פרק ג - חביבין היסורים כיהלומים · א. מחובתנו להתיחס נכון אל היסורים
בְּפָרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה "בְּחֻקֹּתַי" וּבְפָרָשַׁת "כִּי תָבֹא" קוֹרְאִים אָנוּ תּוֹכְחוֹת הַתּוֹרָה בְּאִם נַעֲבֹר עַל רְצוֹן ה', וְעִקָּר הוּא מֵעִקְּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁהַבּוֹרֵא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּלְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.
הִתְיַחֲסוּת הָעוֹלָם עַל הַתּוֹכָחוֹת וְהַיִּסּוּרִים רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת הִתְיַחֲסוּת נְכוֹנָה כְּפִי שֶׁרָאוּהָ חֲזַ"ל, וּבִדְבָרֵינוּ לְהַלָּן יְבֹאַר הֵיאַךְ צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא הַהִתְיַחֲסוּת הַנְּכוֹנָה בְּתוֹכָחוֹת עַל עָווֹן, וּבְכָךְ יִרְוַח לָנוּ מְאֹד הֵן בִּידִיעַת עֵרֶךְ הַתּוֹכָחוֹת וְהַיִּסּוּרִים, וְהֵן בְּאֹפֶן קַבָּלָתָם עָלֵינוּ, שֶׁכֵּן רַק בִּידִיעַת עֵרֶךְ הַיִּסּוּרִים וְקַבָּלָתָם בָּאֹפֶן הַנָּכוֹן נָפִיק מֵהֵם אֶת מְלֹא הַתּוֹעֶלֶת וְלֹא נְהֵא בְּגֶדֶר: "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ" (ירמיהו ב, ל).
וּבִפְרָט שֶׁאָנוּ בְּדוֹר עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, וּמוּבָא בְּמִדְרָשׁ "שׁוֹחֵר טוֹב" (פרק טז): ג' שְׁלִישִׁים שֶׁל יִסּוּרִים הוֹעִיד הַקָּבָּ"ה בְּעוֹלָמוֹ, שְׁלִישׁ נָטְלוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, שְׁלִישׁ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, וּשְׁלִישׁ לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, הֲרֵי שֶׁבְּדוֹר אֶחָד שֶׁל מָשִׁיחַ יִתְרַכְּזוּ יִסּוּרִים בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת מַה שֶׁבֶּעָבָר הִתְפָּרְשׂוּ בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים, אִם כֵּן הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם בִּמְיֻחָד לִלְמֹד סֻגְיָא זוֹ שֶׁהִנָּהּ עִקָּר בְּעִקְּרֵי הַיַּהֲדוּת מֵעוֹלָם וּבְיוֹתֵר בְּיָמֵינוּ שֶׁהַיִּסּוּרִים הָאַחֲרוֹנִים מְשַׁכְּחִים אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין קִלְלָתוֹ מְרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ.