41. המתנה בעיכוב כתיבת סת"ם וכיוצא · מִגְוָן עִכּוּבִים הַמְּצוּיִים בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם
אָדָם בּוֹנֶה אוֹ מְשַׁפֵּץ, וְכָאן יֶשְׁנָהּ "הַבְטָחַת" חֲזַ"ל (יבמות סג, ע"א): הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן... מִתְמַסְכֵּן בְּהוֹצָאוֹתָיו הַבִּלְתִּי צְפוּיוֹת, מִתְמַסְכֵּן בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁקָּבַע לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁקָּבַע לוֹ הַקַּבְּלָן וְכַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם כַּמָּה הָאַכְזָבָה גְּדוֹלָה מִצִּפִּיָּה לְלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הַקַּבְּלָנִים בְּבִנְיָן וְכֵן מִיֶּתֶר בַּעֲלֵי הַמְּלָאכוֹת לְמִינֵיהֶם.
וַאֲפִלּוּ עַד הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים, אָדָם שָׁכַח הֵיכָן הִנִּיחַ בֶּגֶד מְסֻיָּם, הֵיכָן הִנִּיחַ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, שִׁכְחַת מִטְרִיָּה בַּחֹרֶף, צָעִיף, מַפְתְּחוֹת, לְחַפֵּשׂ כְּתֹבֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב, עַכָּבָה בְּתוֹר אָרֹךְ וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר נִתְקָל בַּאֲנָשִׁים הָ"עוֹקְפֵי תּוֹר", וְכַיּוֹצֵא מַה שֶּׁמַּצְרִיךְ לְהִתְעַכֵּב בְּסַבְלָנוּת וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לִרְצוֹן ה', וּבִפְרָט בִּזְמַנִּים לְחוּצִים, שֶׁאָז הָאָדָם כִּמְעַט וּמְאַבֵּד שְׁלִיטָה בְּכַעַס וְזַעַם וְכַיּוֹצֵא, וּבְזֶה בְּעֶצֶם מְאַבֵּד הָאָדָם הַרְבֵּה מִתַּכְלִיתוֹ, שֶׁכֵּן תַּכְלִית הָאָדָם כָּאָמוּר לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לִרְצוֹן ה', וְהָאָדָם נִמְדָּד בִּדְבָרִים קְטַנִּים. הִנֵּה בַּחֲזַ"ל רָאִינוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁהִפְסִידוּ דְּבָרִים גְּדוֹלִים בִּשְׁבִיל דְּבָרִים לִכְאוֹרָה קְטַנִּים, וּכְמוֹ:
חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה חָשַׁב הַקָּבָּ"ה לַעֲשׁוֹתוֹ מָשִׁיחַ, וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא אָמַר שִׁירָה אִבֵּד זְכוּת זוֹ.
בְּנוֹ שֶׁל יִשַׁי - אֱלִיאָב, בִּשְׁבִיל כַּעֲסוֹ עִם דָּוִד אָחִיו, מְאָסוֹ הַקָּבָּ"ה מִלִּהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ עַל הַכּוֹתָם אֶת הַסֶּלַע, וְאַף שֶׁקִּדְּשׁוּ שֵׁם שָׁמַיִם, בִּשְׁבִיל שֶׁיָּכְלוּ לְקַדְּשׁוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת, נֶעֶנְשׁוּ.
וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, אִם בִּשְׁבִיל חֵטְא בִּדְבָרִים קְטַנִּים מַפְסִידִים דְּבָרִים גְּדוֹלִים, מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה שֶׁבִּשְׁבִיל עֲמִידָה בַּנִּסָּיוֹן בִּדְבָרִים קְטַנִּים קַל וָחֹמֶר שֶׁזּוֹכִים לִדְבָרִים גְּדוֹלִים.
אָכֵן, הֵבֵאנוּ דֻּגְמָאוֹת מֵאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים שֶׁהַקָּבָּ"ה מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אוּלָם נִלְמַד מִכָּאן כַּמָּה יֶשְׁנָהּ מַשְׁמָעוּת לְכָל דָּבָר קָטָן, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם סַבְלָן בִּדְבָרִים קְטַנִּים וּכְמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְעֵיל, וְאֵינוֹ קוֹצֵף וְכוֹעֵס, וּמַאֲמִין שֶׁכָּל עַכָּבָה לְטוֹבָה, שֶׁכֵּן בְּכָל עַכָּבָה מֻנָּח רְצוֹן ה' הַגּוֹזֵר עַל אוֹתָהּ עַכָּבָה, וּמְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לִרְצוֹן ה', הֲרֵי שֶׁבְּזֶה עוֹשֶׂה תִּקּוּן גָּדוֹל לְנַפְשׁוֹ וּבָעוֹלָמוֹת, וְכָאָמוּר לְעֵיל שֶׁבְּזֶה תָּלוּי כָּל תִּקּוּן הָעוֹלָמוֹת לְהִתְבַּטֵּל לַלּוּחַ זְמַנִּים שֶׁל הַבּוֹרֵא דַּוְקָא.
אָדָם שֶׁחַי בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה, לֹא מַאֲשִׁים אַף אֶחָד, וְגַם לֹא אֶת עַצְמוֹ, לָמָּה שָׁכַחְתִּי... אֵיךְ לֹא אָמַרְתִּי כָּךְ אוֹ כָּךְ... אֵיזֶה שֵׂכֶל יֵשׁ לִי... לָמָּה לֹא חָשַׁבְתִּי מַסְפִּיק...