33. הסתפקות מכח המתנה · [הָרַבָּנִית לְלֹא נַעֲלַיִם...]
כַּאֲשֶׁר זוּגָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי מָרְדְכָ'לֶה זַצַ"ל, נֶכְדּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ (מִזְּוִויל), הָיְתָה צְרִיכָה לָלֶכֶת לְבֵית הַחוֹלִים לָלֶדֶת, לֹא הָיוּ לָהּ נַעֲלַיִם לִלְבֹּשׁ, הָיָה לָהּ רַק זוּג קַפְקָפִים לְרַגְלֶיהָ. נִכְנְסָה לְרַבֵּנוּ וְשָׂחָה לוֹ שֶׁאֵין לָהּ נַעֲלַיִם לָלֶכֶת לְבֵית חוֹלִים, בְּקַוּוֹתָהּ שֶׁרַבֵּנוּ יִתֵּן לָהּ עֲבוּר נַעֲלַיִם. נַעֲנָה לָהּ רַבֵּנוּ: בִּזְכוּת זֹאת תִּהְיֶה לָךְ לֵדָה קַלָּה... שָׁמְעָה וְקִבְּלָה (וְאָכֵן. לֵדוֹתֶיהָ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הָיוּ קָשׁוֹת, אוּלָם הַפַּעַם הָיְתָה לָהּ לֵדָה קַלָּה).(שם).