חֲסַר עֵרֶךְ לִפְעֻלּוֹתָיו וְלִיצִירוֹתָיו, הֲיֵשׁ מִסְכֵּנוּת כְּמִסְכְּנוּתוֹ...?!

בְּמִדַּת מָה כָּל אָדָם לָקוּי בַּמֶּה שֶׁהִזְכַּרְנוּ, יֶשְׁנָם הַלְּקוּיִים בָּזֶה בְּיוֹתֵר וְעַד שֶׁנִּצְרָכִים טִפּוּל לְנַפְשָׁם, אוּלָם בְּמִדַּת מָה כָּאָמוּר כָּל אָדָם לָקוּי בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה זוֹ.

וּבְכֵן, וְכִי אֵין לִבְעָיָה זוֹ פִּתְרוֹן בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה? אָמְנָם יֵשׁ וְיֵשׁ, וּנְבָאֵר זֹאת בְּטוּב טַעַם.

לוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ אֶת עֶרְכּוֹ בֶּאֱמֶת, אֶת עָצְמַת נִשְׁמָתוֹ, יַקְרוּתָהּ, מְכֻבָּדוּתָהּ, אֶת עָצְמַת כָּל פְּעֻלָּה – בְּדִבּוּר כָּל שֶׁהוּא, בְּמַחְשָׁבָה כָּל שֶׁהִיא, בְּמַעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא – לִכְבוֹד ה', כַּמָּה מְשַׁעֲשַׁעַת כָּל פְּעֻלָּה אֶת הַבּוֹרֵא, כַּמָּה נַחַת רוּחַ עוֹשֶׂה הוּא לְבוֹרְאוֹ, הֲלֹא הָיָה זֶה הָאָדָם מְאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר וְשָׂמֵחַ בְּיוֹתֵר.

לוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא תַּכְלִית רְצוֹן הַבּוֹרֵא בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ, וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, כְּלוֹמַר בִּשְׁבִיל כָּל יָחִיד הָיָה שָׁוֶה לַבּוֹרֵא לִבְרֹא עוֹלָם שָׁלֵם, וּכְמַאֲמַר הַגְּמָרָא (סנהדרין לז, ע"א) "חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם", כַּמָּה הָיוּ מִשְׁתַּנִּים כָּל חַיָּיו.

אֶלָּא מָה, שֶׁהָאָדָם חַי בָּעוֹלָם בִּתְחוּשָׁה, מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי... מַה פְּעֻלָּתִי וִיצִירָתִי בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה... מִי אֲנִי שֶׁיִּשְׁמַע וְיַאֲזִין לִי הַבּוֹרֵא... מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלַי הַבּוֹרֵא בְּצָרָתִי... מִי אֲנִי שֶׁיִּמְחֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדִי וּבִזְיוֹנִי... מִי אֲנִי שֶׁיָּחוּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצַעֲרִי וּבִיגוֹנִי... וְכַיּוֹצֵא, הֲלֹא בְּמַחְשָׁבוֹת אֵלּוּ הָאָדָם מַרְחִיק עַצְמוֹ מִקּוֹנוֹ, וּמִתַּכְלִית בִּיאָתוֹ לָעוֹלָם.

וְלֹא דַּי שֶׁמַּרְחִיק הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּכָךְ אֶלָּא שֶׁזּוֹ כְּפִירָה מַמָּשׁ. שֶׁכֵּן אֱמוּנָתֵנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְטַעֵר וְחָשׁ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי וּכְמַאֲמַר רַבִּי מֵאִיר בַּמִּשְׁנָה (סנהדרין פ"ו, מ"ה): כְּשֶׁאָדָם בְּצַעַר שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת קָלָנִי מֵרֹאשִׁי קָלָנִי מִזְּרוֹעִי, וַאֲפִלּוּ בְּרָשָׁע מִיִּשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כָּל אָדָם.

כֵּיצַד יִגָּמֵל הָאָדָם מִתְּחוּשׁוֹת אֲרוּרוֹת הַלָּלוּ?

הַפִּתְרוֹן הוּא הַהוֹדָאָה לַה', וּנְבָאֵר.

הֲרֵי בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּכְתָב, וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה לָנוּ מִמֹּשֶׁה וְעַד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה יֵשׁ בָּהֶם מִצְווֹת הַשַּׁיָּכוֹת לַכְּלָל וְלַפְּרָט וְעַד הַבְּרָכָה הַפְּרָטִית שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְבָרֵךְ לַה' עַל כָּל הֲנָאָה וַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם. הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁיֶּשְׁנָהּ מַשְׁמָעוּת בְּהוֹדָאָתוֹ זוֹ לַה', פּוֹעֵל הוּא בְּכָךְ, וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לַה' בְּכָךְ, וְאַף שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין עַל כּוֹס מַיִם... שֶׁהֲרֵי מַזְכִּיר הוּא שֵׁם הַשֵּׁם עַל אוֹתָהּ הֲנָאָה, וְכַיָּדוּעַ חֹמֶר הַזְכָּרַת שֵׁם ה' לְבַטָּלָה שֶׁהוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד, וְאִם תִּקְּנוּ לָנוּ חֲזַ"ל לְהַזְכִּיר שֵׁם הַשֵּׁם עַל כָּל הֲנָאָה כָּל שֶׁהִיא בָּעוֹלָם וְשֶׁיִּהְיֶה זֶה מֵאָה פְּעָמִים בְּיוֹם, מוֹרֶה הַדָּבָר כַּמָּה חָשׁוּב לִפְנֵי ה' בְּרָכָה שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי.

כַּאֲשֶׁר אָדָם נוֹטֵל כּוֹס מַיִם וּמוֹדֶה עָלָיו לַה', מַה מְבַטֵּא הוּא בְּכָךְ?

א. אֲנִי שָׁוֶה... אֲנִי מְכֻבָּד... הַבּוֹרֵא עִם כָּל גַּדְלוּתוֹ, נוֹרָאוּתוֹ, כֹּחוֹ וִיכָלְתּוֹ, כְּבוֹדוֹ וּמוֹרָאוֹ, מִתְפַּנֶּה אֵלַי לִתֵּן לִי כּוֹס מַיִם, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁאֲנִי יָקָר אֶצְלוֹ וְשָׁוֶה אֶצְלוֹ... וְלֹא עוֹד אֶלָּא גַּם שֶׁמִּתְכַּבֵּד הוּא בְּבִרְכָתִי אֵלָיו, וְהָעֻבְדָּא שֶׁמְּצַוֶּה הוּא עָלַי לְבָרְכוֹ וּלְהוֹדוֹת לוֹ.

נִתְבּוֹנֵן:

הֲיֵשׁ כָּבוֹד לָאָדָם גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: בָּרְכֵנִי...?!

הָאוֹמֵר תּוֹדָה, חָשׁ אֶת מְכֻבָּדוּתוֹ הַחִיּוּבִית כְּאִישׁ יְהוּדִי הַנִּבְחָר לְבוֹרְאוֹ – "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָ-הּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (תהילים קלה, ד) "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג), שֶׁכֵּן מַה יֶּשְׁנָהּ מְכֻבָּדוּת יוֹתֵר לָאָדָם מִכָּךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: בָּרְכֵנִי עַל כּוֹס מַיִם... בָּרְכֵנִי בְּשֵׁם וּמַלְכוּת... בָּרְכֵנִי בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ: בָּרוּךְ אַתָּה...!

וְכֵן הוּא "מֵאָה בְּרָכוֹת" בְּכָל יוֹם...

וְלֹא דַּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהָאָדָם: בָּרְכֵנִי, אֶלָּא אַף מְחַיְּבוֹ... שֶׁכֵּן חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם.

חֵפֶץ ה' בְּבִרְכוֹתֵינוּ וּבְהוֹדָאָתֵנוּ מוֹרֶה עַל מְכֻבָּדוּתוֹ בָּנוּ – עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ (ישעיה מג, כא), הֲרֵי שֶׁהַבּוֹרֵא מִשְׁתַּבֵּחַ בָּנוּ כִּיצִירָתוֹ הַנִּפְלָאָה בְּכָךְ שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ לְסַפֵּר תְּהִלּוֹתָיו.

וְעוֹד אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ברכות ו') בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה כָּתוּב?

אַרְבָּעָה פְּסוּקִים וְאֵלּוּ הֵם:

1. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ... וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת... (דברים ד, ז-ח)

2. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע... (דברים לג, כט) וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ... (דברי הימים א יז, כא)

3. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי... (דברים ד, לד)

4. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם... (דברים כו, יט)

וְעוֹד שָׁם בַּגְּמָרָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, יז-יח) אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה.

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה עוֹד וָעוֹד אֶת טוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא הָרַבִּים עִמּוֹ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר אֵין הָאָדָם מוֹדֶה לַה', אֲזַי אַף שֶׁנֶּהֱנֶה בְּפֹעַל מִטּוֹבוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא, אוּלָם מַה יְכוֹלָה לִהְיוֹת תְּחוּשָׁתוֹ, וְכִי מַה שֶּׁאֲנִי מְקַבֵּל מֵהַבּוֹרֵא, זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי חָשׁוּב אֶצְלוֹ, לֹא, שֶׁכֵּן הֲרֵי מֵטִיב הוּא גַּם לְשׂוֹנְאָיו, הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב וּמֵיטִיב גַּם לְאוֹיְבָיו וּלְשׂוֹנְאָיו, לְשׂוֹנְאֵי תּוֹרָתוֹ, לְשׂוֹנְאֵי חַכְמֵי תּוֹרָתוֹ, לְשׂוֹנְאֵי עַמּוֹ, וְאִם כֵּן לֹא אֱהֵא אֲנִי פָּחוֹת מֵהֶם...

אוּלָם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹתֵן תּוֹדָה לַה', מְבַטֵּא הוּא שֶׁהִנְנִי מְכֻבָּד לַה', וַאֲנִי מְקַבֵּל מֵהַבּוֹרֵא חֶסֶד מִתּוֹךְ שֶׁמְּכֻבָּד אֲנִי בְּעֵינָיו.

אָדָם שֶׁחָשׁ מְבֻזֶּה לֹא יִתֵּן תּוֹדָה לְמֵיטִיבוֹ, שֶׁכֵּן מֵחֲמַת תְּחוּשָׁתוֹ הַנִּבְזֵית יִרְאֶה בְּמֵיטִיבוֹ כְּאִינְטֵרֵסָנְט, וְשֶׁכָּל נְתִינָתוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן, שֶׁכֵּן לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַנּוֹתֵן מַחְשִׁיבוֹ לִתֵּן לוֹ, וְלָכֵן לֹא יֹאמַר תּוֹדָה, בַּאֲמִירַת תּוֹדָה מוֹקִיעַ הָאָדָם מַחְשָׁבוֹת שְׁלִילִיּוֹת וְהַרְסָנִיּוֹת הַלָּלוּ.

11. כפירה חדשה

אוֹמֵר הָרַבִּי רַבִּי צָדוֹק מִלּוּבְּלִין (צדקת הצדיק אות קנד): כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב הָאָדָם לְהַאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ, כָּךְ צָרִיךְ אַחַר כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ עֵסֶק עִמּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל בָּטֵל, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבַד, רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין כִּי נַפְשׁוֹ מִמְּקוֹר הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וַה' יִתְבָּרַךְ מִתְעַנֵּג וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ.

לָמַדְנוּ מִכָּאן אֹפֶן כְּפִירָה חָדָשׁ שֶׁרַבִּים אוּלַי לֹא מוּדָעִים לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב הָאָדָם לְהַאֲמִין בַּה', מִבְּלִי אֱמוּנָה זוֹ כּוֹפֵר הוּא, כֵּן חַיָּב לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ – בְּעָצְמָתוֹ, בְּכֹחַ נַפְשׁוֹ הַיְקָרָה, וְאִם לָאו חָבֵר הוּא לְאוֹתוֹ כּוֹפֵר בַּה', וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יִקָּרְאוּ כּוֹפְרִים. רַק בְּהוֹדָאָה לַה' יָחוּשׁ הָאָדָם מְכֻבָּד, פּוֹעֵל, יוֹצֵר, מְמַלֵּא תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּתַכְלִית בְּרִיאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ.

וּמִבְּלִי הַהוֹדָאָה יָחוּשׁ שֶׁהִנּוֹ עוֹבֵר בָּטֵל. בָּעוֹלָם, וְנִזּוֹן, מִסִּבַּת כַּאֲשֶׁר יִזּוֹנוּ הַחַיּוֹת הַבְּהֵמוֹת, הַגּוֹיִים, וְאוּלַי אַף שׂוֹנְאֵי ה'.

12. כל האוכל בלא ברכה כאלו גוזל להקדוש ברוך הוא (ברכות ה' ע"א)

וְיֵשׁ לְהָבִין מַהוּ לְשׁוֹן גּוֹזֵל, וְכִי שַׁיָּךְ לִגְזֹל וְלַחֲטֹף מֵה', וְעוֹד הֲלֹא הַבּוֹרֵא מִתְחַסֵּד עִם הָרָעִים וְעִם הַטּוֹבִים לִתֵּן לָהֶם בְּחֶסֶד וְלֹא לְפִי הַמַּגִּיעַ לָהֶם, אִם כֵּן הֵיאַךְ בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ לַה' נַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְמַגִּיעַ לָאָדָם?

וְיוּבַן זֶה עַל פִּי הַגְּמָרָא (ברכות ה') הָאוֹמֵר שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב לוֹ – נִקְרָא גַּזְלָן. שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם"

וְלִכְאוֹרָה מַדּוּעַ נִקְרָא גַּזְלָן זֶה שֶׁלֹּא מֵשִׁיב שָׁלוֹם לְזֶה שֶׁהִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, וַהֲלֹא לֹא בִּקֵּשׁ זֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ שָׁלוֹם, וְאוּלַי אַף עָדִיף הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא יַקְדִּים לוֹ חֲבֵרוֹ שָׁלוֹם?

אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, זֶה שֶׁהִקְדִּים לְךָ שָׁלוֹם, חָשׁ שֶׁהִנּוֹ שָׁוֶה מַשֶּׁהוּ, וְלָכֵן צִפָּה שֶׁבַּאֲמִירַת שָׁלוֹם זוֹ שֶׁהִקְדִּים לַחֲבֵרוֹ – יִתְכַּבֵּד בְּכָךְ חֲבֵרוֹ, וִיבַטֵּא זֹאת בְּכָךְ שֶׁיָּשִׁיב לוֹ כְּמוֹ כֵן שָׁלוֹם, וּבְכָךְ יַרְאֶה שֶׁכָּבוֹד הוּא לוֹ זֶה שֶׁהִקְדִּים לוֹ חֲבֵרוֹ שָׁלוֹם.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מֵשִׁיב שָׁלוֹם לְמַקְדִּימוֹ, הֲרֵי הוּא כְּאוֹמֵר לוֹ אֵינְךָ שָׁוֶה אֶצְלִי כְּלוּם, וְאֵין לִי שׁוּם כָּבוֹד בְּכָךְ שֶׁהִקְדַּמְתָּ לִי שָׁלוֹם, הַשָּׁלוֹם שֶׁלְּךָ לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד שֶׁכֵּן הִנְּךָ עַצְמְךָ כְּמוֹ בְּעֵינַי לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד, וּבְכֵן בְּכָךְ גָּזַל מִמֶּנּוּ אֶת תְּחוּשַׁת מְכֻבָּדוּתוֹ, וְשָׁלַל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ.

כְּמוֹ כֵן זֶה הָאוֹכֵל בְּלֹא בְּרָכָה, וּמַדּוּעַ?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים לִתֵּן לְךָ לֶחֶם, מַיִם, וּמְצַפֶּה מִמְּךָ שֶׁתָּחוּשׁ שֶׁהִנּוֹ מִתְכַּבֵּד לִתֵּן לְךָ צְרָכֶיךָ, וְכַנֶּאֱמָר: יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וּמַחְשִׁיבָם, וְכַנֶּאֱמָר: עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בִּיצִירָתוֹ כְּאֻמָּן זֶה הַמִּתְפָּאֵר בִּיצִירוֹתָיו, וּכְאוֹמֵר: רְאוּ יְצִירָתִי שֶׁזּוֹ עַמִּי יִשְׂרָאֵל – הַיְצִירָה הַיָּפָה שֶׁלִּי... וּמַדּוּעַ? שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶם דַּעַת לְסַפֵּר תְּהִלָּתִי.

יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל כָּבוֹד בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַם שֶׁמְּשַׁבְּחוֹ וּמְפָאֲרוֹ, עָלֵינוּ לְכַבֵּד אֶת ה' וּלְהִתְיַחֵס לִמְכֻבָּדוּתוֹ בָּנוּ, וְכַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מְבָרְכִים, גּוֹזְלִים אָנוּ אֶת מְכֻבָּדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהִתְפָּאֲרוּתוֹ בָּנוּ, שֶׁכֵּן כָּל הַכָּבוֹד וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלּוֹ בָּנוּ הוּא בָּזֶה שֶׁאָנוּ מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹתָיו.

כְּשֶׁאָנוּ מְבָרְכִים, מְכַבְּדִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְכָאָמוּר לְעֵיל שֶׁהָאוֹמֵר תּוֹדָה חָשׁ שֶׁהוּא שָׁוֶה וּמְכֻבָּד, וּכְשֶׁאָנוּ חָשִׁים מְכֻבָּדִים, אֲזַי כְּמוֹ כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכֻבָּד, שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ נִבְרָאִים מְכֻבָּדִים, וּכְשֶׁאֵינֶנּוּ מְבָרְכִים, בָּזִים אָנוּ לְעַצְמֵנוּ, וְחָשִׁים שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁוִים וּמְכֻבָּדִים. וּמִמֵּילָא גַּם לַבּוֹרֵא לֹא קַיָּמִים נִבְרָאִים מְכֻבָּדִים, אֶלָּא נִבְרָאִים שְׁפָלִים וַאֲפֵלִים, וּבְכָךְ הֲרֵי גָּזַלְנוּ אֶת מְכֻבָּדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָבֵן.

13. המודה מתמקד ב"יש" וממילא מתקטן ה"אין"

מְפַרְנֵס בַּיִת יְחִידִי, עוֹבֵד קָשֶׁה, עֲבוֹדָה פִיזִית מְפָרֶכֶת, בַּקָּשָׁתוֹ הָיְתָה מֵאִשְׁתּוֹ, אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ דָּבָר, אֶלָּא שֶׁהַבַּיִת יְהֵא מְסֻדָּר, וְעוֹד שֶׁבְּכָל יוֹם יְהֵא תַּבְשִׁיל חַם וְטָעִים.

לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ שָׁב הַבַּיְתָה כִּמְעַט בְּצוֹם, עָיֵף וְרָעֵב, וּלְתַדְהֵמָתוֹ רַעְיָתוֹ לֹא הֵכִינָה דָּבָר, נַנִּיחַ שֶׁהִנּוֹ גּוֹי, מִיָּד מַכֶּה וּמְקַלֵּל...

לַמָּחֳרָת רַעְיָתוֹ גִּלְּתָה שֶׁכַּרְטִיס הַהַגְרָלָה שֶׁרָכְשָׁה לִפְנֵי שָׁבוּעַ זָכָה בְּעֶשְׂרִים מִילְיוֹן שָׁ"ח...

הִמְתִּינָה לְבַעֲלָהּ שֶׁיָּשׁוּב... בַּעֲלִי הַיָּקָר... מְחַכָּה לְךָ הַפְתָּעָה... עֶשְׂרִים מִילְיוֹן... כַּמּוּבָן שֶׁבַּעֲלָהּ לֹא יָדַע אֶת עַצְמוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר... לְאַחַר מִכֵּן אָמְרָה לוֹ: בַּעֲלִי הַיָּקָר, מְחַכָּה לְךָ עוֹד הַפְתָּעָה... גַּם הַיּוֹם לֹא בִּשַּׁלְתִּי דָּבָר...

נִתְבּוֹנֵן, הַיּוֹם גַּם יַכֶּה וִיקַלֵּל אוֹתָהּ בַּעֲלָהּ, בְּוַדַּאי לֹא, וּמַדּוּעַ? אֶתְמוֹל כְּשֶׁלֹּא הָיָה יֵשׁ" מַשְׁמָעוּתִי, "הָאֵין" – סִיר הַבָּשָׂר – תָּפַס מָקוֹם נִכְבָּד, הַיּוֹם שֶׁיֶּשְׁנוֹ "יֵשׁ" מַשְׁמָעוּתִי, "הָאֵין" – סִיר הַבָּשָׂר – לֹא תּוֹפֵס מָקוֹם.

הַמּוֹדֶה לַה', מַגְדִּיל אֶת "הַיֵּשׁ", רוֹאֶה אֶת טוֹבוֹת ה' בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, וְהַיּוֹתֵר נָכוֹן בַּזְּכוּכִית הַנְּכוֹנָה שֶׁכֵּן טוֹבוֹת ה' בְּעֶצֶם הִנָּם טוֹבוֹת שֶׁאֵין לְשַׁעֲרָם כְּמוֹ "פּוֹקֵחַ עִוְּרִים", "זוֹקֵף כְּפוּפִים", "מַתִּיר אֲסוּרִים", "חוֹנֵן הַדַּעַת", "רוֹפֵא חוֹלִים" וְכַיּוֹצֵא, וּמִמֵּילָא הָ"אֵין" מִתְקַטֵּן וְנֶחְשָׁב לַחֲסַר מַשְׁמָעוּת כְּהֶעְדֵּר סִיר בָּשָׂר לְעֻמַּת בְּשׂוֹרַת רֶוַח הַמִּילְיוֹנִים.

אָסוּר לָנוּ לָתֵת לַהֶרְגֵּל לִשְׁחֹק אֶת עֵרֶךְ מַתְּנוֹת ה', שֶׁכֵּן גַּם זֶה שֶׁזָּכָה בְּמִילְיוֹנִים כָּל תְּחוּשָׁתוֹ בְּעֵרֶךְ הַמִּילְיוֹנִים הִיא לִתְקוּפַת מָה, לְאַחַר שֶׁהַהֶרְגֵּל יִשְׁחֹק אֶת הִתְלַהֲבוּת הַמִּילְיוֹנִים תַּחֲזֹר מַשְׁמָעוּת "הָאֵין" לִמְקוֹמָהּ, וְשׁוּב יַכֶּה וִיקַלֵּל עַל הֶעְדֵּר סִיר הַבָּשָׂר.

אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה חֲדָשָׁה, מֵהִתְלַהֲבוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בָּהּ, לֹא יַקְפִּיד עַל נִקָּיוֹן וְסֵדֶר וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם לְאַחַר זְמַן כַּאֲשֶׁר יִשָּׁחֵק אֶצְלוֹ הַחַדְשָׁנוּת מֵאִשְׁתּוֹ הַחֲדָשָׁה, הָ"אֵין" יִתְפֹּס אֶת מְקוֹם הַ"יֵּשׁ", וְהַהֶעָרָה תִּהְיֶה גַּם מְעַט לִכְלוּךְ בַּכּוֹס אוֹ בָּרִצְפָּה וְכַיּוֹצֵא.

הַהוֹדָאָה הַמַּתְמֶדֶת לַה', מְחַדֶּשֶׁת וּמְרַעֲנֶנֶת אֶת הַ"יֵּשׁ", וְלֹא נוֹתֶנֶת לַנְּגִיף הַנּוֹרָא הַנִּקְרָא "הֶרְגֵּל" לִשְׁחֹק אֶת הַיֹּפִי וְהַהֲנָאָה מֵהַ"יֵּשׁ", וּמִמֵּילָא יֻקְטַן הָ"אֵין" וְיֵחָשֵׁב לַחֲסַר מַשְׁמָעוּת, וְאָז חַיֵּי הָאָדָם יִהְיוּ חַיֵּי אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה, חַיִּים שֶׁל נַחַת מֵעַצְמוֹ וּמֵהַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ.

14. המודה לה' חש ידידות נפש, כסופין ועריגה לה'

תַּכְלִית בִּיאַת הָאָדָם לָעוֹלָם הוּא הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה וְהַדְּבֵקוּת בַּה', וְכַנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה (דברים י, יב): וְעַתָּה מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ... וְכָתַב הָ"אִבְּן עֶזְרָא" (שמות לא, יח): וְתַכְלִית שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת – עַד שֶׁיֶּאֱהַב אֶת ה' וְיִדְבַּק בּוֹ.

וּבַמַּהֲרַ"ל (נתיבות עולם, סוף נתיב האהבה): כִּי כָּל הַמִּצְווֹת הֵם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְאָדָם דְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבְ"תוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" (פרשת חיי שרה): מִצְוַת "וּבוֹ תִדְבָּק", הִיא תַּכְלִית הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וּבִ"פְרִי הָאָרֶץ" (אגרות): כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, הַגְּדָרִים וְהַסְּיָגִים הֵמָּה עֵצוֹת לִדְבֵקוּת, וְהִיא שִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל עֲבוֹדַת ה' – לְהַגִּיעַ לִדְבֵקוּת בַּה'.

וּבַ"עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל" (אבות פג מ"י): הִנֵּה כָּל הַתּוֹרָה תַּכְלִיתָהּ הִיא רַק לְהִדָּבֵק בַּה'.

וְהֵיאַךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְאַהֲבָה שֶׁכָּזוֹ?

הָאָדָם הֲלֹא אִינְטֵרֵסָנְט, לֹא יוּכַל הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ מִמֶּנּוּ טוֹבָה וַהֲנָאָה, וְכֵן כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא, וּלְפָחוֹת בִּתְחִלַּת הָעֲבוֹדָה לַה', שֶׁחַיָּב שֶׁתְּהֵא קֹדֶם שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ, כָּךְ שֶׁחַיָּב קֹדֶם לְהַשְׁרִישׁ בְּקִרְבּוֹ אַהֲבַת ה' וּדְבֵקוּת בּוֹ בְּכָךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּחַסְדֵי ה' עִמּוֹ וּבַטּוֹבוֹת שֶׁמֵּטִיב לוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וּכְאָמְרֵנוּ: עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת – עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם.

וְרַק בְּכָךְ יַגִּיעַ לְכִסּוּפִין וַעֲרִיגָה לַה', וּבָזֶה חַיָּיו יִהְיוּ חַיִּים שֶׁל נְעִימוּת וּמְתִיקוּת, כַּיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁחָשׁ בֶּאֱמֶת אַהֲבַת ה' בְּקִרְבּוֹ, הֲלֹא רְגָעִים הַלָּלוּ שָׁוִים לוֹ יוֹתֵר מִכָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, וְשׁוּם תַּאֲוָה בָּעוֹלָם לֹא תִּשְׁוֶה לְרִגְעֵי כִּסּוּפִין הַלָּלוּ.

וּכְמוֹ כֵן יַגִּיעַ לְיִרְאָה אֶת ה' כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לוֹ מִטּוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו, וְאָכֵן זֶה יֵרָאֶה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוּלָם מִתּוֹכָהּ יָבוֹא לְיִרְאָה לִשְׁמָהּ, בְּכָךְ שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם לַה' עַל טוֹבוֹתָיו, וְחָשׁ בְּכָךְ שֶׁטּוֹבוֹתָיו זֶה רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, יִפְחַד פֶּן יַפְסִיק טוֹבוֹתָיו מִמֶּנּוּ, וּבְכָךְ יָבוֹא לְיִרְאָה אֶת ה' שֶׁזּוֹ תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם כָּאָמוּר.

15. האם בדרגתנו הוא להודות ולתת תודה על הרע?

נִתְפַּרְסְמָה בִּזְמַנֵּנוּ סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְהִוָּשַׁע הָאָדָם מִצָּרָתוֹ בְּכָךְ שֶׁיִּתֵּן תּוֹדָה לַה' עַל צָרָתוֹ, וּנְבָאֵר בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּרָטִים נִצְרָכִים לְהוֹצִיא מִטָּעוּת.

אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה בְּרָכוֹת (פ"ט, משנה ה') חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה. וּמַקְשָׁה הַגְּמָרָא, וַהֲלֹא בִּרְכוֹתֵיהֶן שׁוֹנוֹת, שֶׁעַל הַטּוֹב מְבָרְכִים: "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב", וְעַל הָרַע מְבָרְכִין: "דַּיָּן הָאֱמֶת"? וְתֵרְצָה הַגְּמָרָא, אָמְנָם בִּרְכוֹתֵיהֶן שׁוֹנוֹת אוּלָם הַמְשֻׁתָּף שֶׁבָּהֶם שֶׁיֵּשׁ לְבָרְכָם בְּשִׂמְחָה.

וְיֵשׁ לְהָבִין אִם גַּם עַל הָרַע יֵשׁ לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, מַדּוּעַ אִם כֵּן בִּרְכוֹתֵיהֶן שׁוֹנוֹת, הָיָה צָרִיךְ שֶׁיְּבָרְכוּ גַּם עַל הָרַע "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב" מֵאַחַר שֶׁמֵּחוֹבָתֵנוּ לְבָרֵךְ גַּם עַל הָרַע בְּשִׂמְחָה?

בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהַחוֹבָה לִשְׂמֹחַ בָּרַע הִיא מִצַּד הַהִתְבּוֹנְנוּת הַשִּׂכְלִית שֶׁמְּחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם הָרַע הַנַּעֲשֶׂה עִם הָאָדָם הוּא לְטוֹבָתוֹ, וְלָכֵן הֲגַם שֶׁהָאָדָם חָשׁ בְּרַע בְּצָרָתוֹ, וְהָיָה מַעְדִּיף בְּהֵעָדְרָהּ שֶׁל הַצָּרָה, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּתוֹצְאוֹתֶיהָ שֶׁסּוֹפָם לְטוֹבָתוֹ וּכְמוֹ לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו וְכַיּוֹצֵא.

אוּלָם עַל הַטּוֹב, שֶׁאֵין אָנוּ חֲפֵצִים בְּהֵעָדְרוֹ, אֶלָּא אַדְרַבָּא בְּקִיּוּמוֹ וּבְרִבּוּיוֹ, לָכֵן בִּרְכָתֵנוּ עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, שֶׁכֵּן מְבָרְכִים אָנוּ לֹא רַק עַל תּוֹצְאוֹתָיו אֶלָּא עַל עֶצֶם מְצִיאוּתוֹ שֶׁהוּא טוֹב.

וּלְמָשָׁל, אָדָם שֶׁמַּרְוִיחַ כֶּסֶף, שִׂמְחָתוֹ עַל עֶצֶם מְצִיאוּת הַרְוָחַת הַכֶּסֶף, וְלָכֵן בִּרְכָתוֹ "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב". וּלְעֻמָּתוֹ אָדָם הַמַּפְסִיד כֶּסֶף, עָצֵב הוּא מֵעֶצֶם הֶפְסֵדוֹ אֶת מָמוֹנוֹ, וְרַק שָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בַּה' שֶׁבְּכָךְ נִצָּל מֵאָסוֹן בַּנֶּפֶשׁ אוֹ מֵחֹלִי שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ וְכַיּוֹצֵא, וְלָכֵן בִּרְכָתוֹ "דַּיָּן הָאֱמֶת", כְּלוֹמַר הֲרֵי הוּא כְּאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, קָשֶׁה עָלַי הֶפְסֵד הַמָּמוֹן, כּוֹאֵב לִי מְאֹד הֶפְסֵד הַמָּמוֹן, רַק מַאֲמִין אֲנִי שֶׁדִּינְךָ אֱמֶת וּמַצְדִּיק אֲנִי עָלַי דִּינְךָ שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִנְּךָ עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתִי.

כָּךְ שֶׁבְּעֶצֶם שׁוֹנָה הִיא הַתּוֹדָה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם עַל הַטּוֹבָה מֵהַתּוֹדָה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם עַל הָרָעָה.

הַתּוֹדָה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם עַל הַטּוֹבָה הִיא עַל עֶצֶם מְצִיאוּת הַטּוֹבָה, וְאִלּוּ הַתּוֹדָה שֶׁאוֹמֵר הָאָדָם עַל הָרָעָה הִיא עַל תּוֹצְאוֹתֶיהָ וְלֹא עַל עֶצֶם מְצִיאוּתָהּ.

[לֶעָתִיד לָבוֹא, נַגִּיעַ לְדַרְגָּה שֶׁגַּם עַל מְצִיאוּת הָרַע נְבָרֵךְ "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב" כַּמּוּבָא בִּגְמָרָא פְּסָחִים נ' עיי"ש, כְּלוֹמַר לֶעָתִיד שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ (ישעיה יא, ט): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְתִהְיֶה בְּקִרְבֵּנוּ דַּעַת עֶלְיוֹנָה וַאֲמִתִּית, יְבָרְכוּ גַּם עַל הָרַע שֶׁסָּבַלְנוּ בַּגָּלוּת "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב", כְּלוֹמַר נָבִין שֶׁגַּם הָרַע בְּעֶצֶם הוּא טוֹב וְלֹא רַק מִצַּד תּוֹצְאוֹתָיו, אָז נָבִין שֶׁאֵין בִּכְלָל מְצִיאוּת כָּזוֹ שֶׁל רַע בָּעוֹלָם, אוּלָם אֵין זֶה בְּהַשָּׂגָתֵנוּ הַיּוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן].

לָכֵן, לִהְיוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אוֹהֵב שֶׁקֶר, וְאֵינוֹ אוֹהֵב שֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁכַּאֲשֶׁר מוֹדֶה לַה' עַל הָרַע שֶׁתְּהֵא זוֹ הוֹדָאָה מִצַּד תּוֹצְאוֹת הָרַע שֶׁהִנָּם לְטוֹבָה, וְלֹא מִצַּד עֶצֶם הָרַע, שֶׁכֵּן בָּזֶה מְשַׁקֵּר לַה'.

וְגַם לְהוֹדוֹת עַל הָרַע מִצַּד תּוֹצְאוֹתָיו לֹא בְּנָקֵל הַדָּבָר, וִיבֹאַר בַּקֶּטַע הַבָּא, הֵיאַךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְמַצָּב זֶה.

16. עצה ודרך כיצד יצליח האדם להודות על הרע

מִלְּבַד מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בַּקֶּטַע הַקּוֹדֵם שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר מוֹדֶה לַה' עַל הָרַע שֶׁיְּהֵא זֶה מִצַּד הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל הָרַע שֶׁהִנָּם לְטוֹבָה, וְלֹא שֶׁתְּהֵא הַהוֹדָאָה עַל עֶצֶם הָרַע שֶׁאָז הֲרֵי מְשַׁקֵּר הוּא בְּהוֹדָאָתוֹ לַה'. עוֹד יֵשׁ לְבָאֵר הֵיאַךְ נִתָּן לְהַגִּיעַ לְזֶה עַצְמוֹ לְהוֹדוֹת לַה' עַל הָרַע מִצַּד הַתּוֹצָאוֹת, שֶׁכֵּן זֶה אֵינֶנּוּ בְּנָקֵל שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף הָאָדָם בְּטִבְעוֹ מַרְדָן, חָפֵץ בִּרְצוֹנוֹ שֶׁלּוֹ וְקָשֶׁה לוֹ לְקַבֵּל אֶת הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ וְאַף שֶׁבֶּאֱמוּנָתוֹ מַאֲמִין הוּא שֶׁהַתּוֹצָאוֹת לְטוֹבָתוֹ, שֶׁכֵּן מֵהָאֱמוּנָה בַּשֵּׂכֶל וְעַד הָרֶגֶשׁ שֶׁבַּלֵּב הַמֶּרְחָק הוּא רַב, וְהֵיאַךְ אִם כֵּן יַצְלִיחַ הָאָדָם לָחוּשׁ בְּלִבּוֹ הוֹדָאָה עַל הָרַע וְלֹא רַק בְּשִׂכְלוֹ?

וּבְכֵן הַדֶּרֶךְ הַנִּפְלָאָה הִיא שֶׁלֹּא מִיָּד יִגַּשׁ הָאָדָם לְהוֹדוֹת עַל הָרַע, אֶלָּא מִקֹּדֶם יוֹדֶה עַל הַטּוֹב הַמּוּחָשִׁי שֶׁמֵּיטִיב עִמּוֹ עַל חֲסָדָיו הָרַבִּים שֶׁקַּיָּמִים בַּמְּצִיאוּת עַתָּה אֶצְלוֹ.

וְכֹה יַעֲמִיק וְיִסְפֹּר אֶת טוֹבוֹת ה' עִמּוֹ בִּפְרָטִים רַבִּים לְאַהֲבָה אֶת ה' מֵרֹב חֲסָדָיו עִמּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא לְהוֹדוֹת לַה' גַּם עַל מִדַּת הַדִּין הַנּוֹהֶגֶת בּוֹ לְטוֹבָתוֹ, וּכְעִנְיָן (משלי ג, יב): "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ", כְּלוֹמַר רַק אַחַר שֶׁיַּשִּׂיג בְּלִבּוֹ שֶׁה' אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת, וְהָרְאָיָה מֵרֹב חֲסָדָיו וְטוֹבוֹתָיו עִמּוֹ, רַק אַחַר כָּךְ יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְהוֹדוֹת לַה' עַל מִדַּת הַצֶּדֶק וְהַדִּין שֶׁנּוֹהֶגֶת בּוֹ לְטוֹבָתוֹ, וְכָאָמוּר שֶׁגַּם הוֹדָאָה זוֹ עַל מִדַּת הַדִּין צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מִצַּד תּוֹצְאוֹתֶיהָ וְלֹא מִצַּד עַצְמוּתָהּ.

תוכן העניינים

חי בתודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה