אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · לג. ההודיה עצמה היא כבר התחלת הישועה / ספור אישי
מִזֶּה שָׁנָה וְאַף יוֹתֵר, זָכִיתִי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְהִתְחַבֵּר לַעֲבוֹדַת ה' דֶּרֶךְ הַהוֹדָיָה, וְעַל זְכוּת זוֹ אֲנִי מוֹדֶה כָּל יוֹם. בֵּיתֵנוּ הִשְׁתַּנָּה. כֻּלָּנוּ נִמְצָאִים בְּמָקוֹם שֶׁל הוֹדָיָה. כְּשֶׁאָדָם מוֹדֶה, הוּא הוֹפֵךְ מֵאִישׁ מְמֻרְמָר, לְשָׂמֵחַ. מִכּוֹעֵס וּמְתֻסְכָּל, לְאִישׁ מַאֲמִין. מֵרוֹטֵן וּמְיֹאָשׁ, לְמָלֵא תִּקְוָה. מֵעָיֵף וְנִשְׂרָךְ, לְמָלֵא חַיּוּת וְרַעֲנַנּוּת. וְכָל זֶה בֶּאֱמֶת קוֹרֶה!
לְשֵׁם הַבְהָרָה: הַקְּשָׁיִים לֹא נֶעֱלָמִים, כִּי אָנוּ כָּאן לְמוּדֵי תְּלָאוֹת, וְחַיֵּינוּ מְלֵאֵי נִסְיוֹנוֹת. אַךְ הַהוֹדָיָה נוֹתֶנֶת כֹּחַ. הַהוֹדָיָה מַחְלִיקָה אֶת הַקְּשָׁיִים, חוֹבֶשֶׁת אֶת הַפְּצָעִים, מַרְגִּיעָה. הַהוֹדָיָה מַעֲצִימָה אֶת תְּחוּשַׁת הַ"יֵּשׁ", מְמַלֵּאת וּמְשַׂמַּחַת.
נְצַיֵּר בְּמֹחֵנוּ בְּלֶנְדֵּר, שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹכוֹ דְּבַר מַאֲכָל יָבֵשׁ, מַפְעִילִים, וְהִנֵּה נִשְׁמָעוֹת מִיָּד חֲרִיקוֹת וּנְאָקוֹת, גְּנִיחוֹת צוֹרְמוֹת. הַבְּלֶנְדֵּר עוֹבֵד קָשֶׁה עַל מְנָת לְרַסֵּק אֶת הַמָּזוֹן, לִטְחֹן אוֹתוֹ. אַךְ אִם נִקַּח חֲצִי כּוֹס מַיִם וְנִשְׁפֹּךְ פְּנִימָה, מִיָּד תֵּהָפֵךְ הַבְּלִילָה לְרַכָּה יוֹתֵר, נִמּוֹחָה, נְעִימָה. הַבְּלֶנְדֵּר יִשְׁקֹט, יִסְתּוֹבֵב בְּנַחַת עַל צִירוֹ וְיַעֲשֶׂה אֶת פְּעֻלָּתוֹ בְּצוּרָה שְׁקֵטָה וּרְגוּעָה.
וְהַנִּמְשָׁל מִתְקַשֵּׁר לַיּוֹמְיוֹם שֶׁלָּנוּ. חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה מְלֵאִים בְּנִסְיוֹנוֹת, מַהֲמוֹרוֹת, כְּאֵבִים וּקְשָׁיִים. לְעִתִּים אָנוּ חוֹרְקִים, נֶאֱנָחִים, מִתְלוֹנְנִים. אַךְ אִם נוֹסִיף מַיִם חַיִּים - הוֹדָיָה לַה', נָחוּשׁ מִיָּד כַּמָּה נֶהְפָּכִים הַקְּשָׁיִים לְרַכִּים יוֹתֵר, וְכָל נִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים מִתְגַּמְּשִׁים לְלֹא קֹשִׁי. הַכֹּל נִהְיֶה רַךְ וְנָעִים, נוֹחַ שָׁקֵט וְרָגוּעַ. וְזֶה אֲמִתִּי! זוֹ מְצִיאוּת הַחַיִּים! לֹא רַק מָשָׁל יָפֶה. מִנִּסָּיוֹן.
הַהוֹדָיָה עַצְמָהּ הִיא הִיא הַיְשׁוּעָה. בְּרֶגַע קָשֶׁה, כְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לְהוֹדוֹת, הוּא כְּבָר נוֹשַׁע. הוּא יָצָא מֵהַיֵּאוּשׁ, מֵהַכַּעַס, מֵהָאֵין אוֹנִים, וּמִיָּד מִתְחַבֵּר לִמְקוֹר הַכֹּחַ, לְמִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ וְהַכֹּל מִמֶּנּוּ. וְאָז הוּא גַּם מַאֲמִין וּמַרְגִּישׁ בְּרֶגֶשׁ חָזָק מְאֹד, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. תּוֹדָה מִקֶּרֶב הַלֵּב עַל כָּל פְּעָלָיו שֶׁל אִרְגּוּן "לְעוֹלָם אוֹדֶךָ" לַהֲפָצַת הַהוֹדָיָה. שֶׁעוֹזְרִים לָנוּ מְאֹד לְהָשִׁיב אֶל לִבֵּנוּ אֶת כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים.
שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּהוֹדָיָה, וְכָךְ גַּם נִזְכֶּה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְשָׁנָה טוֹבָה וְנִפְלָאָה, שָׁנָה בָּהּ פִּינוּ לֹא יִפְסֹק מִלְּהוֹדוֹת, לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ...
ח.ל.