33. הסתפקות מכח המתנה · [עוֹד מֵהֶחָפֵץ חַיִּים]
נִהֵל בֵּיתוֹ בְּפַשְׁטוּת, תּוֹךְ רָצוֹן לְמַעֵט בְּבִטּוּל זְמַן, לֹא הָיָה מַרְבֶּה בְּהוֹצָאוֹת בֵּיתוֹ, מָנַע עַצְמוֹ מִלְּהוֹצִיא הוֹצָאוֹת רַבּוֹת, וְאַף מִלִּקְנוֹת סְפָרִים שֶׁאֵינָם נְחוּצִים לוֹ לְלִמּוּדוֹ בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק זְמַן, בְּאָמְרוֹ: "כֶּסֶף לְקַבֵּל עוֹלֶה זְמַן, זְמַן זֶה חַיִּים, וּבַחַיִּים אֶפְשָׁר לְתַקֵּן מְעַט לִכְבוֹד הַשֵּׁם". (בנו)
עוֹד אָמַר, כִּי מַחֲלִיפִים דַּפֵּי הַגְּמָרָא עַל הִדּוּר וְקִשּׁוּט. (הנ"ל)
אָכֵן הִנְהִיג מִנְּעוּרָיו אֶת בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא בְּהַרְחָבָה כְּלָל, הֵן בְּצָרְכֵי בֵּיתוֹ, שֻׁלְחָנוֹ וּמַלְבּוּשָׁיו, וְהֵן בְּאוֹרְחִים, וְהַכֹּל שֶׁלֹּא לְהַטְרִיד נַפְשׁוֹ וּלְבַטֵּל מֵהַתּוֹרָה. (בנו).
הָעוֹלָם אוֹמֵר שֶׁאֵין עִם מַה לִחְיוֹת, וַאֲנִי שׁוֹאֵל: "וְעִם מַה לָמוּת - יֵשׁ?!" (רמ"פ).