פרק ב - אוצר החיים · 24. סיבת הצרה - התפלה
חוֹבָה עָלֵינוּ לִקְרֹא לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַק בִּתְנַאי הַקְּרִיאָה הוּא עוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בַּתּוֹרָה נִלְמַד כִּי גַּם כַּאֲשֶׁר לְאָדָם יֶשְׁנָן זְכֻיּוֹת רַבּוֹת, הוּא חַיָּב לִקְרֹא לַה' בִּתְפִלָּה. אֵין מַשְׁמָעוּת הָעִנְיָן כִּי הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לִקְרֹא לַה' בְּכָל עִנְיָן, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" (תהילים קמה יט), כְּלוֹמַר, אַף אִם הַצַּדִּיקִים אֵינָם מְבַקְּשִׁים, יְמַמֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת רְצוֹנָם. אָמְנָם, יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ וְיִתֵּן לוֹ אֶת צְרָכָיו, בִּבְחִינַת "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה". וְעוֹד נֶאֱמַר: "חֹנֶה... ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם" (תהילים לד, ח). הַגְּמָרָא (יבמות ק"ב, ע"ב) מְפָרֶשֶׁת זֹאת: "סָבִיב לִירֵאָיו" - בְּעֶצֶם זְכוּת זוֹ שֶׁהֵם יְרֵאָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל אוֹתָם מִכָּל צָרָה וּמְצוּקָה.
אוּלָם יֶשְׁנָם מִקְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עַל אֲנָשִׁים, וְגַם עַל יְרֵאָיו, צָרָה אוֹ מְצוּקָה כָּלְשֶׁהִי, בְּמַטָּרָה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, שֶׁיִּקְרְאוּ לוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְעֻנְיָן רַק בִּתְפִלָּה הַנֶּאֱמֶרֶת עַל פִּי הַנֻּסָּח הַמְקֻבָּל שֶׁל הַסִּדּוּר, אֶלָּא בִּתְפִלָּה הַבָּאָה מִקִּירוֹת הַלֵּב. תְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת "שַׁוְעָתָם", "נַאֲקָתָם", תְּפִלָּה שֶׁהִיא צְעָקָה מִפְּנִימִיּוּת הָאָדָם. זֶה הוּא יְסוֹד בְּהַנְהָגַת הַבּוֹרֵא עִם בְּרִיּוֹתָיו. לַמְרוֹת שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם אֶת רֹב צָרְכֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹרֵם לָהֶם לִצְעֹק אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ. גַּם אִם יָשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעֲבוֹדָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, גַּם אִם יַצְמִיחַ אֶת קֶרֶן דָּוִד, עָלֵינוּ מֻטָּל לִצְעֹק וּלְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ. אָמְנָם "ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" אוּלָם עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ וְלִזְעֹק מִקִּירוֹת הַלֵּב, שֶׁהַהַבְטָחוֹת יְקֻיְּמוּ בִּמְהֵרָה.