אותיות א-ח מאת הגאון רבי אשר דרוק שליט"א חתן הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל · ג. זר פרחים ענק לשבת
אֵיךְ מַגִּיעִים לְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְלֹא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ?
תָּאֵר לְךָ שֶׁבְּאֶמְצַע טִיּוּל הִסְתַּבְּכוּ הַדְּרָכִים, וְנִקְלַעְתָּ לְמָקוֹם שׁוֹמֵם. הִנֵּה מִזֶּה יוֹמַיִם אַתָּה מְנַסֶּה לְהֵחָלֵץ מֵהַסְּבַךְ שֶׁבּוֹ אַתָּה נָתוּן - וְאֵין לְךָ מוֹצָא. כְּבָר יָשַׁנְתָּ בְּצִדֵּי דְּרָכִים, הָאֹכֶל כְּבָר תָּם, וְגַם שְׁתִיָּה כְּבָר אֵין בַּנִּמְצָא. הַבֶּטֶן מְקַרְקֶרֶת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, אַתָּה נִמְצָא בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת, מִתְכּוֹנֵן לַגָּרוּעַ מִכֹּל. לִקְרַאת הַלַּיְלָה הַשִּׁשִּׁי שִׂפְתּוֹתֶיךָ כְּבָר מְמַלְמְלוֹת אֶת הַוִּדּוּי בְּקוֹל נִשְׁבָּר... וְאָז, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, לִפְנֵי אִבּוּד הַהַכָּרָה, אַתָּה רוֹאֶה דְּמוּת קְרֵבָה מֵרָחוֹק. אַתָּה מִתְבּוֹנֵן וּמִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין: זֶהוּ אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ, בְּיָדָיו אֹכֶל בְּשֶׁפַע, פֵּרוֹת וְשֶׁפַע מַטְעַמִּים, וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ רָחָב. "הִנֵּה, קַח לְךָ מִמַּטְעַמַּי" - הוּא פּוֹנֶה אֵלֶיךָ בְּחֹם. הוּא מוֹשִׁיב אוֹתְךָ עַל יַד מְדוּרָה דּוֹלֶקֶת, וּבְעוֹד אַתָּה מִתְחַמֵּם לְאוֹרָהּ, הוּא מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה אוֹתְךָ, עַד שֶׁרוּחֲךָ שָׁבָה אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִתְאוֹשֵׁשׁ.
אֵיךְ תֹּאמַר לוֹ תּוֹדָה? הַאִם תְּמַלְמֵל תּוֹדָה חֲטוּפָה כְּמוֹ שֶׁמּוֹדִים עַל 'גְּלִילָה', אוֹ שֶׁמָּא תֹּאמַר לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת מְרֻבָּה: "לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם לְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ. הֶחֱיִיתָ אוֹתִי, הִצַּלְתָּ אֶת נַפְשִׁי!" בְּוַדַּאי גַּם תִּשְׁלַח לוֹ לְשַׁבָּת זֵר פְּרָחִים, שֶׁמֵּרֹב גָּדְלוֹ לֹא יִכָּנֵס בְּדֶלֶת הַבַּיִת, בְּתוֹסֶפֶת שַׁי עֲנָק...
אָז אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ: הַאִם מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְךָ הַכֹּל, מָזוֹן וּלְבוּשׁ וְכָל טוּב, כָּל הַזְּמַן, מַגִּיעָה לוֹ תּוֹדָה פְּחוּתָה מִזּוֹ?! אֵיךְ צְרִיכוֹת לְהֵרָאוֹת אֲמִירוֹתֵינוּ: "שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד", "וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד" - הַאִם כְּמִלְמוּל מָהִיר וְעַצְבָּנִי, אוֹ בְּקוֹל גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ מֵעֹמֶק שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב? הֲרֵי בָּרוּךְ ה' יֵשׁ לְךָ אֹכֶל, אַתָּה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ אֲרוּחוֹת בְּיוֹם, וַאֲפִלּוּ בֵּין אֲרוּחָה לַאֲרוּחָה יֵשׁ לְךָ מַה לְּהַכְנִיס לַפֶּה. לֹא חָסֵר לְךָ כְּלוּם. הַאִם הַהוֹדָאָה עַל כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּחוּתָה מֵהַהוֹדָאָה שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁשְּׁלֹשָׁה יָמִים לֹא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל?!... כַּמָּה עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה עֲצוּמָה וּתְחוּשַׁת שִׂמְחָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת. אֵיךְ נוּכַל לְהַשְׁלִים עִם בִּרְכַּת מָזוֹן חֲטוּפָה, שֶׁנִּקְטַעַת אֵין סְפוֹר פְּעָמִים בְּשֶׁל הֶעָרוֹת וּגְעָרוֹת בִּילָדֵינוּ?!... הֲרֵי עַל פִּי הַהֲלָכָה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הִיא מִדְּאוֹרָיְתָא, וְאָסוּר לְהַפְסִיק בָּהּ כְּמוֹ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה! הַאִם הָעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לֶאֱכֹל בְּכָל יוֹם, הִיא סִבָּה לְהוֹדוֹת פָּחוֹת מֵאוֹתוֹ אָדָם שֶׁלֹּא אָכַל שְׁלֹשָׁה יָמִים.