פתיחה - השמחה תלויה בהודאה · 13. המודה מתמקד ב"יש" וממילא מתקטן ה"אין"
מְפַרְנֵס בַּיִת יְחִידִי, עוֹבֵד קָשֶׁה, עֲבוֹדָה פִיזִית מְפָרֶכֶת, בַּקָּשָׁתוֹ הָיְתָה מֵאִשְׁתּוֹ, אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ דָּבָר, אֶלָּא שֶׁהַבַּיִת יְהֵא מְסֻדָּר, וְעוֹד שֶׁבְּכָל יוֹם יְהֵא תַּבְשִׁיל חַם וְטָעִים.
לְאַחַר יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ שָׁב הַבַּיְתָה כִּמְעַט בְּצוֹם, עָיֵף וְרָעֵב, וּלְתַדְהֵמָתוֹ רַעְיָתוֹ לֹא הֵכִינָה דָּבָר, נַנִּיחַ שֶׁהִנּוֹ גּוֹי, מִיָּד מַכֶּה וּמְקַלֵּל...
לַמָּחֳרָת רַעְיָתוֹ גִּלְּתָה שֶׁכַּרְטִיס הַהַגְרָלָה שֶׁרָכְשָׁה לִפְנֵי שָׁבוּעַ זָכָה בְּעֶשְׂרִים מִילְיוֹן שָׁ"ח...
הִמְתִּינָה לְבַעֲלָהּ שֶׁיָּשׁוּב... בַּעֲלִי הַיָּקָר... מְחַכָּה לְךָ הַפְתָּעָה... עֶשְׂרִים מִילְיוֹן... כַּמּוּבָן שֶׁבַּעֲלָהּ לֹא יָדַע אֶת עַצְמוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר... לְאַחַר מִכֵּן אָמְרָה לוֹ: בַּעֲלִי הַיָּקָר, מְחַכָּה לְךָ עוֹד הַפְתָּעָה... גַּם הַיּוֹם לֹא בִּשַּׁלְתִּי דָּבָר...
נִתְבּוֹנֵן, הַיּוֹם גַּם יַכֶּה וִיקַלֵּל אוֹתָהּ בַּעֲלָהּ, בְּוַדַּאי לֹא, וּמַדּוּעַ? אֶתְמוֹל כְּשֶׁלֹּא הָיָה יֵשׁ" מַשְׁמָעוּתִי, "הָאֵין" – סִיר הַבָּשָׂר – תָּפַס מָקוֹם נִכְבָּד, הַיּוֹם שֶׁיֶּשְׁנוֹ "יֵשׁ" מַשְׁמָעוּתִי, "הָאֵין" – סִיר הַבָּשָׂר – לֹא תּוֹפֵס מָקוֹם.
הַמּוֹדֶה לַה', מַגְדִּיל אֶת "הַיֵּשׁ", רוֹאֶה אֶת טוֹבוֹת ה' בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, וְהַיּוֹתֵר נָכוֹן בַּזְּכוּכִית הַנְּכוֹנָה שֶׁכֵּן טוֹבוֹת ה' בְּעֶצֶם הִנָּם טוֹבוֹת שֶׁאֵין לְשַׁעֲרָם כְּמוֹ "פּוֹקֵחַ עִוְּרִים", "זוֹקֵף כְּפוּפִים", "מַתִּיר אֲסוּרִים", "חוֹנֵן הַדַּעַת", "רוֹפֵא חוֹלִים" וְכַיּוֹצֵא, וּמִמֵּילָא הָ"אֵין" מִתְקַטֵּן וְנֶחְשָׁב לַחֲסַר מַשְׁמָעוּת כְּהֶעְדֵּר סִיר בָּשָׂר לְעֻמַּת בְּשׂוֹרַת רֶוַח הַמִּילְיוֹנִים.
אָסוּר לָנוּ לָתֵת לַהֶרְגֵּל לִשְׁחֹק אֶת עֵרֶךְ מַתְּנוֹת ה', שֶׁכֵּן גַּם זֶה שֶׁזָּכָה בְּמִילְיוֹנִים כָּל תְּחוּשָׁתוֹ בְּעֵרֶךְ הַמִּילְיוֹנִים הִיא לִתְקוּפַת מָה, לְאַחַר שֶׁהַהֶרְגֵּל יִשְׁחֹק אֶת הִתְלַהֲבוּת הַמִּילְיוֹנִים תַּחֲזֹר מַשְׁמָעוּת "הָאֵין" לִמְקוֹמָהּ, וְשׁוּב יַכֶּה וִיקַלֵּל עַל הֶעְדֵּר סִיר הַבָּשָׂר.
אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה חֲדָשָׁה, מֵהִתְלַהֲבוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בָּהּ, לֹא יַקְפִּיד עַל נִקָּיוֹן וְסֵדֶר וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם לְאַחַר זְמַן כַּאֲשֶׁר יִשָּׁחֵק אֶצְלוֹ הַחַדְשָׁנוּת מֵאִשְׁתּוֹ הַחֲדָשָׁה, הָ"אֵין" יִתְפֹּס אֶת מְקוֹם הַ"יֵּשׁ", וְהַהֶעָרָה תִּהְיֶה גַּם מְעַט לִכְלוּךְ בַּכּוֹס אוֹ בָּרִצְפָּה וְכַיּוֹצֵא.
הַהוֹדָאָה הַמַּתְמֶדֶת לַה', מְחַדֶּשֶׁת וּמְרַעֲנֶנֶת אֶת הַ"יֵּשׁ", וְלֹא נוֹתֶנֶת לַנְּגִיף הַנּוֹרָא הַנִּקְרָא "הֶרְגֵּל" לִשְׁחֹק אֶת הַיֹּפִי וְהַהֲנָאָה מֵהַ"יֵּשׁ", וּמִמֵּילָא יֻקְטַן הָ"אֵין" וְיֵחָשֵׁב לַחֲסַר מַשְׁמָעוּת, וְאָז חַיֵּי הָאָדָם יִהְיוּ חַיֵּי אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה, חַיִּים שֶׁל נַחַת מֵעַצְמוֹ וּמֵהַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ.