פרק ב - אוצר החיים · 40. האם התשובה מונעת מהאדם לקבל יסורים, או שיקבלם בכל אופן, גם אם ישוב בתשובה?
חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה בְּהֶחְלֵט מוֹנַעַת יִסּוּרִים. רֹב הַיִּסּוּרִים בָּאִים כְּתוֹצָאָה מֵחֲטָאָיו שֶׁל הָאָדָם.
רֹב הַסֵּבֶל שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקוֹרוֹ בִּרְגָשׁוֹת לֹא רְצוּיִים שֶׁל הָאָדָם. מַחֲלוֹת, לְדֻגְמָה, בָּאוֹת מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. הַכַּעַס גּוֹרֵם לִבְנֵי הָאָדָם לָמוּת מִשָּׁבָץ וּמִמַּחֲלוֹת לֵב. פַּעַם הָיִיתִי אֵצֶל רוֹפֵא עֵינַיִם בִּגְלַל בְּעָיוֹת בָּרְאִיָּה, וְהוּא הִתְעַנְיֵן לָדַעַת הַאִם אֲנִי כּוֹעֵס, כִּי הַכַּעַס גּוֹרֵם לְהַפְרָעוֹת בָּרְאִיָּה. מִיָּד נִזְכַּרְתִּי בַּפָּסוּק בִּתְהִלִּים (ו, ח): "עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי".
מִדּוֹת רָעוֹת גּוֹרְמוֹת לְמַחֲלוֹת. כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵתוּ בִּגְלַל קִנְאָה?! הַקִּנְאָה הִיא כְּסַרְטָן הַמְקַנֵּן בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם. הַקִּנְאָה גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לְהֵאָכֵל מִתּוֹכוֹ. שֶׁהֲרֵי תָּא פְּנִימִי פָּעִיל יוֹתֵר מִדַּי, הוֹפֵךְ לְתָא קַטְלָנִי.
דִּכָּאוֹן גּוֹרֵם אַף הוּא לְמַחֲלוֹת. דִּכָּאוֹן מֵעִיד עַל אֹפִי גָּרוּעַ. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹפִי חִיּוּבִי וְטוֹב, הוּא שָׂמֵחַ תָּמִיד.
דֻּבַּר עַל הָעֳנָשִׁים שֶׁהָאָדָם מֵבִיא עַל עַצְמוֹ עֵקֶב חֲטָאָיו, וּבֵין הַיֶּתֶר שֶׁהִזְנִיחַ בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, בְּכָךְ שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְווֹת וְלֹא לָמַד תּוֹרָה. אוּלָם יֶשְׁנָהּ נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת וְהִיא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הִבִּיט בִּיצִירָתוֹ וְהִגְדִּיר אוֹתָהּ בַּמִּלִּים: "טוֹב מְאֹד". הָעוֹלָם הוּא טוֹב מְאֹד. הָעוֹלָם מָלֵא תַּעֲנוּגוֹת כְּשֵׁרִים. נְשִׁימָה הִיא תַּעֲנוּג רָצוּי וְכָשֵׁר, תַּהֲלִיךְ הַנְּשִׁימָה, הַמֵּבִיא לְכָךְ שֶׁדָּמוֹ שֶׁל הָאָדָם מִתְמַלֵּא בְּהֶמוֹגְלוֹבִּין, זֶה הוּא עֹנֶג, שֶׁאִם אָדָם אֵינוֹ מוּדָע לוֹ, וְאֵינוֹ מְבִינוֹ, הוּא מַפְסִיד חֵלֶק חָשׁוּב בְּחַיָּיו. קַיֶּמֶת הֲנָאָה בְּעֶצֶם הַהֲלִיכָה, הָאָדָם הַיָּכוֹל לִפְשֹׁט רַגְלַיִם וְלָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, וְאֵינוֹ זָקוּק לְכִסֵּא גַּלְגַּלִּים, הֲרֵי צָרִיךְ הוּא לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ כַּאֲשֶׁר מְבָרֵךְ מִדֵּי בֹּקֶר: "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר".
עַל הָאָדָם לִלְמֹד לֵהָנוֹת מֵהַתַּעֲנוּגוֹת הַכְּשֵׁרִים, וְלֹא לִרְדֹּף אַחַר הָאֲסוּרִים לוֹ. הִנֵּה, הַמַּצְלֵמוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַקַּיָּמוֹת בְּעֵינָיו שֶׁל הָאָדָם. הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶן הוּא תַּעֲנוּג מֵאֵין כָּמוֹהוּ. עַל כֵּן לַשּׁוֹאֵל "הַאִם אַתָּה רוֹדֵף תַּעֲנוּגוֹת?" אֶעֱנֶה, אָכֵן. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא עַל מְנָת לֵהָנוֹת מֵהַתַּעֲנוּגוֹת הַכְּשֵׁרִים. מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה, וּמְדַמֶּה לְעַצְמוֹ כִּי יַעֲבִיר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּהַמְתָּנָה מְמֻשֶּׁכֶת לָעוֹלָם הַבָּא, הֲרֵי הַמַּחְשָׁבָה הַמַּדְרִיכָה אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ הִיא "כָּל יָמַי שֵׁרַתִּי אֶת ה', עַתָּה הוּא חַיָּב לִי..." זֶה הוּא אֵינוֹ צַדִּיק כְּלָל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָדָם נָתַתִּי לְךָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, עָלֶיךָ לַחְשֹׁב תָּדִיר: "קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים". הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָאָדָם שְׁתֵּי כְּלָיוֹת הָעוֹבְדוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה, לֵב הַפּוֹעֵל לְלֹא הֶרֶף, הַכֹּל מְתַפְקֵד. הָאָדָם יָכוֹל לַחְשֹׁב, הוּא שָׁפוּי, מַעַגְלֵי הַמֹּחַ פּוֹעֲלִים כַּהֲלָכָה. "אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת". הָאָדָם חַי בָּרוּךְ הַשֵּׁם. אִם הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא הָעֹנֶג לִהְיוֹת חַי, הוּא חוֹטֵא, כִּי הוּא אֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת מַה שֶּׁבּוֹרְאוֹ מַעֲנִיק לוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהָאָדָם לְהַבִּיט בַּשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ לֵהָנוֹת וּלְהִתְפַּעֵל. אִם הָאָדָם מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הָאֹשֶׁר הַזֶּה, הוּא עָתִיד לָתֵת עַל כָּךְ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. אָכֵן, גַּם עַל כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּיוֹם כִּפּוּר. אִם לֹא יִלְמַד הָאָדָם אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבַּחַיִּים, הַדְּבָרִים מֵהֶם הוּא צָרִיךְ לֵהָנוֹת וַעֲלֵיהֶם הוּא צָרִיךְ לְהוֹדוֹת, הוּא אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם. לֹא! אֵין הָאָדָם צָרִיךְ חָלִילָה לִרְדֹּף אַחַר הַתַּעֲנוּגוֹת הַמְפֻקְפָּקִים. הָיִיתִי פַּעַם בְּמָקוֹם יָקְרָתִי וּבִקְּשׁוּ לְהַגִּישׁ לִי כּוֹס קָפֶה, אַךְ סֵרַבְתִּי. בִּקַּשְׁתִּי כּוֹס מַיִם. בַּקָּפֶה חֳמָרִים הָעֲלוּלִים לְהַזִּיק לָאָדָם. הַמַּיִם הֵם נוֹזֵל עָרֵב וּבָרִיא. עַל הָאָדָם לְהַכִּיר אֶת הָעֵרֶךְ וְאֶת הָאֹשֶׁר שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתִיַּת מַיִם. יֵשׁ לִלְמֹד לְהַעֲנִיק לַגּוּף אֶת הַהֲנָאוֹת הַמַּגִּיעוֹת לוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן הוּא חוֹטֵא וְעָלָיו לָשׁוּב עַל כָּךְ.