פרק ב - אוצר החיים · 14. ה' עושה משפט לעשוקים
כָּתוּב בִּתְהִלִּים (קמו, ז): "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים", "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים..." (שם ח), "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים" (שם קמה, יד).
וַהֲרֵי יֶשְׁנָם עֲשׁוּקִים כֹּה רַבִּים, הֵיכָן מִשְׁפַּט ה' אִם יֵשׁ גַּנָּבִים בָּעוֹלָם? כֵּיצַד לִכְאוֹרָה הוּא זוֹקֵף הַכְּפוּפִים? לֹא רָאִיתָ אָדָם נוֹפֵל? אֵיךְ אוֹמֵר זֹאת דָּוִד, הַאִם בֶּאֱמֶת נִקְרָא ה' סוֹמֵךְ כָּל הַנּוֹפְלִים?
הַתְּשׁוּבָה הִיא: כֻּלָּנוּ עֲשׁוּקִים, לְכֻלָּנוּ רוֹדְפִים וְאוֹיְבִים, שֶׁלּוּלֵא עֶזְרַת ה' הָיוּ דּוֹרְסִים וְרוֹמְסִים אוֹתָנוּ. לְכָל אָדָם יֵשׁ סְבִיבוֹ שׂוֹנְאִים, סְבִיב כֻּלָּנוּ מְדִינוֹת עוֹיְנוֹת הַשּׁוֹחֲרוֹת לִטְרֹף אוֹתָנוּ. מַדּוּעַ אֵין הֵם מַצְלִיחִים בִּמְזִמָּתָם? כִּי ה' מַפְרִיד בֵּין הָעוֹשְׁקִים לָעֲשׁוּקִים, וּמַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
אַתָּה שׁוֹמֵעַ עַל בִּרְיוֹן שֶׁהִכָּה לַמָּוֶת עוֹבֵר אֹרַח שֶׁפָּסַע לְתֻמּוֹ, זְכֹר! מִקְרֶה נוֹרָא כָּזֶה עָלוּל לִקְרוֹת לְכָל אֶחָד. וְרַק אֱלֹקִים מַצִּילֵנוּ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָנוּ כַּדָּבָר הַזֶּה. פְּצָצָה, חַס וְחָלִילָה, עֲלוּלָה לִפְגֹּעַ בְּכָל אֶחָד, כַּמָּה גָּדוֹל חֶסֶד הַשְׁגָּחַת אֱלֹקִים עָלַי שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי בִּרְחוֹב זֶה בְּאוֹתוֹ רֶגַע! אֵיזֶה חֶסֶד גָּלוּי בְּכָל אוֹתָם הַפְּצָצוֹת שֶׁזָּמְמוּ הַשּׂוֹנְאִים לְהַנִּיחַ כְּדֵי לְהַזִּיק לָנוּ, אַךְ אֱלֹקִים מָנַע מֵהֶם לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת זְמָמָם, וְאָנוּ אַף אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּצַּלְנוּ!
אָדָם שֶׁעָמַד לְיַד מְקוֹם הַפִּגּוּעַ וְנִצַּל מְבָרֵךְ בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל" בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְשִׂמְחָה רַבָּה עַל הַצָּלָתוֹ. הַרְגָּשָׁה זוֹ צְרִיכָה לְלַוּוֹת כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ וּבְכָל עֵת עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹקִים - "הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". מִכַּמָּה בְּעָיוֹת נִצַּלְנוּ, כַּמָּה מִקְרִים רָעִים לֹא קָרוּ לָנוּ! רַבִּים כָּל כָּךְ כְּבָר אֵינָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְלִי נִתְּנָה מַתַּת חַיִּים, עַד כַּמָּה מְאֻשָּׁר הִנְנִי!