אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · יב. הודאה - צריך לתת בעצמו ולא על ידי שליח / ספור
מִנְהַג הָאַשְׁכְּנַזִּים עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַמָ"א, שֶׁהַמְהַדְּרִין בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה מַדְלִיקִים לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת נֵר חֲנֻכָּה.
וְהִנֵּה זֶה דְּבַר פֶּלֶא: בְּכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה אָנוּ מִשְׁתַּדְּלִים, אַדְּרַבָּה, שֶׁהָאַבָּא אוֹ הַחַזָּן יוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה אֶת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כְּמוֹ בְּקִדּוּשׁ, בְּהַבְדָּלָה, בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה וּבִמְגִלַּת אֶסְתֵּר, בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וּבִבְדִיקַת חָמֵץ. לֹא מָצָאנוּ בְּכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה הִדּוּר שֶׁכָּזֶה, שֶׁכָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַדּוּעַ שׁוֹנֶה נֵר חֲנֻכָּה?
נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַדְּבָרִים עַל פִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם הגרי"ש אֶלְיָשִׁיב זַצַ"ל בְּעֵת שֶׁעָבַר נִתּוּחַ בְּחוּ"ל. לְאַחַר הַנִּתּוּחַ בִּקֵּשׁ הָרַב שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתוֹ לוֹמַר בְּאַנְגְּלִית 'תּוֹדָה רַבָּה', וְכָךְ נִגַּשׁ הָרַב לָרוֹפֵא הַמְנַתֵּח וְהוֹדָה לוֹ.
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'רַבֵּנוּ, תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים, לְשֵׁם מָה רָאָה רַבֵּנוּ צֹרֶךְ לִלְמֹד בְּעַצְמוֹ לוֹמַר תּוֹדָה רַבָּה, וְלֹא הִסְתַּפֵּק לְבַקֵּשׁ שֶׁאֶחָד מֵהַמְשַׁמְּשִׁים בַּקֹּדֶשׁ יִגַּשׁ וְיֹאמַר לַפְּרוֹפֶסוֹר 'תּוֹדָה רַבָּה' בְּשֵׁם רַבֵּנוּ?'
עָנָה לָהֶם הגרי"ש: אֶת כָּל הַתְּפִלָּה אָנוּ שׁוֹמְעִים בַּחֲזָרַת הַשַּׁ"צ מִפִּי הַחַזָּן חוּץ מִקֶּטַע אֶחָד שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּעַצְמֵנוּ וְהוּא 'מוֹדִים'. מַדּוּעַ? לְלַמְּדֵנוּ שֶׁ'תּוֹדָה רַבָּה' אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר בְּעַצְמְךָ - לָכֵן לָמַדְתִּי לוֹמַר בְּעַצְמִי 'תּוֹדָה רַבָּה'.
בְּסֵפֶר "לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ" (עמ' של"ה) מַסְבִּיר: שֶׁהֱיוֹת וְהוֹדָאָה הִיא עִקַּר הַיַּהֲדוּת וְכַוָּנַת הַיְצִירָה, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכְּפִיּוּת טוֹבָה, וֶהֱיוֹת וְדֶרֶךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מִתְפַּעֵל יוֹתֵר מִדָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ, דְּאָז הוּא בְּצוּרָה חוּשִׁית, מֵאֲשֶׁר אִם שׁוֹמֵעַ רַק מֵאֲחֵרִים. לָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֶה בְּעַצְמוֹ. הוּא הַדָּבָר לְעִנְיָנֵנוּ: נֵרוֹת חֲנֻכָּה אֵינָם רַק זֵכֶר לַנֵּס, אֶלָּא הֵם גַּם וּבְעִקָּר הוֹדָאָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשׁוּ"ת מִנְחַת שְׁלֹמֹה (תנינא סימן נח): "נלענ"ד דְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה הִיא עַצְמָהּ הַהוֹדָאָה וְהַהַלֵּל, כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהוֹדוֹת לַה' עַל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה לָנוּ בְּנִצְחוֹן מִלְחָמוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּנֻסַּח 'הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ' וְכוּ' 'עַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת' וְכוּ' כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל", וְזֶה מַה שֶּׁאוֹמְרִים בְּנֻסַּח 'עַל הַנִּסִּים' בַּתְּפִלָּה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּסִיּוּם הַהַזְכָּרָה שֶׁל הַנִּסִּים וְהַיְשׁוּעוֹת: "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" וְאֵין אוֹמְרִים לְהַדְלִיק נֵרוֹת וּלְהוֹדוֹת, מִשּׁוּם שֶׁכָּל עִקַּר הַהַדְלָקָה הִיא לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְפַרְסֵם נֵס הַיְשׁוּעָה וְהַהַצָּלָה, עכ"ל.
לְפִי זֶה נָבִין אֶת מִנְהַג הָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁמְּהַדְּרִין שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק: הֱיוֹת וְהוֹדָאָה לֹא עוֹשִׂים לְכַתְּחִלָּה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, תִּקְּנוּ חֲזַ"ל שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת יַדְלִיק שֶׁכֵּן הוֹדָאָה אֲמִתִּית הִיא רַק עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מוֹדֶה בְּעַצְמוֹ.
נִקַּח דְּבָרִים אֵלּוּ לְלִבֵּנוּ וְנִלְמַד מִכָּאן לְכָל הַשָּׁנָה: אַף עַל פִּי שֶׁבַּתְּפִלָּה וּבַבְּרָכוֹת נִתָּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה מֵאָדָם אַחֵר - הוֹדָאָה זֶה דָּבָר אַחֵר, הוֹדָאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עִם כָּל הַלֵּב. לֹא עַל יְדֵי 'שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה', אֶלָּא כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ צָרִיךְ לָתֵת הוֹדָאָה מִתּוֹךְ לִבּוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְשִׂמְחָה.