אור ברסלב
חי בתודה אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל › עח. יש לחשש מלבקש מצב אחר מהמצב הקים / ספור

חי בתודה

אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · עח. יש לחשש מלבקש מצב אחר מהמצב הקים / ספור

עז. אנחה גוררת אנחה והודאה גוררת הודאה / ספור

פַּעַם נִכְנְסוּ אֶל הרה"ק רַבִּי אַבְרָהָם 'הַמַּלְאָךְ' זי"ע (מוּבָא ג"כ בְּשֵׁם הרה"ק הַ'דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל' מִסְּלָאנִים זי"ע שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה הָיָה אֵצֶל מָרָן הַבַּעַשֵׁ"ט הַק' זי"ע) שְׁנֵי יְדִידִים, זֶה שָׁפַךְ אֶת מַר לִבּוֹ עַל כִּי 'אִשָּׁה רָעָה' בְּחֶלְקוֹ הַמַּשְׂבִּיעַתּוּ מְרוֹרִים וּמַרְוָה אוֹתוֹ לַעֲנָה, וּבִרְצוֹנוֹ לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת 'גֵּרוּשִׁין', וְזֶה שָׁפַךְ אֶת מַר לִבּוֹ עַל 'עֲסָקָיו' הַהוֹלְכִים וּמִתְדַּרְדְּרִים מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁנֶּהֱפַךְ לְבַעַל חוֹב גָּדוֹל, הַנּוֹשִׁים אֵין נוֹתְנִים לוֹ מָנוֹחַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּכְבָר אֵין בְּכֹחוֹ לִסְבֹּל עוֹד הַחוֹבוֹת וְכָל הַמִּסְתַּעֵף מִזֶּה... לָכֵן בִּרְצוֹנוֹ לִמְכֹּר אֶת כָּל בֵּית מִסְחָרוֹ, וְתִנָּצֵל נַפְשׁוֹ לְכָל הַפָּחוֹת מִן הַחוֹבוֹת הָאַדִּירִים הָרוֹבְצִים עָלָיו. לִשְׁנֵיהֶם עָנָה הַ'מַּלְאָךְ', לָרִאשׁוֹן אָמַר שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וּלְרֵעֵהוּ אָמַר שֶׁלֹּא לִמְכֹּר אֶת בֵּית מִסְחָרוֹ... כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים חָזַר אֶחָד מֵהֶם לִפְנֵי הַ'מַּלְאָךְ', לְבַקְּשׁוֹ שֶׁיַּרְעִישׁ עוֹלָמוֹת וִיעוֹרֵר רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ 'בַּעַל הַמִּסְחָר' כִּי חֹלִי חָזָק תְּקָפוֹ וְהוּא נִמְצָא בֵּין חַיִּים לְ... שְׁאָלוֹ הַ'מַּלְאָךְ', מָה עִם בֵּית הַמִּסְחָר, וַיַּעַן הָאִישׁ - הוּא מְכָרָם לַאֲחֵרִים בִּסְכוּם הָגוּן וּבָזֶה בָּאָה הָרְוָחָה לְבֵיתוֹ, אָמַר לוֹ הַ'מַּלְאָךְ' הִיא הַנּוֹתֶנֶת, כַּאֲשֶׁר בָּאתֶם בַּחֹדֶשׁ הֶעָבָר - וּשְׁטַחְתֶּם בְּפָנַי אִישׁ אִישׁ אֶת צָרָתוֹ, רָאִיתִי בִּשְׁמֵי רוּם שֶׁשְּׁנֵיכֶם לֹא מוֹפִיעִים בְּ'סֵפֶר הַחַיִּים' וּכְבָר נִגְזְרָה מִיתָה עֲלֵיכֶם, אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ 'אִשָּׁה רָעָה' וּבָזֶה נִכְלָל הִנְּךָ בִּכְלַל אֵלּוּ שֶׁ'חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים' (ביצה לב:), וְכֵן יְדִידְךָ אֲשֶׁר חוֹבוֹתָיו רַבּוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ, וְאַף הוּא בִּכְלַל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ (ערובין מא:) שְׁלֹשָׁה אֵינָם רוֹאִין פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם (כִּי כְּבָר עָבְרוּ בְּחַיֵּיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה 'שִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנּוֹם') 'דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת' ... וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִשָּׁה רָעָה, וְעוֹד אָמְרוּ (נדרים ס"ג:) 'עָנִי חָשׁוּב כְּמֵת', עַל כֵּן יָעַצְתִּי לָכֶם לְהִתְחַזֵּק עִם הַצָּרָה, וְלֹא לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה, וְכָךְ תִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים, וְאָכֵן, אַתָּה לֹא גֵּרַשְׁתָּ, אֲזַי 'מִתּוֹךְ הַצָּרָה הִמְצִיאֲךָ הַבּוֹרֵא פְּדוּת וּרְוָחָה' - שֶׁחַיֶּיךָ נִשְׁאֲרוּ לְךָ לִפְלֵטָה, אַךְ רֵעֲךָ שֶׁלֹּא עָמַד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן, וְנִתְפַּתָּה לְהִפָּטֵר מִ'צָּרוֹתָיו וְצָרוֹת צָרוֹתָיו', חָשַׁב שֶׁעַתָּה מַתְחִיל הוּא לִחְיוֹת, וּבֶאֱמֶת הִפְסִיד לֹא עָלֵינוּ אֶת חַיָּיו. לְדִידָן יֵאָמֵר, שֶׁפְּעָמִים נִדְמֶה לְאָדָם דְּ'חַיָּיו אֵינָם חַיִּים' בְּמַצָּבוֹ דְּהָשָׁתָא, וְעוֹשֶׂה כָּל טַצְדְּקֵי (לְמַעְלָה מֵ'הַהִשְׁתַּדְּלוּת' הָרְאוּיָה) לָצֵאת מִמַּצָּבוֹ, עֲצָתוֹ - לְהָשִׁיב אֶל עַצְמוֹ שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל שֶׁכָּל זֶה 'טוֹבַת חַיָּיו' הוּא 'יִשְׂמַח וְיָעוֹז בְּמַתַּת גּוֹרָלוֹ - כִּי הִיא חַיָּיו וְאֹרֶךְ יָמָיו'.

עט. תלוי איך מסתכלים...! / ספור

בְּעִנְיָן זֶה יְסֻפַּר, עַל הגה"ח ר' נִיסָן שְׁטִיצְבֶּערְג זי"ע (מֵחֲסִידֵי הרה"ק הַ'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה' זי"ע), שֶׁאַחַת מִבְּנוֹתָיו נִשְּׂאָה בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת עִם חָתָן יְרֵא שָׁמַיִם מֵרַבִּים, וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע 'שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה' - תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה מְצָאָם אָסוֹן נוֹרָא וְהֶחָתָן נִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ, וְלֹא דַּי בְּכָךְ, נִתְבָּרֵר שֶׁהַ'כַּלָּה' תִּהְיֶה מֵעַתָּה 'עֲגוּנָה' עַד הֱיוֹתָה כְּבַת שְׁלֹשִׁים, כִּי אָחִיו הַיָּחִיד שֶׁל הֶ'חָתָן' הוּא אַךְ וְרַק טַלְיָא כְּבֶן אַרְבַּע שָׁנִים, וַהֲרֵי "קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוַת 'חֲלִיצָה', רַק בְּהַגִּיעוֹ לִהְיוֹת 'בֶּן י"ג לְמִצְווֹת' - תּוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר, בְּצַעֲרוֹ כִּי רַב נִכְנַס ר' נִיסָן אֶל הַ'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה' לִשְׁמֹעַ מֵהָרַבִּי 'מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה', אָמַר לוֹ הַ'יְסוֹד הָעֲבוֹדָה', הִתְבּוֹנֵן נָא מְעַט, וְתִרְאֶה שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם גָּזְרוּ שֶׁבִּתְּךָ לֹא תָּקִים בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל עַד הֱיוֹתָה בַּת שְׁלֹשִׁים, וְהִנֵּה, אִם לֹא הָיָה קוֹרֶה מַה שֶּׁקָּרָה, הֲרֵי עֲדַיִן לֹא הָיְתָה בָּאָה בִּבְרִית הָאֵרוּסִין עַד עַתָּה, וִהְיִיתֶם מִשְׁתַּדְּלִים עֲבוּרָהּ בִּמְצִיאַת זִוּוּגָהּ הֶהָגוּן לָהּ (כְּמוֹ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת), כַּעֲבֹר זְמַן וְהִיא תִּתְבַּגֵּר יוֹתֵר הֱיִיתֶם מְחַזְּרִים אַחַר 'סְגֻלּוֹת' - 'בְּרוּחַ וּבְגֶשֶׁם', מִתְפַּלְּלִים וּמַעְתִּירִים, מַרְעִישִׁים עוֹלָמוֹת, וּמְבַקְּשִׁים מִכָּל מִי אֲשֶׁר 'רֵיחַ שַׁדְכָנוּת' בּוֹ שֶׁיָּבִיא אֵיזֶה 'הַצָּעָה', וּמֶה הָיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת - בִּתּוֹ שֶׁל זֶה אֵינָהּ נִשֵּׂאת, מִן הַסְּתָם חֶסְרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהּ, בַּלֵּילוֹת הָיִיתָ מִתְהַפֵּךְ מִצַּד לְצַד מֵרֹב דְּאָגָה וְיָגוֹן... עַד שֶׁלְּבַסּוֹף בְּהַגִּיעָהּ לִ'שְׁלֹשִׁים' תִּמְצָא אֶת זִוּוּגָהּ... אֲבָל חָס רַחְמָנָא עֲלֵיכֶם, וּמָנַע מִכֶּם אֶת כָּל הַתְּלָאָה הַנִּזְכֶּרֶת, וּמֵעַתָּה תָּנוּחוּ בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה, עַד שֶׁיָּבוֹא הָ'אָח הַחוֹלֵץ' לִכְלַל עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, יַעֲשׂוּ 'חֲלִיצָה' וְתִנָּשֵׂא מִיָּד לְהָרָאוּי לָהּ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, וְתַעֲמִיד דּוֹרוֹת יְשָׁרִים מְבֹרָכִים, מִתּוֹךְ בַּרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא.

פ. הכרת הטוב - עד היכן...? / ספור

סִפֵּר לִי יְהוּדִי, שֶׁבְּחֹדֶשׁ אָב שְׁנַת תשס"ח, נָסַע רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה לֶפְקוֹבִיץ עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לָנוּחַ בְּמוֹשָׁב בַּר יוֹחַאי.

בְּאוֹתוֹ זְמַן נִצְרְכָה הָרַבָּנִית שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ רוֹפֵא, וְאָכֵן הַדּוֹקְטוֹר שֶׁהִתְבַּקֵּשׁ - בָּא בְּשִׂמְחָה רַבָּה לְטַפֵּל בְּרַבָּנִית.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּתַב רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה מִכְתַּב תּוֹדָה בִּכְתַב יָדוֹ, מִכְתָּב אָרֹךְ וְיָפֶה, וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ זֹאת בְּהַטְבָּעָה, בְּאֹפֶן מְכֻבָּד מְאֹד, וְיָבִיאוּ לַדּוֹקְטוֹר.

וְלֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה. לִפְנֵי כְּשָׁנָה, אוֹתוֹ דּוֹקְטוֹר חִתֵּן אֶת בִּתּוֹ, וּבְיַחַד עִם הֶחָתָן הַמְיֹעָד נִכְנַס לְבֵית רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה זַצַ"ל לְהַזְמִינוֹ לַחֲתֻנָּה. לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ אָמַר הַנֶּכֶד לַדּוֹקְטוֹר כִּי לֹא נִרְאֶה לוֹ שֶׁהַדָּבָר מְצִיאוּתִי, מִפְּנֵי שֶּׁכְּבָר לְמַעְלָה מֵחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁהַסַּבָּא אֵינוֹ יוֹצֵא לַחֲתֻנּוֹת, חוּץ מֵחֲתֻנּוֹת שֶׁל נְכָדִים.

כְּשֶׁנִּכְנַס הַדּוֹקְטוֹר וַחֲתָנוֹ הַמְיֹעָד, קִבְּלָם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בִּמְאוֹר פָּנִים, וְשׂוֹחַח עִמָּם בַּחֲבִיבוּת, אָז הֵעֵז הַדּוֹקְטוֹר וְאָמַר לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ אִם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הָיָה בָּא לַחֲתֻנָּה, וּמִיָּד אָמַר רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה: "בְּסֵדֶר, אָבוֹא".

נֶכְדּוֹ, שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בַּמָּקוֹם, הִתְפַּלֵּא מְאֹד וְאָמַר: "סַבָּא, הוּא מְדַבֵּר עַל חֲתֻנָּה..."

וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה עָנָה: "כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ וַאֲנִי אָבוֹא", וְהוּא בָּא וְקִבֵּל בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וַאֲפִלּוּ רָקַד מִתַּחַת לַחֻפָּה לִכְבוֹד הֶחָתָן וְהַכַּלָּה!

לְלַמְּדֵנוּ מֻשָּׂגִים מְרוֹמָמִים יוֹתֵר שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב, כְּפִי שֶׁהִתְבַּטֵּא אוֹתוֹ דּוֹקְטוֹר, שֶׁרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה זַצַ"ל עֲבוּרוֹ הוּא "הָרַב שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב"!

בַּגְּמָרָא מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (לא ע"ב) מְסֻפָּר: "רַב יוֹסֵף, כִּי הֲוָה שָׁמַע קָל כַּרְעָא דְּאִמֵּיהּ [-כְּשֶׁשָּׁמַע קוֹל פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ], אָמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָא דְּאַתְיָא [-אָקוּם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁבָּאָה לְכָאן]".

וְצָרִיךְ לְהָבִין: נָכוֹן, הוּא מְצֻוֶּה לְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ, אַךְ מִכָּאן וְעַד לְדַמּוֹת זֹאת לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַמֶּרְחָק גָּדוֹל! הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁכִּבּוּד אֵם הוּא כִּנְתִינַת כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה?!

אָמְנָם, עַל פִּי דִּבְרֵי הַ"חִנּוּךְ" שֶׁהֻזְכְּרוּ לְעֵיל יִתָּכֵן לוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאָדָם מַכִּיר טוֹבָה וּמְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ כָּרָאוּי, הוּא מַגִּיעַ גַּם לְכַבֵּד אֶת הַשְּׁכִינָה וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת. עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יוֹסֵף: "אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה".

תוכן העניינים

חי בתודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה