פרק ב - עצות והדרכות · 7. "רופא חולי עמו ישראל"
מְשַׁבְּחִים אָנוּ אֶת הַבּוֹרֵא בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁהִנּוֹ "רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ שֶׁבַח זֶה, וּנְבָאֵר תְּמִיהָתֵנוּ בְּהַמְחָשָׁה.
אָדָם שֶׁנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ, מִיָּד טֻפַּל וְאֻשְׁפַּז בְּבֵית חוֹלִים, רוֹפֵא מָסוּר נִצְמַד אֵלָיו, עָרַךְ אֶת הַנִּתּוּחַ מִתּוֹךְ זְהִירוּת וּמְסִירוּת וְעָקַב אַחַר רְפוּאָתוֹ וְהַחְלָמָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה עַד שֶׁהִבְרִיא וְחָזַר לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לְהוֹדוֹת לְרוֹפֵא זֶה עַל מְסִירוּתוֹ עֲבוּר הַחוֹלֶה.
אוּלָם מַה יְהֵא בְּמִקְרֶה שֶׁרוֹפֵא זֶה פָּגַע בְּרִכְבּוֹ בְּאָדָם עוֹבֵר אֹרַח שֶׁהָלַךְ לְתֻמּוֹ, וּבְכָךְ שָׁבַר אֶת רַגְלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עוֹבֵר אֹרַח, וּמִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת אַחֲרָיוּת מִיָּד פִּנָּה אֶת הַפָּצוּעַ לְבֵית הַחוֹלִים, וְהוּא זֶה שֶׁטִּפֵּל בּוֹ עַד שֶׁהֶחְלִימוֹ וְרִפְּאָהוּ כָּלִיל מֵחָלְיוֹ, הַאִם גַּם לְרוֹפֵא זֶה יֵשׁ לְהוֹדוֹת לְשַׁבֵּחַ וּלְפָאֵר עַל מְסִירוּתוֹ, וַהֲלֹא זוֹ הִיא חוֹבָתוֹ אַחַר שֶׁהוּא זֶה שֶׁפָּגַע בַּחוֹלֶה וְשָׁבַר אֶת רַגְלוֹ.
וּבְכֵן הַתְּמִיהָה עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וַהֲלֹא מַאֲמִינִים אָנוּ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְכִי כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבָאָדָם בִּפְרָט הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְאִם כֵּן חוֹלֶה זֶה שֶׁחָלָה בְּמַחֲלָה מְסֻיֶּמֶת, הֲלֹא זֶה וַדַּאי שֶׁהַבּוֹרֵא הֶחֱלָהוּ, וְכַנֶּאֱמָר (דברים לב, לט): "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" וּמָה אִם כֵּן הַשֶּׁבַח לְהַבּוֹרֵא שֶׁהוּא רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁהוּא בִּצַּע אֶת הַמַּחֲלָה?
הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה, אִם בְּכָל זֹאת מְשַׁבְּחִים אָנוּ לַה' עַל רְפוּאָתוֹ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁגַּם עֶצֶם הַכָּאָתוֹ הִיא נִצְרֶכֶת וּמְחֻיֶּבֶת.
וְלֹא רַק שֶׁנִּצְרֶכֶת הִיא וּמְחֻיֶּבֶת, אֶלָּא נִצְרֶכֶת הִיא וּמְחֻיֶּבֶת לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר שֶׁנִּצְרָךְ לָאָדָם הָרְפוּאָה, שֶׁכֵּן לוּ הָיָה נִצְרָךְ וְנִדְרָשׁ לָאָדָם הָרְפוּאָה יוֹתֵר מֵהַמַּכָּה וַאֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ, הֲרֵי שֶׁכְּבָר אֵין שֶׁבַח לַבּוֹרֵא עַל רְפוּאָתוֹ לְפָחוֹת בְּאוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁהָרְפוּאָה נִצְרֶכֶת יוֹתֵר מֵהַמַּכָּה, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּחִים אָנוּ לַבּוֹרֵא עַל רְפוּאָתוֹ כַּוָּנָתֵנוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן שֶׁבַח מָלֵא עַל רְפוּאָתוֹ לְלֹא חִסָּרוֹן כְּלָל, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַמַּכָּה גּוּפָא נִצְרֶכֶת לֹא פָּחוֹת מֵהָרְפוּאָה, וְלֹא יוֹרֵד שִׁבְחוֹ בִּרְפוּאָתוֹ מְאוּמָה מֵחֲמַת זֶה שֶׁהוּא כְּמוֹ כֵן הָיָה הַמַּכֶּה, אַחַר שֶׁהַמַּכָּה גּוּפָא נִצְרְכָה לֹא פָּחוֹת כְּלָל מֵהָרְפוּאָה.