פתיחה - השמחה תלויה בהודאה · 21. המודה על הנסים הטבעיים ראוי לנסים שמעל הטבע
הַגְּמָרָא (תענית כה, ע"א) מְסַפֶּרֶת עַל בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא שֶׁנָּתְנָה חֹמֶץ בְּהַדְלָקַת הַנֵּר בִּמְקוֹם שֶׁמֶן, וְדָאֲגָה מִכָּךְ. אָמַר לָהּ אָבִיהָ: מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיִדְלַק יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיִדְלַק.
וְלִכְאוֹרָה מִשְׁפָּט כָּזֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְאָמְרוֹ וְאַף מִתּוֹךְ אֱמוּנָה, שֶׁכֵּן מִי לֹא מַאֲמִין שֶׁבִּיכֹלֶת ה' לְהַדְלִיק חֹמֶץ, וְעִם כָּל זֶה לֹא כָּל אֶחָד יִזְכֶּה לַנֵּס שֶׁזָּכָה לוֹ רַבִּי חֲנִינָא שֶׁדָּלַק לוֹ הַחֹמֶץ כָּל הַשַּׁבָּת, וְאַף הִבְדִּילוּ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת?
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ. רַבִּי חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה בְּשׁוּם דָּבָר כֹּחַ טִבְעִי, וְגַם בַּשֶּׁמֶן הַדּוֹלֵק רָאָה בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא נֵס גָּמוּר, וְהִתְפַּעֲלוּתוֹ מִתָּמִיד מִשֶּׁמֶן הַדּוֹלֵק לֹא הָיְתָה פָּחוֹת מֵחֹמֶץ הַדּוֹלֵק, לָכֵן הָיָה רָאוּי לְנֵס דְּלִיקַת הַחֹמֶץ אַחַר שֶׁלְּגַבָּיו אֵין כָּאן נֵס יוֹצֵא מֵהַכְּלָל.
לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַמּוֹדֶה לַה' עַל הַטּוֹבוֹת הַטִּבְעִיִּים שֶׁבְּיָדוֹ: פַּרְנָסָה, בְּרִיאוּת, מִשְׁפָּחָה, וְכַיּוֹצֵא מְגַלֶּה הוּא בְּכָךְ שֶׁרוֹאֶה בָּהֶם נֵס גָּמוּר, שֶׁכֵּן עֻבְדָּה שֶׁמּוֹדֶה עֲלֵיהֶם כְּעַל נֵס וְאַף שֶׁבָּאִים לוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רָאוּי הוּא לְהִוָּשַׁע בְּמַצָּב שֶׁיִּצְטָרֵךְ נֵס מֵעַל הַטֶּבַע, שֶׁכֵּן לְגַבָּיו גַּם הַטֶּבַע הוּא נֵס, וְהָבֵן.