פרק ב - אוצר החיים · 17. אדם עני, איך הוא יכול לקיים את "עבדו את ה' בשמחה"?
נְתָאֵר לָנוּ אָדָם עָנִי. וְנַנִּיחַ, לֹא דַּי בַּעֲנִיּוּתוֹ אֶלָּא שֶׁלָּקָה בְּמַחֲלָה, עָלָיו לְבַקֵּר כָּעֵת אֵצֶל הָרוֹפֵא, לְשַׁלֵּם טָבִין וּתְקִילִין, אֵין לוֹ! נַנִּיחַ שֶׁהָרוֹפֵא מוֹצֵא אֶת הַבְּעָיָה מִיָּד, נוֹתֵן תְּרוּפָה וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת מִסְפָּר, הֶעָנִי שֶׁלָּנוּ - בָּרִיא! הוּא עֲדַיִן עָנִי! אֲבָל יוֹצֵא מִבֵּית הָרוֹפֵא מְאֻשָּׁר, בִּרְצוֹנוֹ לִרְקֹד בָּרְחוֹב. וְהוּא שָׂמֵחַ עַל אַף שֶׁהָיְתָה לוֹ הוֹצָאָה נִכְבָּדָה בְּרִפּוּי מַחֲלָתוֹ. כַּמָּה צָרִיךְ עָנִי זֶה לִשְׂמֹחַ אִם מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה חוֹלֶה! הֲרֵי הִרְוִיחַ כְּאֵבִים וְטִפּוּלִים וְהוֹצָאוֹת! אַךְ נַנִּיחַ, כִּי עָנִי זֶה לֹא מָצָא מָזוֹר לְמַחֲלָתוֹ, וְהִנֵּהוּ עָנִי וְחוֹלֶה, וְהַמֻּמְחִים אֵין בְּיָדָם לַעֲזֹר לוֹ. וְ...אוֹיָה! קָם הוּא בֹּקֶר אֶחָד בִּכְאֵב שִׁנַּיִם חָרִיף! הוּא פּוֹנֶה לְרוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם, עוֹקֵר אֶת הַשֵּׁן, שׁוּב אֵינוֹ סוֹבֵל מִכְּאֵב מִמֶּנָּה כַּמָּה הוּא שָׂמֵחַ שֶׁיָּצָא מִבְּעָיָה זוֹ שֶׁל כְּאֵב הַשִּׁנַּיִם! הֲגַם שֶׁעֲדַיִן נוֹתַר עִם בְּעָיוֹתָיו הָאֲחֵרוֹת.
וְלוּ נְצַיֵּר שֶׁעָנִי חוֹלֶה זֶה יֵשׁ לוֹ גַּם כְּאֵב שִׁנַּיִם, כֵּיצַד יִשְׂמַח מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים שֶׁכָּזֶה? שֶׁיִּשְׂמַח שֶׁעִם צְרוֹר צָרוֹתָיו הַמַּכְבִּיד, הֲרֵיהוּ חַי בְּאֶרֶץ מַעֲרָבִית וְלֹא נִמְצָא עַכְשָׁו בְּסוּרְיָה אוֹ בְּבַּגְדַּד, לְמָשָׁל.
מַסְקָנָה: אֵין בָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאֵין לוֹ עַל מָה לְהוֹדוֹת, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ עַל עֶצֶם זֶה שֶׁהוּא חַי. וְאִם אָדָם אֵינוֹ בְּשִׂמְחָה זֶה רַק מֵחֶסְרוֹן מַחְשָׁבָה - כַּמָּה יוֹתֵר גָּרוּעַ עָלוּל לִהְיוֹת.