אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · מב. התבוננות פשוטה לשמחה עמקה / ספור
צְלִילֵי הַתִּזְמֹרֶת מִתְנַגְּנִים בִּנְעִימָה שְׁקֵטָה אַךְ עַלִּיזָה, מִשְׁתַּלְּבִים בַּשֻּׁלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים כָּל טוּב. הַמְחֻתָּנִים מִסְתּוֹבְבִים נִרְגָּשִׁים בֵּין הָאוֹרְחִים הָרַבִּים וּמַחֲלִיפִים לְחִיצוֹת יָדַיִם חַמּוֹת.
יוֹשֵׁב לוֹ רְאוּבֵן בְּאַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת הַצְּדָדִיִּים בְּאוּלָם הַשְּׂמָחוֹת. הָעֶרֶב נֶחְגֶּגֶת חֲתֻנָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ הַבְּכוֹר שֶׁל הַשָּׁכֵן בַּבִּנְיָן שֶׁמִּמּוּל. לְעֵת עַתָּה הַשֻּׁלְחָנוֹת עֲדַיִן רֵיקִים בְּחֶצְיָם, וַדַּאי יִתְמַלְּאוּ הֵם בַּזְּמַן הַקָּרוֹב. רְאוּבֵן אֵינוֹ מַכִּיר אִישׁ מִבֵּין הַסּוֹעֲדִים וַאֲשֶׁר עַל כֵּן בּוֹחֵר הוּא לָשֶׁבֶת לְבַדּוֹ בְּשֻׁלְחָן, בְּתִקְוָה שֶׁבַּדַּקּוֹת הַבָּאוֹת יִכָּנְסוּ שְׁכֵנָיו וּמַכָּרָיו וְיָבוֹאוּ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ.
מַבִּיט הוּא רְאוּבֵן יָמִין וּשְׂמֹאל וּמַבָּטוֹ נוֹדֵד לַכְּנִיסָה לָאוּלָם בְּתִקְוָה וּבְצִפִּיָּה אוּלַי יְזַהֶה אֵי מִי שֶׁיְּאָרַח לוֹ לְחֶבְרָה.
עוֹבְרִים רְגָעִים מִסְפָּר וּכְשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ שׁוּב מַבָּט חָטוּף לְעֵבֶר הַכְּנִיסָה הוּא מַבְחִין בִּדְמוּת אֲצִילִית אֲפוּפַת הוֹד נִכְנֶסֶת לָאוּלָם. רְאוּבֵן מְאַמֵּץ אֶת עֵינָיו. הַאֻמְנָם? הֲיִתָּכֵן? הֲיִתָּכֵן שֶׁאֵין עֵינָיו מַטְעוֹת אוֹתוֹ וּבְרֶגַע זֶה מַמָּשׁ נִכְנָס לָאוּלָם אֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר? הֲרֵי זֶהוּ ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב רַבִּיקוֹב זצוק"ל, הַמְכֻנֶּה בְּפִי כֹּל "הַסַּנְדְּלָר". אֵיכָכָה זָכוּ בַּעֲלֵי הַשִּׂמְחָה לְאָרֵחַ בַּחֲתֻנָּתָם צַדִּיק עָצוּם שֶׁכָּזֶה הַמְפֻרְסָם בְּבִרְכוֹתָיו, בִּגְאוֹנוּתוֹ בַּתּוֹרָה, בְּיִרְאַת הַשָּׁמַיִם וּבְעַנְוְתָנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת?
פְּלִיאָתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן הוֹפֶכֶת לְתַדְהֵמָה שֶׁל מַמָּשׁ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁ"הַסַּנְדְּלָר" מִתְקָרֵב וּפוֹסֵעַ דַּוְקָא לְעֵבֶר שֻׁלְחָנוֹ הוּא. רְאוּבֵן קוֹפֵא לְרֶגַע עַל מְקוֹמוֹ, לֹא יוֹדֵעַ נַפְשׁוֹ וּמַרְגִּישׁ פְּעִימוֹת לֵב מוּאָצוֹת כְּשֶׁר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב, "הַסַּנְדְּלָר", מִתְיַשֵּׁב לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר דַּוְקָא לְיָדוֹ! אֵיךְ, אֵיךְ זוֹכֶה הוּא בִּזְכוּת שֶׁכָּזוֹ, שֶׁגְּדוֹל הַדּוֹר, צַדִּיק שֶׁכָּזֶה יוֹשֵׁב לְיָדוֹ? רְאוּבֵן מִתְעַשֵּׁת מִיָּד וּמַחֲלִיט עַל אֲתָר שֶׁהִזְדַּמְּנוּת פָּז שֶׁכָּזוֹ אָסוּר לְהַחְמִיץ. הוּא מֻכְרָח לְנַצֵּל רְגָעִים מְרוֹמְמִים אֵלּוּ וְלִשְׁמֹעַ דְּבַר מָה מִפִּי הַצַּדִּיק.
"בְּבַקָּשָׁה הָרַב, פּוֹנֶה רְאוּבֵן בְּקוֹל רוֹעֵד מַשֶּׁהוּ לְר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב. "אֲנִי רוֹצֶה לְנַצֵּל הִזְדַּמְּנוּת זוֹ, בָּהּ אֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד כְּבוֹד הָרַב. אָנָּא, בְּבַקָּשָׁה, יַגִּיד לִי הָרַב "ווֹרְט" קָצָר, אֵיזֶה דְּבַר תּוֹרָה, חִזּוּק שֶׁאוּכַל לָקַחַת עִמִּי לְיָמִים יָבוֹאוּ. תְּקוּפָה לֹא קַלָּה שׂוֹרֶרֶת עַתָּה בְּבֵיתִי, זָקוּק אֲנִי עַד מְאֹד לְדִבְרֵי חִזּוּק מֵהָרַב, שֶׁיָּשִׁיבוּ נַפְשִׁי."
מִסְתַּכֵּל ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב בְּבֶן שִׂיחוֹ וּמַבָּט חוֹדֵר לוֹ, עָמֹק. שׁוֹתֵק לִרְגָעִים וְאָז שׁוֹאֵל הוּא בִּתְמִיהָה עֲצוּמָה וּבְמֵעֵין תּוֹכָחָה: "מָה? דְּבַר חִזּוּק אַתָּה מְבַקֵּשׁ? הֲיוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁבַּעֲיָרַת הוּלַדְתִּי הָיָה יְהוּדִי שֶׁהָיָה מוּכָן לְשַׁלֵּם אַלְפֵי רוּבָּלִים רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתִי. וְאַתָּה, אֶצְלְךָ זֶה כְּלוּם?"
בָּטוּחַ רְאוּבֵן מְיֻדָּעֵנוּ שֶׁאָזְנָיו מַטְעוֹת אוֹתוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ נָכוֹן אֶת דִּבְרֵי הָרַב וְהַמּוּזִיקָה שֶׁבָּרֶקַע מְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת הַנֶּאֱמָר?! "יוֹאִיל נָא רַבִּי לַחֲזֹר עַל הַדְּבָרִים", מְבַקֵּשׁ בִּלְחִישָׁה. "כֵּן, כֵּן", חוֹזֵר ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב בְּקוֹל רָם וּבָטוּחַ. "אָמַרְתִּי שֶׁבַּעֲיָרַת הוּלַדְתִּי הָיָה יְהוּדִי שֶׁהָיָה מוּכָן לְשַׁלֵּם אַלְפֵי רוּבָּלִים רַק כִּי לִרְאוֹת אוֹתִי. וְאַתָּה, אֶצְלְךָ זֶה כְּלוּם?"
כָּעֵת הָיָה רְאוּבֵן מְבֻלְבָּל וְנִסְעָר לַחֲלוּטִין. וַהֲרֵי יָדוּעַ הַסַּנְדְּלָר בְּעַנְוְתָנוּתוֹ הַמֻּפְלָאָה שֶׁאֵין לָהּ אָח וָרֵעַ, פַּשְׁטוּתוֹ הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר וּמִדּוֹתָיו הַנֶּאֱצָלוֹת הָיוּ מֻשָּׂא לְהַעֲרָצָה.
אַךְ בְּטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לִשְׁאֹל דְּבַר מָה, חָזַר ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב וְהַפַּעַם בְּקוֹל רָם יוֹתֵר: "הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה? בַּעֲיָרַת הוּלַדְתִּי הָיָה יְהוּדִי שֶׁהָיָה מוּכָן לְשַׁלֵּם אַלְפֵי רוּבָּלִים רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתִי. וְאַתָּה, לִכְלוּם נֶחְשָׁב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ?"
וְאָז, מַנִּיחַ ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב יָד רַכָּה עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, מַבִּיט בּוֹ בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת, הַמְּלֵאוֹת יָם שֶׁל טֹהַר וְזַכּוּת וּמַסְבִּיר: "כֵּן, בַּעֲיָרַת הוּלַדְתִּי הָיָה יְהוּדִי עִוֵּר... יְהוּדִי זֶה הָיָה מוּכָן לְשַׁלֵּם אַלְפֵי רוּבָּלִים רַק כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתִי, אוֹ כָּל אָדָם אַחֵר. הָיָה מוּכָן לְהַזִּיל הוֹן מִכַּסְפּוֹ כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹר לְעֵינָיו. וְאַתָּה יְדִידִי, מַתְּנַת הָרְאִיָּה שֶׁהֶעֱנִיק לְךָ הַבּוֹרֵא, לִכְלוּם הִיא בְּעֵינֶיךָ? הַאִם הַיּוֹם כְּבָר הוֹדֵיתָ לְבוֹרַאֲךָ עַל מַצְלֵמָה מֻפְלָאָה זוֹ שֶׁרְאִיָּה שְׁמָהּ? כְּבָר שַׁרְתָּ שִׁיר תּוֹדָה לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְיָצָאתָ בְּרִקּוּד עַל הָאוֹצָר שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ? דַּע לְךָ", מַנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ כְּמַמְתִּיק סוֹד, "אִם בִּרְצוֹנְךָ לִחְיוֹת חַיִּים מְלֵאֵי אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה, זְכֹר תָּמִיד לְהוֹדוֹת לַה' עַל הַמַּתָּנוֹת הַפְּשׁוּטוֹת לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מַעֲנִיק לְךָ. עַל הַחַיִּים, עַל הַבְּרִיאוּת וְעַל אֵינְסְפוֹר טוֹבוֹת וַחֲסָדִים. לְאַחַר הוֹדָיָה שֶׁכָּזוֹ תָּחוּשׁ נִנּוֹח, רָגוּעַ, שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר וְתוּכַל לְהִתְמוֹדֵד טוֹב יוֹתֵר עִם מְצוּקוֹת הָעִתִּים."
לוֹחֵץ ר' מֹשֶׁה יַעֲקֹב אֶת יָדוֹ שֶׁל רְאוּבֵן בַּחֲמִימוּת, מְקַוֶּה שֶׁדְּבָרָיו הוֹתִירוּ רֹשֶׁם עַל בֶּן שִׂיחוֹ וּבְעַנְוְתָנוּתוֹ הָאָפְיָנִית יוֹצֵא מִן הָאוּלָם, מוֹתִיר אַחֲרָיו אֶת רְאוּבֵן מְחֻיָּךְ, נוֹשֵׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְלוֹחֵשׁ: "תּוֹדָה".
לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַגִּיעַ עִם שַׂק בַּקָּשׁוֹת וְשׁוֹטֵחַ אוֹתָן לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בַּל נִשְׁכַּח, בְּטֶרֶם נִפְתַּח בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים - לְהַקְדִּישׁ זְמַן לְהוֹדָיָה. נוֹדֶה עַל הַשָּׁנָה שֶׁחָלְפָה, עַל הַחַיִּים שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּמַתָּנָה מַמָּשׁ. נַעֲצֹם עֵינֵנוּ לְרֶגַע וְנִזָּכֵר בְּכָל אוֹתָן תְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלַּלְנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה וְנַעֲנוּ, נַעֲנוּ אַף מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁצִּפִּינוּ. נוֹדֶה עַל יָמִים נִפְלָאִים בְּחַיֵּינוּ וְעַל מַעֲשִׂים יָפִים שֶׁזָּכִינוּ לִפְעֹל. אוֹ אָז, תַּעֲלֶינָה מִלּוֹת הַתּוֹדָה לְנַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וִימַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטוֹבָה.
מְפָרֵשׁ הַמַּלְבִּי"ם אֶת הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים (סג, ד) "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ": "... אֶצְלְךָ הַחֶסֶד בְּעַצְמוֹ טוֹב יוֹתֵר מִן הַחַיִּים, כִּי הַחַיִּים אֵינָם תַּכְלִית לְעַצְמָם, רַק שֶׁהֵם אֶמְצָעִיִּים שֶׁעַל יָדָם שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ, שֶׁבִּלְעֲדֵי הַחַיִּים אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֲשַׁבַּח אוֹתְךָ בַּשָּׂפָה וְאִם כֵּן שֶׁעִקַּר תַּכְלִית הַחַיִּים וְטוּבָם הוּא מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהוֹדוֹת לַה' עַל הַחֶסֶד שֶׁנָּתַן לָנוּ חַיִּים..." וְעַיֵּן שָׁם בַּאֲרִיכוּת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים.
מג. כיצד נראים כאשר מתיחסים לשליח המעביר מתנה ולא למשלחו... / ספור-משל
מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ וְאִשָּׁה פְּשׁוּטִים אֲשֶׁר חָיוּ בְּדֹחַק וּבִצְנִיעוּת בְּבִקְתַּת דַּיָגִים קְטַנָּה בִּכְפָר מְרֻחָק. הַבַּעַל הָיָה עוֹסֵק בְּמִסְחָר, וְרֹב יוֹמוֹ הָיָה מַפְלִיג בְּסִירָה קְטַנָּה שֶׁהָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ אֶל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת וְשָׁם הָיָה מוֹכֵר לַתּוֹשָׁבִים מִינֵי סְחוֹרוֹת, חֲגוֹרוֹת וּבַדִּים. הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיא לְבֵיתוֹ הִסְפִּיק לָהֶם כִּמְעַט בִּמְדֻיָּק לְפַת לֶחֶם וְלַמַּאֲכָלִים הַבְּסִיסִיִּים אוֹתָם הֵם נִזְקְקוּ לְמִחְיָתָם. יוֹם אֶחָד, דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד כִּי צַר לָהֶם בְּמַצָּבָם הַדּוֹחֵק הַזֶּה, וְהָיוּ רוֹצִים לְנַסּוֹת לְהַגְדִּיל פַּרְנָסָתָם. הַבַּעַל הִצִּיעַ שֶׁיִּקְנֶה בִּשְׁאֵרִית כַּסְפָּם סְחוֹרוֹת רַבּוֹת וּמְגֻוָּנוֹת וְיִמְכֹּר אוֹתָם בִּתְקוּפַת הַקַּיִץ בַּיְּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁל הַסּוֹחֲרִים שֶׁנֶּעֱרָךְ בָּעֲיָרָה הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה. לְשֵׁם כָּךְ יִצְטָרֵךְ כַּמּוּבָן לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת לִתְקוּפָה שֶׁל חֹדֶשׁ יָמִים. זְמַן זֶה הָיָה נִרְאֶה כְּנֶצַח לָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה, שֶׁבַּעֲלָהּ הָיָה הָעִקָּרִי וְהַיְחִידִי לָהּ בְּעוֹלָמָהּ. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם כִּי זֶה הַדָּבָר הַנָּכוֹן וְהָרָאוּי בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת, נִפְרַד הַבַּעַל מֵאִשְׁתּוֹ, בְּעוֹדוֹ מַבְטִיחַ לָהּ שֶׁיִּשְׁלַח לָהּ אִגֶּרֶת מֵעֵת לְעֵת.
הִגִּיעַ הַבַּעַל לָעֲיָרָה, וְהִתְחִיל מִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת הַיְרִיד הַגָּדוֹל. אָמְנָם חֶסְרוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְנוֹכְחוּתָהּ חָסְרָה לוֹ עַד מְאֹד. גַּם הָאִשָּׁה, כַּמּוּבָן, הִרְגִּישָׁה בִּמְהֵרָה אֶת חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ. הִיא בָּכְתָה וְהִתְיַפְּחָה רַבּוֹת וְאַף סָפְרָה אֶת הַיָּמִים עַד שֶׁיַּחֲזֹר הוּא אֵלֶיהָ.
הַבַּעַל, שֶׁהָיָה רֹב יוֹמוֹ מִסְתּוֹבֵב עַל רְצוּעַת הַחוֹף וּבָהּ סְפִינוֹת מַפְלִיגוֹת בִּתְדִירוּת גְּבוֹהָה - לֹא פָּסַח כִּמְעַט עַל אַף סְפִינָה שֶׁיָּצְאָה מֵהַחוֹף וּמִהֵר לִשְׁאֹל אֶת סַפָּנֶיהָ לְאָן מַפְלִיגִים הֵם.
בְּיוֹם אֶחָד הוּא רָאָה סְפִינָה וּבָהּ כַּדֵּי חָלָב - "לְאָן אַתֶּם מַפְלִיגִים?" קָרָא אֲלֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת "הַאִם לִכְפָר פְּלוֹנִי בּוֹ נִמְצֵאת אִשְׁתִּי?"
וּכְשֶׁעָנוּ לוֹ בְּחִיּוּב, מִהֵר לִמְסֹר כַּמָּה מַטְבְּעוֹת אֲלֵיהֶם וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ כַּד חָלָב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּמְצֵאת בָּרְחוֹב הַזֶּה בִּכְפָר זֶה.
וְאָכֵן, לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הָאִשָּׁה קִבְּלָה אֶת כַּד הֶחָלָב סָמוּךְ לְדֶלֶת בֵּיתָהּ. תָּמְהָה הִיא בְּלִבָּהּ 'כֵּיצַד הֶחְלִיט הַחַלְבָּן לְהַשְׁאִיר לִי כַּד חָלָב לְלֹא כָּל תְּמוּרָה?' 'וַדַּאי מְרַחֵם הוּא עָלַי שֶׁבַּעֲלִי עֲזָבַנִי' גָּמְרָה בְּלִבָּהּ בְּעוֹדָהּ לוֹגֶמֶת מִכַּד הֶחָלָב. אַךְ לֹא הָיָה בּוֹ בְּכַד זֶה כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת עִצְבוֹנָהּ, לְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנָהּ, וּלְהַשְׁקִיט אֶת גַּעְגּוּעֶיהָ לְבַעֲלָהּ.
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי רָאָה בַּעֲלָהּ עַל קַו הַחוֹף סְפִינָה וּבָהּ בַּדִּים, בְּגָדִים וּשְׂמָלוֹת. כְּשֶׁהִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאַף הִיא מַגִּיעָה לִכְפָרָם, מִהֵר לָתֵת לָרוֹכְלִים כַּמָּה מַטְבְּעוֹת וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּעֲבִירוּ שִׂמְלָה יָפָה וּבַד טוֹב לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּמְצֵאת בָּרְחוֹב הַזֶּה בִּכְפָר זֶה.
כַּעֲבוֹר כְּשָׁבוּעַ קִבְּלָה הָאִשָּׁה אֶת הַשִּׂמְלָה וְאֶת הַבַּד. 'הַבַּד יָפֶה, וְהַשִּׂמְלָה מַתְאִימָה בְּדִיּוּק...' הִיא חָשְׁבָה 'וַדַּאי שְׁכֶנְתִּי הַתּוֹפֶרֶת רָצְתָה לְעוֹדֵד אֶת רוּחִי מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בַּעֲלִי עִמִּי...' הִיא לָבְשָׁה אֶת הַשִּׂמְלָה, אַךְ גַּם כָּעֵת לֹא גָּבְרָה שִׂמְחָתָהּ עַל גַּעְגּוּעֶיהָ הָרַבִּים.
בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת, רָאָה הַבַּעַל סְפִינָה וּבָהּ נַעֲלֵי עוֹר מְשֻׁבָּחוֹת שֶׁמַּגִּיעָה לִכְפָרָם, נָתַן לָרוֹכֵל עוֹד כַּמָּה מַטְבְּעוֹת, שֶׁיַּעַבְרוּ וְיִשְׁלְחוּ לְאִשְׁתּוֹ נַעֲלַיִם יָפוֹת וַחֲדָשׁוֹת.
כְּשֶׁקִּבְּלָה הָאִשָּׁה אֶת הַנַּעֲלַיִם לְיַד דֶּלֶת בֵּיתָהּ, חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ 'מְעַנְיֵן, הָכֵיצַד נִזְרְקוּ כָּאן נַעֲלַיִם בְּמַצָּב כָּל-כָּךְ טוֹב, וּבְדִיּוּק בַּמִּדָּה שֶׁלִּי?..' הִיא הִרְהֲרָה בְּעוֹדָהּ נוֹעֶלֶת אֶת הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת וְהַנּוֹחוֹת... מְיֻתָּר לְצַיֵּן שֶׁאַף הֵן לֹא הִשְׁקִיטוּ אֶת לִבָּהּ הַדּוֹאֵב.
וְכָךְ הָלְאָה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַבַּעַל הָאוֹהֵב שָׁלַח לְאִשְׁתּוֹ עַשְׂרוֹת וּמְאוֹת תַּכְשִׁיטִים וּמַתָּנוֹת שֶׁהִגִּיעוּ עַד לְפֶתַח בֵּיתָהּ. עָבַר הַזְּמַן וְגַעְגּוּעֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁנַיִם גָּבְרוּ וְהִתְעַצְּמוּ עַד שֶׁהֶחְלִיט הַבַּעַל לִסְגֹּר אֶת מִסְחָרוֹ וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ.
כְּשֶׁחָזַר הַבַּעַל אֶל בֵּיתוֹ, מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ מֻטֶּלֶת בְּמִטָּתָהּ חַסְרַת חַיּוּת וְשִׂמְחָה, עֵינֶיהָ נְפוּחוֹת מִבֶּכִי וּמַבָּטָהּ עָצוּב. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִפְקְחוּ עֵינֶיהָ לִרְוָחָה, אַךְ לְמַרְבֵּה הַפְתָּעָתוֹ, לֹא שִׂמְחָה הָיְתָה בָּהֶן.
"אִשְׁתִּי הַיְקָרָה מַה שְּׁלוֹמֵךְ? מַדּוּעַ פָּנַיִךְ קוֹדְרִים?"
"מַה קָּרָה לִי?! כֵּיצַד אַתָּה שׁוֹאֵל זֹאת? יוֹם יוֹם בָּכִיתִי עָלֶיךָ הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ, צִפִּיתִי לְךָ, וְאַתָּה?! מָה אִתְּךָ?! אֲפִלּוּ אִגֶּרֶת לֹא קִבַּלְתִּי מִמְּךָ!"
-"אִשְׁתִּי הַיְקָרָה. מַחְשַׁבְתִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָסִיר מִמֵּךְ. יוֹם יוֹם קָנִיתִי וְשָׁלַחְתִּי לָךְ מַתָּנוֹת. הֵן לֹא קִבַּלְתָּ אוֹתָן?! הֵן לֹא קִבַּלְתָּ אֶת כַּד הֶחָלָב, הַשִּׂמְלָה, הַבַּדִּים, הַנַּעֲלַיִם, הַתַּכְשִׁיטִים...? הֵם כֻּלָּם נִשְׁלְחוּ מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ אִשְׁתִּי יַקִּירָתִי..."
וְהַנִּמְשָׁל יְדַבֵּר אֵלֵינוּ, יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה, כָּל רֶגַע וְרֶגַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ אֵלֵינוּ מַתָּנוֹת רַבּוֹת בְּרֹב אַהֲבָתוֹ אוֹתָנוּ. כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אִם זֶה בְּאֶמְצָעוּת שָׁלִיחַ אוֹ לְלֹא שָׁלִיחַ, הַכֹּל מַתָּנוֹת שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ.
בּוֹאוּ נִבְדֹּק אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם אֲנַחְנוּ לֹא מִתְנַהֲגִים פְּעָמִים רַבּוֹת כְּמוֹ אוֹתָהּ אִשָּׁה מְמֻרְמֶרֶת, שֶׁמְּקַבֶּלֶת מַתָּנוֹת כֹּה רַבּוֹת מִבַּעֲלָהּ הָאוֹהֵב, אַךְ לֹא מַשְׂכִּילָה לְהִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן הֵן הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ וּמַדּוּעַ?
הִנֵּה כַּמָּה צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְעוֹרֵר לְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה לָנוּ, וּבִפְרָט לַדְּבָרִים הַשְּׂמֵחִים: מִי שָׁלַח לָנוּ אֶת הַמַּתָּנָה? מַדּוּעַ הוּא שָׁלַח זֹאת? וַדַּאי שֶׁרָצָה הוּא לְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ, וַדַּאי שֶׁעָשָׂה זֹאת מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ, וְנוֹדֶה לוֹ עַל הַהֲטָבָה.
וְאִם נִזְכֶּה לְהַשְׂכִּיל וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל דָּבָר וְדָבָר וְנִזְכֹּר לְהוֹדוֹת לוֹ יִתְבָּרַךְ, לְנוֹתֵן הַמַּתָּנוֹת, נַרְגִּישׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֵינוּ, מִמֵּילָא גַּם תִּגְבַּר אַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ, וְכָל אֵלֶּה יָבִיאוּ לְקִרְבָה וְלִדְבֵקוּת נִפְלָאָה.