פרק ב - עצות והדרכות · 8. האם יש לאדם אחריות על דבר בחייו, ובמה?
בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם אָכֵן אַחֲרַאי לְמַעֲשָׂיו, וְעַל כֵּן הֲרֵי מְחֻיָּב הוּא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל חֲטָאָיו וּמֶחְדָּלָיו, וּכְמוֹ כֵן מִדָּת "הָאַחֲרָיוּת" הִנָּהּ מִדָּה נִצְרֶכֶת בְּיוֹתֵר שֶׁיָּחוּשׁ הָאָדָם "אַחֲרָיוּת" בְּכָל הַקָּשׁוּר לַנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ, וּכְמוֹ לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לִדְאֹג לְשַׁלְוָתָם וְכַיּוֹצֵא.
אוּלָם כָּל מִדַּת הָאַחֲרָיוּת הַחִיּוּבִית הוּא בַּמֶּה שֶׁבְּכֹחוֹ וּבִרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם, עַל הָאָדָם מֻטָּל לִהְיוֹת בַּעַל רָצוֹן טוֹב, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו כְּפִי כֹּחוֹ, מֵעֵבֶר לְכָךְ מְחֻיָּב הוּא לְהַשְׁלִים עִם כָּל הַתּוֹצָאוֹת וְשֶׁיִּהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, וּלְהָבִין שֶׁהַתּוֹצָאוֹת הִנָּם בִּידֵי שָׁמַיִם, וְגַם אִם קִלְקֵל עָלָיו לִרְאוֹת הֵיאַךְ לְתַקֵּן אֶת קִלְקוּלוֹ, וְלֹא לִפֹּל לִתְחוּשַׁת יֵאוּשׁ אַחַר שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל הוּא לִבְחֹר בַּטּוֹב וּלְיַשֵּׂם אֶת בְּחִירָתוֹ. וְאֵין מֻטָּל עָלָיו הָאַחֲרָיוּת עַל הַתּוֹצָאוֹת הַסּוֹפִיּוֹת.
עִקַּר הַלְּחָצִים הַנַּפְשִׁיִּים נוֹבְעִים מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם חָשׁ שֶׁהוּא זֶה שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לְסַדֵּר עִנְיָנָיו, וְאִם לֹא הוּא שֶׁיְּסַדֵּר עִנְיָנָיו אֵין מִי שֶׁיְּסַדְּרֵם, וּבְכָךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים נוֹטֵל הָאָדָם עַל גַּבּוֹ מַשָּׂא כָּבֵד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשֵׂאתוֹ, וּבְכָךְ נִשְׁבָּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹ וְאָזְלַת יָדוֹ.
נִתְבּוֹנֵן,
מַדּוּעַ הַיְלָדִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל רְגוּעִים, לֹא מָצוּי אֶצְלָם לְחָצִים, מְתָחִים, דִּכְאוֹנוֹת וַחֲרָדוֹת.
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ פְּשׁוּטָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הֵם חָשִׁים שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֵיזֶשֶׁהוּ נֶטֶל כָּבֵד עַל כִּתְפֵיהֶם, לֹא נֶטֶל שֶׁל פַּרְנָסָה, חוֹבוֹת, חִנּוּךְ, זְמַנָּם בִּידֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כְּחֶפְצָם לְלֹא לַחַץ וְהִשְׁתַּעְבְּדוּת, תְּחוּשָׁתָם תְּחוּשַׁת בְּנֵי חוֹרִין אַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִי שֶׁיִּדְאַג לָהֶם לְכָל צָרְכֵיהֶם, כָּךְ שֶׁהַדְּאָגָה מֵהֶם וְהָלְאָה וְלָכֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצָּבָם רָגוּעַ שָׁלֵו וְשָׂמֵחַ.
כָּךְ צָרִיךְ לָחוּשׁ כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין, שֶׁכֵּן בְּעֶצֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זֶה שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, אֶת פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, בְּרִיאוּתוֹ, דִּירָתוֹ, זִוּוּגוֹ, יְלָדָיו, וּכְבָר מִתְּחִלַּת יְצִירַת הָאָדָם נִגְזַר עָלָיו כֵּיצַד יִהְיוּ כִּשּׁוּרָיו, זִכְרוֹנוֹ, פִּקְחוּתוֹ, רִכּוּזוֹ, זְרִיזוּתוֹ אוֹ עַצְלוּתוֹ, אַמִּיצוּתוֹ אוֹ פַּחְדוֹ, יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ אוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת, בַּיְשָׁנוּתוֹ אוֹ עַזּוּתוֹ, וְכֵן בְּיֶתֶר מִדּוֹתָיו: גַּאֲוָה עֲנָוָה עַקְשָׁנוּת, וִתּוּר, כַּעַס, נְחִיתוּת, נְדִיבוּת, קַמְצָנוּת, קִנְאָה, חֶמְדָּה, תַּאֲוָה, וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן לְאֵיזֶה הוֹרִים יִוָּלֵד - לְהוֹרִים מְאֻשָּׁרִים אוֹ לְהוֹרִים קְשֵׁי יוֹם, בְּאֵיזֶה חֶבְרָה, עִיר, שְׁכוּנָה, לְאֵיזוֹ עֵדָה יִשְׁתַּיֵּךְ וְכַיּוֹצֵא. הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.
כָּךְ שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ לְהַשְׁלִים עִם טְבָעָיו וּתְכוּנוֹתָיו וְעִמָּהֶם לִבְחֹר בַּטּוֹב, וְאֵין מֻטָּל עַל הָאָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת אֹפִי בְּרִיאָתוֹ וִיצִירָתוֹ, אֶלָּא עִם תְּכוּנוֹתָיו וּטְבָעָיו עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת קוֹנוֹ וְלֹא לְהִלָּחֵץ וְלָחוּשׁ אַחֲרָיוּת בְּעַצְמוֹ: לָמָּה יֵשׁ לִי מִדּוֹת כָּאֵלֶּה... לָמָּה יֵשׁ לִי רְצוֹנוֹת כָּאֵלּוּ... לָמָּה יֵשׁ לִי כִּשּׁוּרִים כָּאֵלֶּה... לָמָּה אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ כְּמוֹ חֲבֵרַי... כָּל אֵלּוּ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל שֶׁבֶר שֶׁהוֹרְסִים אֶת הַנֶּפֶשׁ מִשַּׁלְוָתָהּ.