פרק א - חביבין הן היסורין · ה' העלית מן שאול נפשי
בִּימֵי בַּחֲרוּתִי סִפֵּר לִי חָבֵר מִימֵי הַיַּלְדוּת, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה הוּא הָיָה אֶפִּיקוֹרְס. דְּבָרָיו תְּמוּהִים הָיוּ וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּבָאֵר לִי אוֹתָם, הַלָּה סִפֵּר לִי דְּבָרָיו כַּהֲוָיָתָן, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים נִתְקַף בְּאֵיזֶה בִּלְבּוּל מַחְשָׁבָה (מַחְשָׁבָה כְּפִיָּתִית) עַד שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת עָלָיו, הַמַּחְשָׁבָה הֵצִיקָה לוֹ וְרָדְפָה אוֹתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה, בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ וְכוּ'.
כְּשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל יוֹתֵר, הֶחְלִיט לְהָשִׂיחַ אֶת מְצוּקָתוֹ בִּפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ בַּיְשִׁיבָה בָּהּ לָמַד, הַלָּה נִסָּה לַעֲזֹר לוֹ בְּכַמָּה דְּרָכִים, אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁהַמְּצוּקָה כְּבָר הֶעֱמִיקָה לְמַעְלָה מֵהַמִּדָּה, הִיא נִתְפְּסָה עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ תָּאֵי הַמֹּחַ וְלֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ בְּשׁוּם אֹפֶן, הֱיוֹת וְכָךְ הִצִּיעַ לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ לִפְנוֹת לְרַבִּי גְּדַלְיָה קֶענִיג זַצַ"ל.
רַבִּי גְּדַלְיָה שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ וּפָנָה עִמּוֹ להגה"צ רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶערְנְהַארְץ זַצַ"ל. הַבָּחוּר שָׂח לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבוֹ וְסִפֵּר לוֹ שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִשְּׁנָתַיִם אֲשֶׁר הוּא סוֹבֵל, וְהוּא כְּבָר מְיֹאָשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּבָר אֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ וּלְחַלְּצוֹ מִן הַמֵּצַר בּוֹ הוּא שָׁרוּי.
ר' אַבְרָהָם שֶׁרָאָה שֶׁהֶסְבֵּרִים לֹא יוֹעִילוּ בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה, פָּנָה אֵלָיו בְּחֹם וְאָמַר לוֹ: "תִּרְאֶה, הֲלֹא בֵּין כָּךְ הִנְּךָ הוֹלֵךְ בָּטֵל וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה מְאוּמָה, בְּחַר לְךָ בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּקְבַע אֶת עַצְמְךָ בְּאֶחָד מִפִּנּוֹתָיו וַעֲסֹק שָׁם בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים יוֹמָם וָלַיְלָה".
שָׁאַל אוֹתוֹ הַבָּחוּר: "וְכִי מַה יּוֹעִיל לִי אֲמִירַת תְּהִלִּים, הֲלֹא בֵּין כָּךְ אֵין לִי אֱמוּנָה"?!
עָנָה ר' אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: "אַף עַל פִּי כֵן, מַה יֵּשׁ לְךָ לְהַפְסִיד".
הִפְטִיר הַבָּחוּר וְאָמַר לִי, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אָכֵן קִבֵּל אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל ר' אַבְרָהָם וְעָסַק בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכָל זְמַנּוֹ הַפָּנוּי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אֵין הוּא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אֵיךְ, אַךְ לְאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה הִשְׁתַּחְרֵר לְגַמְרֵי מִמַּחְשְׁבוֹתָיו וְהָיָה זֶה אֶצְלוֹ בְּגֶדֶר נֵס מַמָּשׁ - בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר זָכָה לְהִנָּשֵׂא וְהֵקִים בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל.