פתיחה - השמחה תלויה בהודאה · 1. השמחה נתונה ביד האדם ובבחירתו
רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁתְּחוּשׁוֹת פְּנִימִיּוֹת כְּגוֹן שִׂמְחָה, פַּחַד, אַהֲבָה, יִרְאָה וְכַיּוֹצֵא, הִנָּם מַצָּבִים מְקֻבָּעִים בַּנֶּפֶשׁ וְלֹא נִתָּנִים לְשִׁנּוּי, וְכִי אֵין בְּיַד הָאָדָם לְשַׁנּוֹת מַצְּבֵי פַּחַד, עִצָּבוֹן, נְחִיתוּת, וְכַיּוֹצֵא לְמַצְּבֵי שִׂמְחָה אֹמֶץ וְכוּ'.
אוּלָם אֵין הַדָּבָר כֵּן, וְנַעֲמֹד לְעִנְיָנֵנוּ עַל נְקֻדַּת הַשִּׂמְחָה.
אֵין נָכוֹן לַחֲשֹׁב שֶׁאִם בְּטִבְעִי אֵינֶנִּי שָׂמֵחַ, אֲזַי אֵין אֶפְשָׁרוּת לְשַׁנּוֹת טֶבַע.
רֵאשִׁית יֵשׁ לְהוֹכִיחַ זֹאת מֵעֶצֶם אַזְהָרַת הַתּוֹרָה שֶׁנַּעֲבֹד לַה' בְּשִׂמְחָה, וְכַנֶּאֱמָר (דברים כח, מז-מח): תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה... וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ", הֲרֵי שֶׁהַתּוֹרָה מַעֲנִישָׁה בְּאִם לֹא נַעֲבֹד לַה' בְּשִׂמְחָה, וְאִם קַיָּם עֹנֶשׁ אוֹ שָׂכָר עַל הַדָּבָר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַדָּבָר בִּבְחִירַת הָאָדָם.
וְעוֹד נֶאֱמַר (תהילים ק, ב) :עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה.
וְעוֹד מוּבָא בָּרַמְבַּ"ם הִלְכוֹת לוּלָב (פ"ח הט"ו) הַשִּׂמְחָה עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא וְהַמּוֹנֵעַ מִמֶּנָּה רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ".
וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (תענית כט ע"א): "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה", מַשְׁמָע שֶׁבְּיַד הָאָדָם לְהַרְבּוֹת אוֹ לְמַעֵט אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ.
2. השמחה היא מצרך חיוני ובהכרח שמצוי הוא ובשפע.
מוּבָא בְּ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" כָּל מַה שֶּׁנִּצְרָךְ בָּעוֹלָם בְּיוֹתֵר בְּרָאוֹ הַבּוֹרֵא בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מָצוּי בְּיוֹתֵר וּבְנָקֵל.
הָאֲוִיר, הִנּוֹ מִצְרָךְ חִיּוּנִי בְּיוֹתֵר וּבְאֹפֶן מַתְמִיד, לָכֵן מָצוּי הוּא בְּיוֹתֵר בְּכָל מָקוֹם וּלְלֹא תַּשְׁלוּם.
הַמַּיִם, נְחוּצִים פָּחוֹת מֵהָאֲוִיר אוּלָם נְחוּצִים בְּיוֹתֵר, לָכֵן מְצוּיִים הֵמָּה בְּשֶׁפַע בַּיַּמִּים וּבַנְּהָרוֹת בַּמַּעֲיָנוֹת בַּבְּאֵרוֹת וּבַבּוֹרוֹת, וּבְחִנָּם לְלֹא תַּשְׁלוּם.
הַלֶּחֶם שֶׁנִּצְרָךְ פָּחוֹת מִמַּיִם, מָצוּי הוּא אָמְנָם בְּשֶׁפַע, אוּלָם נִצְרָךְ לְכָךְ שֶׁהָאָדָם יַחֲרֹשׁ הַקַּרְקַע, יִזְרַע, יִקְצֹר, יִטְחַן וְיֹאפֶה.
הַבָּשָׂר נִצְרָךְ פָּחוֹת מִלֶּחֶם וּמַיִם, לָכֵן מָצוּי הוּא יוֹתֵר בְּקֹשִׁי וּמְחִירוֹ לֹא זוֹל.
הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, שֶׁכִּמְעַט וְלֹא נִצְרָכִים אֶלָּא מְעַט לְצֹרֶךְ תַּכְשִׁיטִים, לָכֵן מְצוּיִים הֵם מְעַט, וְקָשֶׁה לְהַשִּׂיגָם בְּיוֹתֵר.
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, הַשִּׂמְחָה, הֲיֵשׁ מִצְרָךְ נִצְרָךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַשִּׂמְחָה, הֲלֹא מַה שָּׁוִים לָאָדָם כָּל הֶשֵּׂגָיו בִּרְכוּשׁ, בְּבָנִים מִבְּלִי שֶׁתְּהֵא לוֹ שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ – "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות פ"ד מ"א)
וּבְהֶכְרֵחַ, מֵאַחַר וְהַשִּׂמְחָה הִיא מִצְרָךְ חִיּוּנִי בְּיוֹתֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא מָצוּי וּבְהֶשֵּׂג יָד בְּיוֹתֵר.
וְהַשְּׁאֵלָה הֵיאַךְ נִתָּן לְהַשִּׂיג אֶת הַשִּׂמְחָה בָּאֹפֶן הַנָּקֵל וּבִתְדִירוּת.