פרק ב - עצות והדרכות · 56. במה יוודע אהבת האדם לבוראו אם לא בשעת תוקף צערו
אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (משלי י, יב): עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹהֵב בֶּאֱמֶת לַחֲבֵרוֹ, יַבְלִיג עַל טָעֻיּוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וִיכַסֶּה עָלָיו, יְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וְלֹא יִתֵּן שֶׁהַפְּשָׁעִים יַשְׁפִּיעוּ עַל חֹזֶק הָאַהֲבָה שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, וּכְמוֹ אָב וּבְנוֹ, שֶׁהַבֵּן עוֹשֶׂה פְּשָׁעִים לֹא מְעַטִּים, וְעִם כָּל זֶה יֹאהֲבֶנּוּ אָבִיו, שֶׁכֵּן אַהֲבַת אָבִיו אֵלָיו הִנָּהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית.
וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כַּאֲשֶׁר הַבֵּן הוּא גַּם רוֹפֵא, וּמְנַתֵּח הוּא אֶת אָבִיו הַחוֹלֶה, בְּוַדַּאי שֶׁ"פֶּשַׁע זֶה" שֶׁהוֹלֵךְ הַבֵּן וּמְנַתֵּח לְאָבִיו לֹא יַשְׁפִּיעַ עַל חֶשְׁבּוֹן הָאַהֲבָה שֶׁל הָאָב לִבְנוֹ. אַדְרַבָּא, יַגְדִּיל הָאָב אַהֲבָתוֹ לִבְנוֹ שֶׁמַּצִּיל הוּא אֶת חַיָּיו.
בַּמֶּה יִוָּדַע אַהֲבָתֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ, שֶׁהִנָּהּ אַהֲבָה אֲמִתִּית, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר אָנוּ בְּנִסָּיוֹן שֶׁל: "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ הֲלֹא נִצְטַוִּינוּ וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּמַצָּב נַפְשִׁי קָשֶׁה: חֲרָדוֹת, דִּכְאוֹנוֹת, בִּלְבּוּלִים, וְעִם כָּל זֶה מְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ שֶׁתּוֹפָעָה זוֹ הִיא מֵאֵת ה' הַמְנַהֲגֵהוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְלֹא מֵסִיר אַהֲבָתוֹ מִבּוֹרְאוֹ, וּכְאָמְרֵנוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית: "וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָּסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים", וְהַכַּוָּנָה שֶׁתִּתָּקַע אַהֲבַת ה' בְּלִבֵּנוּ לְאָהֲבוֹ בְּכָל מַצָּב, וְלֹא תּוּסַר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים בְּכָל מַצָּב שֶׁיְּנַהֲגֵנוּ בּוֹ הַבּוֹרֵא. (וּמִסְתַּבֵּר שֶׁזּוֹ הַכַּוָּנָה בִּתְפִלָּה זוֹ וְלֹא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יָסִיר אַהֲבָתוֹ מֵאִתָּנוּ. אֵין צֹרֶךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּשְׁמֹר אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִשְׁתַּנֶּה, וּמֵאַחַר וְהוּא אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֵין אַהֲבָה זוֹ נִתֶּנֶת לְשִׁנּוּיִים, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּסִפְרֵנוּ "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם") וּבְכֵן זֶה הָאָדָם שֶׁהַבּוֹרֵא נֶאֱמָן עָלָיו גַּם בְּמַצָּב שֶׁל הַנְהָגַת דִּין וְיִסּוּרִים, זֶהוּ הַמַּאֲמִין הַשָּׁלֵם, זֶהוּ הָאוֹהֵב הָאֲמִתִּי שֶׁעִם כָּל הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ בְּדִין - בְּחִינַת פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָתוֹ לְבוֹרְאוֹ עַל הַכֹּל בִּהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב וְטוֹב הוּא לַכֹּל.