אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · לא. "סעדני ואושעה" - אקדים סעדה כדי להושע / ספור
מְסֻפָּר מהרה"ק רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ זי"ע, שֶׁמָּל תִּינוֹק אֶחָד, אַךְ לְאַחַר הַבְּרִית לֹא יָכְלוּ לַעֲצֹר אֶת שֶׁטֶף הַדָּם. עַל אַף שֶׁהֵבִיאוּ תְּרוּפוֹת וּסְגֻלּוֹת שׁוֹנוֹת, נִגַּר הַדָּם לְלֹא הֶרֶף.
סְעֻדַּת הַבְּרִית שֶׁהֻגְּשָׁה עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת עָמְדָה מְיֻתֶּמֶת, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לָגֶשֶׁת לֶאֱכֹל, כְּשֶׁהָרַךְ הַנִּמּוֹל בְּסַכָּנַת חַיִּים.
בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית נִפְלָאָה, נִזְדַּמֵּן לְשָׁם פִּתְאוֹם הרה"ק רַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי זי"ע. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמְּצוּקָה אָמַר לַנּוֹכְחִים:
'טְלוּ יְדֵיכֶם לִסְעֻדַּת הַמִּצְוָה שֶׁל הַבְּרִית', וְהִסְתַּמֵּךְ עַל הַפָּסוּק "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כד, יא): כַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּחִינַת אֱלֹקִים - מִדַּת הַדִּין שׁוֹלֶטֶת, הָעֵצָה הַבְּדוּקָה הִיא 'וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ', לֶאֱכֹל סְעֻדַּת מִצְוָה, אֲשֶׁר כֹּחָהּ יָפֶה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וּלְהָפְכָם לְרַחֲמִים.
וְאָכֵן כָּךְ הָיָה בְּמַהֲלַךְ הַסְּעֻדָּה הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה שֶׁפָּסַק הַדָּם לִזְרֹם.
עַל רַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי מְסֻפָּר בְּסֵפֶר "בְּאֵרוֹת הַמַּיִם": תָּמִיד בְּעֵת שֶׁחָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אָמַר הַפָּסוּק 'סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה'. וְהָיָה מְפָרֵשׁ סְעָדֵנִי - הַיְנוּ עֲשׂוּ בִּשְׁבִילִי סְעֻדָּה לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְיִרְאֵי ה', לְמַעַן 'וְאִוָּשֵׁעָה' מֵחָלְיִי.
הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אָשֵׁר מִסְּטוֹלִין סִפֵּר, שֶׁפַּעַם הִשְׁתַּתֵּף בִּסְעֻדַּת הוֹדָיָה בְּבֵית רַבִּי בָּרוּכְ'ל מִמֶּעזִ'יבּוּז, לְאַחַר שֶׁנֶּכְדּוֹ נִתְרַפֵּא מִמַּחֲלָה קָשָׁה. בַּסְּעֻדָּה הִזְכִּיר רַבִּי בָּרוּךְ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (ברכות לג): "כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, כָּךְ חַיָּב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה". אַךְ נֶחֱזֵי אֲנָן, אִם נֶכְדִּי הָיָה מֵת חַס וְחָלִילָה, הַאִם הָיִיתִי כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ וּמוֹדֶה לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּפִי שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ עַתָּה וּמוֹדֶה לוֹ?!
לְאַחַר שֶׁהִתְעַמֵּק בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: 'אֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי מוֹדֶה לה' יִתְבָּרַךְ גַּם עַל הָרָעָה, בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁאֲנִי מוֹדֶה לוֹ כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא. אֶלָּא שֶׁאָז לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְשַׁתֵּף אֶת הָאֲחֵרִים בְּשִׂמְחָתִי, וְאִלּוּ עַכְשָׁו אֲנִי בְּעַצְמִי שָׂמֵחַ, וְגַם יָכוֹל לְשַׁתֵּף אֶת הָאֲחֵרִים.'
מְפָרֵשׁ הַמַּהֲרַ"ם שִׁיק, שֶׁהוֹדָאָתָהּ שֶׁל לֵאָה אִמֵּנוּ הָיְתָה הוֹדָאָה תְּמִידִית... "שֶׁתָּמִיד בְּהַעֲלוֹתָהּ עַל פִּיהָ שֵׁם בְּנָהּ יִהְיוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ גְּמוּלוֹת וְטוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְתִתְעוֹרֵר לְהוֹדוֹת לְפָנָיו עַל חֲסָדָיו הַמְרֻבִּים..." וְכָךְ מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית כט, לה): שֶׁהַכַּוָּנָה בִּלְשׁוֹן שְׁאֵלָה, וְכִי דַּי לִי בְּפַעַם אַחַת לְהוֹדוֹת לַה'?! לֹא נָכוֹן הַדָּבָר, אֶלָּא צְרִיכָה אֲנִי לְהַתְמִיד בִּתְהִלָּה וְהוֹדָאָה לַה' בְּכָל עֵת!! וּלְכָךְ קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, הַמּוֹרֶה עַל הַתּוֹדָה תָּמִיד"...