פרק ג - חביבין היסורים כיהלומים · ג. התיחסותו של נחום איש גמזו על היסורים
מוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית כא) מַעֲשֶׂה בְּנַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהוּא עַל חֲמוֹרוֹ, בָּא עָנִי וְאָמַר לוֹ רַבִּי תֵּן לִי לֶאֱכֹל, אָמַר לוֹ נַחוּם הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶפְרק מֵהַחֲמוֹר, וּבֵינְתַיִם מֵת הֶעָנִי, נָפַל נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ, עַל אוֹתוֹ עָנִי וְאָמַר: עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ - יִסָּמְאוּ, יָדַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ - יִתְגַּדְּמוּ, רַגְלַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ - יִתְקַטְּעוּ, וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר שֶׁיְּהֵא כָּל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין.
קָשֶׁה לָנוּ לְהָבִין מַה בִּכְלָל תָּבַע נַחוּם מֵעַצְמוֹ, וַהֲלֹא יָרַד לִתֵּן לֶעָנִי לֶאֱכֹל, אוּלָם נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה וְהַזַּכָּה שֶׁל נַחוּם נִזְדַּעְזְעָה מִמִּקְרֶה זֶה וְשֶׁמָּא תָּבַע מֵעַצְמוֹ לָמָּה לֹא הִזְדָּרֵז מִדַּי וְלֹא חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הֶעָנִי עוֹמֵד לִנְפֹּחַ נִשְׁמָתוֹ וְכַיּוֹצֵא, בְּכָל אֹפֶן בְּוַדַּאי שֶׁתְּבִיעָתוֹ הָיְתָה בְּדַקּוּת כְּפִי זַכּוּת נִשְׁמָתוֹ. מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָנוּ לִרְאוֹת מִכָּאן נְחִיצוּת הַיִּסּוּרִים לְתַקֵּן הֶעָווֹן, נַחוּם רָאָה נְחִיצוּת לִגְזֹר עַל עַצְמוֹ עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים וְהָעִקָּר שֶׁנִּשְׁמָתוֹ תְּהֵא מְתֻקֶּנֶת לָעוֹלָם הַבָּא בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
וְכֵן הָיָה לוֹ לְנַחוּם, כְּפִי אֲשֶׁר גָּזַר וְחָרַץ עַל עַצְמוֹ, נַעֲשָׂה סוּמָא, גִּדֵּם, קִטֵּעַ, וְכָל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ וְאָמְרוּ לוֹ, רַבִּי, אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ, עָנָה לָהֶם "אוֹי לִי אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְּכָךְ", כְּלוֹמַר אַדְּרַבָּה, אִם הָיוּ לִי הָעֵינַיִם וְהַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם וְכָל גּוּפִי הָיָה בָּרִיא, אָז אוֹי לִי וְאוֹי לִי עַל נַפְשִׁי, וְאִלּוּ עַתָּה אַשְׁרַי וְאַשְׁרֵי חֶלְקִי, עַתָּה הִנְנִי הָאָדָם הַמְאֻשָּׁר עַל הֱיוֹתִי נִתְקָן וּבָא מוּכָן לָעוֹלָם הַבָּא לְלֹא חֵטְא.
עוֹד יוֹתֵר נִתְבַּהֵל וְנִשְׁתּוֹמֵם מֵהַמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (סוף פאה וסוף שקלים) בְּמַעֲשֶׂה זֶה, נִכְנַס רַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִידוֹ שֶׁל נַחוּם אִישׁ גַּמְזוּ לְבַקְּרוֹ, וּכְשֶׁרָאָהוּ כָּךְ אָמַר לוֹ רַבִּי, אוֹי לִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ בְּכָךְ, עָנָה לוֹ נַחוּם: "אוֹי לִי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּכָךְ..." עוֹנֶה לוֹ נַחוּם לְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי הַמִּסְכֵּן...?! עָלַי הָרַחֲמָנוּת...?! עָלֶיךָ הָרַחֲמָנוּת, אוֹי לִי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה גַּם אוֹתְךָ כָּכָה.
לְתַלְמִידָיו לֹא הֵשִׁיב נַחוּם כְּפִי אֲשֶׁר הֵשִׁיב לְרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁכֵּן לְתַלְמִידָיו הֵשִׁיב: "אוֹי לִי אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְּכָךְ" וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב רַשְׁבִּ"י לרפב"י, וְאִלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא הֵשִׁיב נַחוּם אוֹי לִי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּכָךְ, שֶׁכֵּן יָדַע שֶׁדַּרְגַּת רַבִּי עֲקִיבָא גְּבוֹהָה מִיֶּתֶר תַּלְמִידָיו, וְאֶפְשָׁר לוֹמַר לוֹ מִשְׁפָּט שֶׁכָּזֶה, וְסוֹפוֹ הוֹכִיחַ כַּמְבֹאָר לְהַלָּן.
עַד כְּדֵי כָּךְ רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הַיִּסּוּרִים כְּדָבָר הַמּוֹעִיל וְהַנָּחוּץ וְשֶׁאֵין חֶסֶד וְרַחֲמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא לֹא מִיָּד יָרַד לְדַעַת רַבּוֹ, וְכָךְ מוּבָא עוֹד שָׁם בַּיְרוּשַׁלְמִי הַנִּזְכָּר: אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: מָה אַתְּ מְקַלְּלֵנִי?! אָמַר לוֹ נַחוּם: וּמָה אַתָּה מְבַעֵט בְּיִסּוּרִים?! רַבִּי עֲקִיבָא נִזְדַּעְזַע מִכָּךְ שֶׁאָמַר לוֹ נַחוּם אוֹי לִי שֶׁאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּכָךְ, נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁנָּבוֹא לְבַקֵּר חוֹלֶה מְיֻסָּר בְּאֹפֶן נוֹרָא בְּיוֹתֵר לְלֹא יָדַיִם לְלֹא רַגְלַיִם, סוּמָּא, וְכָל גּוּפוֹ שְׁחִין שׁוֹכֵב עַל מִטָּה שֶׁרַגְלֶיהָ טְמוּנוֹת בְּסִפְלֵי מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עָלָיו נְמָלִים וַחֲרָקִים, וּכְשֶׁנַּבִּיעַ צַעֲרֵנוּ עַל חָלְיוֹ, וְיָגִיב בִּתְגוּבָה הַלְוַאי שֶׁגַּם לָכֶם יְהֵא כָּךְ, וְאוֹי לִי - מִצְטַעֵר אֲנִי - שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה אֶתְכֶם גַּם כָּךְ, הֲלֹא נִזְדַּעְזַע וְנַחְשֹׁב שֶׁמֵּחֲמַת צַעֲרוֹ הִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ וְהֵחֵל מְקַלֵּל זֶה אֶת מְבַקְּרָיו. עָנָה לוֹ נַחוּם. חָלִילָה, אֵינֶנִּי מְקַלֵּל אֶלָּא מְבָרֵךְ, אֶלָּא שֶׁאַתָּה לֹא מַסְפִּיק יוֹדֵעַ בְּעֶרְכָּן שֶׁל יִסּוּרִים. וּקְרָאוֹ אַף מְבַעֵט, לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּעֶרְכָּן נֶחְשָׁב לִמְבַעֵט בָּהֶן.