אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · ע. הודיה שהצילה אדם מסכנת יאוש ומשבר רוחני / ספור אישי
שָׁלוֹם. קוֹרְאִים לִי בֹּעַז.
אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מֵרֹאשׁ שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא לֹא עוֹד אֶחָד מֵאוֹתָם סִפּוּרִים שֶׁל יְשׁוּעוֹת מֵעַל הַטֶּבַע, וְלֹא שֶׁל נִסִּים מְרַגְּשִׁים. בַּסִּפּוּר שֶׁלִּי לֹא הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ לַטּוֹב הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה. אֲבָל אֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּכָל זֹאת יֵשׁ בּוֹ חִזּוּק גָּדוֹל, שֶׁאוּלַי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא יְחַזֵּק אֶת הַקּוֹרְאִים שֶׁל עָלוֹן חָשׁוּב זֶה.
לֹא נוֹלַדְתִּי לְמִשְׁפָּחָה שׁוֹמֶרֶת תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הוֹרַי אָמְנָם שׁוֹמְרֵי מָסֹרֶת, אַךְ הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי לַדָּת וְלַיַּהֲדוּת הָיָה כִּמְעַט אַפְסִי בְּיוֹתֵר. עַד גִּיל 28 הָיִיתִי מְרֻכָּז כֻּלִּי בְּלִמּוּדֵי מִשְׁפָּטִים בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת תֵּל אָבִיב. הָיִיתִי תַּלְמִיד מִצְטַיֵּן וּבִשְׁנַת הַהִתְמַחוּת שֶׁלִּי הִגַּעְתִּי לְאֶחָד מִמִּשְׂרְדֵי עוֹרְכֵי הַדִּין הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר בָּעִיר. הַחַדּוּת, הַנְּחִישׁוּת וְהַהַתְמָדָה שֶׁבִּי סִיְּעוּ לִי לְהַצְלִיחַ בְּכַמָּה תִּיקִים חֲשׁוּבִים, עַד שֶׁבִּזְמַן קָצָר הָפַכְתִּי לִהְיוֹת שֻׁתָּף בַּמִּשְׂרָד בּוֹ עָבַדְתִּי. גַּם הַהַצְלָחָה וְהַשֶּׁפַע הַכַּלְכָּלִי לֹא אִחֲרוּ לָבוֹא.
בְּטָעוּת (אַף כִּי אֵין שׁוּם טָעוּת) נִקְלַעְתִּי פַּעַם אַחַת לְשִׁעוּר שֶׁל רַב בְּבִנְיַן הַמִּשְׂרָד. הֻקְסַמְתִּי, וְהִמְשַׁכְתִּי לְהַגִּיעַ בְּאֹפֶן קָבוּעַ. הֵצַצְתִּי וְנִפְגַעְתִּי. תּוֹךְ זְמַן קָצָר נִרְשַׁמְתִּי לְסֶמִינָר לְיַהֲדוּת, הִתְחַלְתִּי לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, לִשְׁמֹר שַׁבָּת וּבְהַדְרָגָה הִתְחַזַּקְתִּי בִּשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
וְאָז הֶחְלַטְתִּי בִּנְחִישׁוּת לָקַחַת חֹפֶשׁ מֵהַכֹּל. עָזַבְתִּי אֶת הַדִּירָה הַנּוֹחָה בְּתֵל אָבִיב, עָזַבְתִּי אֶת הַמִּשְׂרָד, וְעָלִיתִי לִישִׁיבָה קְדוֹשָׁה בְּאַחַת הַשְּׁכוּנוֹת הַצְּפוֹנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. אָהַבְתִּי וְהֻקְסַמְתִּי מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, מִכָּל נוֹשֵׂא עֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת בֵּין הַבַּחוּרִים, נִשְׁמָתִי הִרְגִּישָׁה לָרִאשׁוֹנָה: "כָּאן טוֹב לִי".
אַךְ בְּנוֹשֵׂא אֶחָד הִרְגַּשְׁתִּי חֹשֶׁךְ מֻחְלָט:
בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא. רַבָּנֵי הַיְשִׁיבָה אָמְרוּ לִי לָתֵת עוֹד זְמַן, אָמְרוּ לִי שֶׁעִם הַזְּמַן זֶה יִפָּתַח, זֶה יִסְתַּדֵּר. אַךְ הַשָּׁנִים עָבְרוּ וְשׁוּם דָּבָר לֹא נִפְתַּח.
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה חַבְרוּתוֹת הֶחֱלַפְתִּי, כַּמָּה תְּפִלּוֹת נָשָׂאתִי לְבוֹרֵא עוֹלָם, כַּמָּה הִתְחַנַּנְתִּי - כָּל פַּעַם שֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַגְּמָרָא - חֹשֶׁךְ מִצְרַיִם.
לֹא מֵבִין מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.
בְּגִיל 30 הִתְחַתַּנְתִּי בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת, וְהֵקַמְנוּ אֶת בֵּיתֵנוּ בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. נוֹלַד לִי בֵּן וְאַחַר כָּךְ בַּת בָּרוּךְ ה'. שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עָבְרָה - אַךְ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מְרֻצֶּה. חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ בִּפְנִים.
יָתֵד תְּקוּעָה בִּגְרוֹנִי: מַה יִּהְיֶה עִם לִמּוּד הַגְּמָרָא.
מִדֵּי כַּמָּה חֳדָשִׁים נִסִּיתִי לְחַפֵּשׂ יְשׁוּעָה. לְהִתְיַעֵץ עִם אֵיזֶה רַב פְּלוֹנִי, אוֹ עִם צַדִּיק גָּדוֹל כָּזֶה אוֹ אַחֵר. לָמָּה לֹא הוֹלֵךְ לִי בְּלִמּוּד? הָיִיתִי שׁוֹאֵל בְּיֵאוּשׁ. אַךְ תְּשׁוּבוֹת לֹא קִבַּלְתִּי.
רַק תִּסְכּוּל שֶׁהוֹלֵךְ וּמַעֲמִיק יוֹתֵר וְיוֹתֵר עִם הַזְּמַן.
כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה חָבֵר טוֹב חָשַׂף אוֹתִי לְכָל הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַהוֹדָיָה לַה': - "צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל הַכֹּל. גַּם עַל מַה שֶּׁלֹּא הוֹלֵךְ" הוּא אָמַר לִי לַמְרוֹת שֶׁהָיָה לִי מְאֹד קָשֶׁה לְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו.
"ה' עוֹשֶׂה לָנוּ רַק טוֹב. צָרִיךְ רַק לְהוֹדוֹת. זֶה נוֹתֵן כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ".
הוּא נָתַן לִי סְפָרִים וְדִיסְקִים מְחַזְּקִים בָּהֶם הַנּוֹשֵׂא הַמֶּרְכָּזִי הוּא אֵיךְ לְקַבֵּל אֶת כָּל מְאֹרְעוֹת הַחַיִּים בְּהוֹדָיָה, בֶּאֱמוּנָה שֶׁכָּל מַה שֶּׁה' עוֹשֶׂה זֶה לְטוֹבָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַכֹּל נִרְאֶה שָׁחֹר.
לֹא אַלְאֶה אֶתְכֶם בִּפְרָטִים רַבִּים. הָיוּ לִי תְּקוּפוֹת לֹא פְּשׁוּטוֹת בִּכְלָל. הָיוּ רְגָעִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי זֶה פָּשׁוּט לַעֲזֹב אֶת הַכּוֹלֵל וְלִבְרֹחַ, לֹא מְשַׁנֶּה לְאָן. הָיוּ רְגָעִים שֶׁהִפְנִיתִי אֶת כָּל כְּאֵבַי וּמְצוּקָתִי לַה': "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, בּוֹרֵא עוֹלָם?! וְאֵיךְ זֶה שֶׁהָיִיתִי עוֹרֵךְ דִּין כֹּה מֻצְלָח אַךְ גְּמָרָא אֵינִי יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ?!"
הָיָה זֶה פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי בֵּין הַזְּמַנִּים שֶׁל פֶּסַח. חָזַרְנוּ לַכּוֹלֵל, אַחֲרֵי תְּפִלּוֹת מְרֻבּוֹת וְהַפְצָרוֹת וּתְחִנּוֹת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מֵה' שֶׁלְּפָחוֹת לֹא אֶכְעַס מֵהַמַּצָּב. קִבַּלְתִּי חַבְרוּתָא חֲדָשָׁה, שְׁעָתַיִם הִבַּטְתִּי בּוֹ וְכָל מַה שֶּׁאָמַר נִרְאֶה הָיָה לִי כְּמוֹ סִינִית אוֹ יָפָּנִית.
לִבִּי הִתְחַמֵּם עַד לִבְעִירָה גְּדוֹלָה 'אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר פֹּה יוֹתֵר' הֶחְלַטְתִּי בְּתוֹכִי. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי, יָצָאתִי מִבִּנְיַן הַכּוֹלֵל, הָלַכְתִּי מַהֵר בְּלִי לָדַעַת בִּכְלָל לְאָן. הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי, לֹא עָצַרְתִּי לַחֲשֹׁב. וְהִנֵּה מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה, קָרוֹב לְצוּק מִמֶּנּוּ נִשְׁקֶפֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם. הָיָה זֶה שְׁעַת עֶרֶב, וְהַכֹּל סְבִיבִי מֻקָּף אוֹרוֹת שֶׁל נוֹפֵי יְרוּשָׁלַיִם הַיְפֵהפִיִּים. רוּחַ נְעִימָה נָשְׁבָה עַל פָּנַי. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּעֵת לְדַבֵּר עִם ה' אַךְ לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מָה אֲנִי הוֹלֵךְ לוֹמַר לוֹ. וְאָז יָצְאוּ מִמֶּנִּי הַמִּלִּים, כְּמוֹ מֵעַצְמָן:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. תּוֹדָה." הִפְתַּעְתִּי אֶת עַצְמִי.
"נָכוֹן שֶׁלֹּא צִפִּיתָ שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאֹמַר לְךָ עַכְשָׁו. בְּמַצָּב סוֹפָנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חָשׁ עַכְשָׁו. אֲבָל תּוֹדָה בֶּאֱמֶת. אֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם. כְּלוּם. לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי מַגִּיעַ לַקִּיר בֶּטוֹן הַזֶּה, לַתְּקִיעוּת הַזֹּאת. לַקֹּשִׁי הַזֶּה, לַבִּזָּיוֹן הַזֶּה. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה זֶה לְטוֹבָתִי. תּוֹדָה תּוֹדָה תּוֹדָה. תּוֹדָה שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם. תּוֹדָה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לִי בְּלִמּוּד. תּוֹדָה שֶׁכְּבָר שֶׁבַע שָׁנִים שׁוּם דָּבָר לֹא נִפְתָּח לִי. תּוֹדָה עַל הַקֹּשִׁי, תּוֹדָה עַל הַכְּאֵב!" הַפַּעַם הִרְגַּשְׁתִּי תְּחוּשָׁה שׁוֹנָה עוֹלָה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בִּי. תְּחוּשָׁה שֶׁל קִרְבָה לְבוֹרֵא עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם עוֹד לֹא חַשְׁתִּי. נָשָׂאתִי עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם וְהִמְשַׁכְתִּי אֶת דִּבּוּרַי. אֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה הִגִּיעוּ לְפִי הַמִּלִּים הַבָּאוֹת:
"תִּרְאֶה, בּוֹרֵא עוֹלָם, תִּרְאֶה כַּמָּה אַבְרֵכִים מְצֻיָּנִים יֵשׁ לְךָ, בְּכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָעוֹלָם, בַּיְשִׁיבוֹת הֲכִי טוֹבוֹת, כַּמָּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יֵשׁ לְךָ, כַּמָּה גְּאוֹנִים יֵשׁ לְךָ... אֵינְסוֹף! אֲבָל תַּרְאֶה לִי אֶחָד - תַּרְאֶה לִי אֶחָד כָּמוֹנִי, שֶׁכְּבָר כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים נִלְחָם לְהָבִין דַּף גְּמָרָא, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא לֹא מֵבִין כְּלוּם - הוּא אוֹמֵר לְךָ תּוֹדָה?!"
וּכְשֶׁאָמַרְתִּי אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ חִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט בִּי. חִיּוּךְ שֶׁהָפַךְ לִצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל וַהֲקַלָּה עֲצוּמָה. (מַזָּל שֶׁלֹּא הָיוּ סְבִיבִי אֲנָשִׁים.)
וְשָׁם, עַל הַצּוּק שֶׁבִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה, בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ עִם הָרוּחַ הַקְּרִירָה - הִרְגַּשְׁתִּי לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי שֶׁהַפַּעַם זָכִיתִי. הַפַּעַם זָכִיתִי, בְּכֹחַ הַתּוֹדָה, לְקַבֵּל בֶּאֱמֶת אֶת הַתּוֹרָה. לְקַבֵּל בֶּאֱמוּנָה שֶׁכָּכָה ה' רוֹצֶה, בְּדִיּוּק כָּךְ, וְזֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילִי.
(וְכַמּוּבָן שֶׁעָלַי לְהַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹף וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁאַצְלִיחַ וְאֶעֱלֶה, אַךְ נָכוֹן לְעַכְשָׁו - כָּךְ ה' רוֹצֶה לְטוֹבָתִי, וְעַל כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לוֹ).
אָז אָמַרְתִּי לָכֶם מֵרֹאשׁ שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא לֹא סִפּוּר שֶׁל יְשׁוּעָה מְרַגֶּשֶׁת בָּהּ הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה. עֲדַיִן לֹא. אֲבָל הַסִּפּוּר שֶׁלִּי אֲמִתִּי. וְאוּלַי כֵּן אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁ'אָמַרְתִּי תּוֹדָה וְנוֹשַׁעְתִּי'. נוֹשַׁעְתִּי מֵהַכַּעַס, נוֹשַׁעְתִּי מֵהַתִּסְכּוּל. הַתּוֹדָה נוֹתֶנֶת לִי כֹּחַ בְּכָל יוֹם לְהַמְשִׁיךְ וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ. שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהִתְחַזֵּק, וּלְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ בֶּאֱמוּנָה, בְּשִׂמְחָה וּבְתוֹדָה.