3. "עיכוב" - מהלך של תקון
וּבְעֶצֶם מוֹצְאִים אָנוּ שֶׁזּוֹ הִיא הַקְּלָלָה שֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, יז - יט):
"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
וּכְמוֹ כֵן נִתְקַלְּלָה חַוָּה (בראשית ג, טז):
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ".
נִתְבּוֹנֵן שֶׁהַמֻּנָּח בְּמַשְׁמָעוּת קְלָלוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה, הוּא לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשָׁם וְהִצְטָרְכוּתָם בְּעִכּוּב וּבְעָמָל, כְּלוֹמַר לֹא רַק בְּעִכּוּב אֶלָּא גַּם בְּעָמָל וּבְצַעַר.
לֹא רַק שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהִתְעַכֵּב עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ אֶת לַחְמָם, שֶׁתָּלוּי הַדָּבָר בַּחֲרִישָׁה וּזְרִיעָה, קְצִירָה, דִּישָׁה, זְרִיָּה, טְחִינָה, לִישָׁה, אֲפִיָּה, אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְזֶה יַעַבְרוּ עָגְמַת נֶפֶשׁ - "קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", הַרְבֵּה אַכְזָבוֹת וְתוֹחָלוֹת מְמֻשָּׁכוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִמְבֻקָּשָׁם.
כְּמוֹ כֵן נִתְקַלְּלָה הָאִשָּׁה, עַד שֶׁתֵּלֵד לֹא רַק שֶׁתִּתְעַכֵּב מִלִּרְאוֹת אֶת פְּרִי בִּטְנָהּ, אֶלָּא שֶׁעִכּוּב זֶה יְהֵא בְּצֵרוּף סֵבֶל וְצַעַר, צַעַר הַהֵרָיוֹן וְהַלֵּדָה, וּלְאַחַר מִכֵּן צַעַר גִּדּוּל הַבָּנִים שֶׁיְּהֵא בְּאִטִּיּוּת וּבְטֹרַח. (עפ"י רש"י שם).
וּמַדּוּעַ נֶעֶנְשׁוּ אָדָם וְחַוָּה דַּוְקָא בִּקְלָלָה זוֹ, וּמַהוּ הַ"מִּדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" לְעָנְשָׁם זֶה כְּפִי מִדַּת חֶטְאָם?
הַתְּשׁוּבָה, נִגְזַר עֲלֵיהֶם עִכּוּב וְהַמְתָּנָה לְצָרְכֵיהֶם, כְּנֶגֶד חֶטְאָם שֶׁלֹּא הִסְכִּימוּ לָעִכּוּב וְלַהַמְתָּנָה שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם ה', שֶׁכֵּן צִוָּם ה' שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, וְלֹא הִתְעַכְּבוּ וְעָצְרוּ אֶת רְצוֹנָם וְתַאֲוָתָם, לָכֵן עָנְשָׁם שֶׁיִּצְטָרְכוּ מֵעַתָּה לְהִתְעַכֵּב וּלְהַמְתִּין לְמִלּוּי מְבֻקָּשָׁם.
וְהִנֵּה לְךָ לְשׁוֹן הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ בְּסֵפֶר "שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת" דְּרוּשֵׁי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּרוּשׁ א': וְהִנֵּה אִם אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה נִמְנָע מִן הַזִּוּוּג בַּיּוֹם הַהוּא (כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה מִזְדַּוֵּג עִם חַוָּה בְּיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁנִּבְרָא) וְהָיָה מַמְתִּין עַד לֵיל שַׁבָּת, וְגַם מִן הַחֵטְא (שֶׁל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת) הָיוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת כְּתִקְנָם.
[בְּמַאֲמָר מֻסְגָּר, חַיָּבִים לָדַעַת שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, וְאָסוּר לָנוּ לַחְשֹׁב שֶׁפְּזִיזוּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיְתָה כְּאַחַד הָאָדָם, לְלֹא סָפֵק שִׁקּוּלִים עֲמֻקִּים מִבִּינָתֵנוּ הָיוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעִנְיָן זֶה, אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת גַּם כִּפְשׁוּטָהּ כְּדֵי לְהָבִין לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ מַה דְּרִישַׁת הַתּוֹרָה מֵאִתָּנוּ וּלְכַוֵּן אוֹתָנוּ לְאָרְחוֹת חַיִּים].
הֲרֵי לְפִי פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, זֶהוּ תִּקּוּן הָעוֹלָם מִנִּי אָז לִסְבֹּל אֶת מַצַּב מֻגְבָּלוּת הַזְּמַן, שֶׁהַשְׁלָכוֹתֶיהָ הֵמָּה עִכּוּב, וּמִתּוֹךְ עָמָל וְטֹרַח, וְהוּא תִּקּוּן לְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכַּיָּדוּעַ שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן גַּם קִלְקֵל לְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו, שֶׁכֵּן כָּל הַנְּשָׁמוֹת הָיוּ מְרֻכָּזִים וּמֻשְׁרָשִׁים בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְכֻלָּם חַיָּבִים בְּאַחֲרָיוּת זוֹ לְתַקֵּן אֶת חֶטְאוֹ, וְכָאָמוּר כָּל זֶה לְפִי פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים, אוּלָם יֵשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה עַמְקוּת וְסוֹד הַיְדוּעִים לְיוֹדְעֵי חֵן וְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִכְלָל רוֹאִים אָנוּ שֶׁמַּהֲלַךְ הַתִּקּוּן לְאַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הִנּוֹ מְעֻכָּב וְכִבְיָכוֹל אִטִּי מְאֹד. נִתְבּוֹנֵן, הֲרֵי תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הוּא בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל, וְתַכְלִית בְּרִיאַת עַם יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה.
וְהִנֵּה עַד שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עָבַר 2448 שָׁנָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וְעוֹד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנּוֹלַד בִּשְׁנַת 1948 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. וְכַמָּה הִתְעַכֵּב לֵידַת יִצְחָק לְאַבְרָהָם עַד שֶׁהָיָה בְּגִיל מֵאָה שָׁנָה, וּכְמוֹ כֵן לֵידַת יַעֲקֹב הִתְעַכְּבָה עַד שֶׁנִּהְיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה. יַעֲקֹב נָשָׂא אֶת רָחֵל וְלֵאָה רַק בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנָה לְאַחַר עִכּוּבִים וְרַמָּאוּת שֶׁל לָבָן. לְאַחַר מִכֵּן עַד שֶׁנּוֹלְדוֹ הַשְּׁבָטִים הִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם וְיָשְׁבוּ שָׁם 430 שָׁנָה וְרַק לְאַחַר כָּל עִכּוּבִים הַלָּלוּ בָּאוּ לְתַכְלִיתָן - מַתַּן תּוֹרָה.
הֲרֵי שֶׁמַּהֲלַךְ הַתִּקּוּן בְּעוֹלָמֵנוּ לְאַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא מְעֻכָּב לִמְאֹד.
וְאִלּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁחָטָא מוּבָא בַּחֲזַ"ל (סנהדרין נט, ע"ב): שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר וּמְבִיאִים לוֹ יַיִן יָשָׁן, וְכִי מֵהֵיכָן הָיָה לָהֶם יַיִן יָשָׁן, וַהֲלֹא בְּאוֹתוֹ יוֹם נוֹלַד הָאָדָם וּבְאוֹתוֹ יוֹם חָטָא? אֶלָּא כָּאָמוּר הַכֹּל הָיָה מֵעַל הַזְּמַן, וּבְיוֹם אֶחָד הָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִיא יַיִן אַף בְּטַעַם שֶׁל הַרְבֵּה שָׁנִים שֶׁכֵּן קֹדֶם הַחֵטְא לֹא הָיָה מֻשָּׂג שֶׁל עִכּוּב וְהַמְתָּנָה.
הָעוֹלֶה לָנוּ מֵהַנִּזְכָּר, שֶׁזֶּה מַהֲלַךְ הַתִּקּוּן, לְהִתְעַכֵּב, לְהַמְתִּין, לְקַוּוֹת וּלְצַפּוֹת, מִתּוֹךְ אֵמוּן מָלֵא, וּמִתּוֹךְ בִּטּוּל מֻחְלָט לְלוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְלִהְיוֹת סַבְלָן עִם הַרְבֵּה אֹרֶךְ רוּחַ מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁהָעִכּוּב וְהַהַמְתָּנָה זֶה עַצְמוֹ הַתִּקּוּן שֶׁהֻקְבַּע עַל יְדֵי הַבּוֹרֵא לְתִקּוּן בְּרִיּוֹתָיו.
וּלְהַלָּן נְבָאֵר, שֶׁבְּתִקּוּן זֶה שֶׁהֻקְבַּע עַל יְדֵי הַבּוֹרֵא שֶׁהוּא הָעִכּוּב וְהַהַמְתָּנָה - נִפְעָלִים ג' תּוֹעֲלִיּוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם הַגּוֹרְמוֹת לְתִקּוּנוֹ הַמֻּשְׁלָם, וְאֵין זֶה סְתָם לְשֵׁם עֹנֶשׁ וְיִסּוּרִים לַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא מֻנָּח כָּאן תִּקּוּן, אֲשֶׁר זֶה שֶׁיָּפִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַג' תּוֹעֲלִיּוֹת שֶׁנַּזְכִּיר לְהַלָּן לֹא רַק שֶׁלֹּא יָחוּשׁ בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ, אֶלָּא אַף יִתְעַנֵּג בְּמַהֲלַךְ הָעִכּוּבִים, הַטְּרָדוֹת, הֶעָמָל וְהַטֹּרַח.