פרק ב - עצות והדרכות · 49. האור שבמצבי החשכה מורה על השגחה
רוֹאִים אָנוּ בְּמַצְּבֵי מִקְרֵי הַשִּׂמְחָה וְהָעֶצֶב, שֶׁאֵין שִׂמְחָה שְׁלֵמָה וְאֵין עֶצֶב שָׁלֵם, דְּהַיְנוּ לְעוֹלָם בְּמַצְּבֵי שִׂמְחָה כַּחֲתֻנָּה אוֹ עֹשֶׁר עֲדַיִן יֶשְׁנָם כַּמָּה עִנְיָנִים הַפּוֹגְמִים אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה וְאֵין הַשִּׂמְחָה שְׁלֵמָה. וּכְמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁל דִּין - צָרַת הַגּוּף אוֹ הַמָּמוֹן, אֵין הָעֶצֶב שָׁלֵם מִכָּל הַצְּדָדִים, לְעוֹלָם נִשְׁאָר כַּמָּה פְּרָטִים אֲחֵרִים הַמְשַׂמְּחִים. הַסִּבָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כֵּן לְהוֹרוֹת עַל הַשְׁגָּחָתוֹ בַּבְּרִיאָה, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין הַמַּזָּל אוֹ הַטֶּבַע גּוֹרֵם עַתָּה לְשִׂמְחַת זֶה הָאָדָם שֶׁכֵּן אִם הָיָה לְאָדָם מַצָּב שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא בְּטוֹב אֲזַי הַטּוֹב הוּא מִכָּל הַצְּדָדִים, וְכַאֲשֶׁר הוּא בְּרָע, הָרָע הוּא מִכָּל הַצְּדָדִים, אֲזַי הָיָה מָקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁפּוֹעֵל כָּאן מִקְרֶה אוֹ מַזָּל, אָמְנָם כַּאֲשֶׁר לְעוֹלָם הַשִּׂמְחָה מְהוּלָה בְּעֶצֶב, וְהָעֶצֶב מָהוּל בְּנֶחָמָה, מוֹרֶה הַדָּבָר שֶׁזֶּה שֶׁיָּצַר אֶת הָאוֹר יָצַר גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְזֶה שֶׁיָּצַר אֶת הַחֹשֶׁךְ יָצַר גַּם אֶת הָאוֹר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ.
וּכְשֶׁמִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּזֶה, מִתְעוֹדֵד לִמְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁגַּם בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בּוֹ הוּא נָתוּן בְּיִסּוּרֵי מָמוֹן, גּוּף אוֹ נֶפֶשׁ, תָּמִיד יֶשְׁנָם הַבְרָקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁמְּאִירִים לוֹ בַּחֲשֵׁכָה, וּכְגוֹן שֶׁלֹּא יִתְמוֹטֵט וְיִתְרַסֵּק לְגַמְרֵי, אוֹ שֶׁהִנֵּה בִּזְמַנִּים מְסֻיָּמִים שֶׁהָיָה לוֹ כָּל - כָּךְ פַּחַד וַחֲרָדָה מֵהֶם, עָבְרוּ אוֹתָם זְמַנִּים יַחֲסִית בְּשַׁלְוָה וְרֹגַע, וּבִכְלָל חָשׁ הוּא הֲפוּגָה בֵּין תְּקִיפָה לִתְקִיפָה, חָשׁ מְנוּחָה שַׁלְוָה וְרֹגַע, מִבְּלִי לְהָבִין כְּלָל סִבָּה טִבְעִית לְכָךְ, וּבְזֶה מְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתוֹ בְּהִתְבּוֹנְנוֹ, הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר אֵלַי וְאוֹמֵר לִי: אַל תִּירָא, אֲנִי אִתְּךָ, אֲנִי מַחֲזִיק בְּיָדְךָ שֶׁלֹּא תֹּאבַד, אֲנִי סוֹעֵד אֶת חָלְיְךָ וּמַשְׁגִּיחַ שֶׁחָלְיְךָ יְהֵא בְּאֹפֶן שֶׁתִּשְׂרֹד בּוֹ וְלֹא תִּתְמוֹטֵט, וּבְכָךְ מְקַבֵּל הָאָדָם כֹּחַ לְהִתְאַמֵּץ בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּה' מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיְּחַלְּצֵהוּ הַבּוֹרֵא מֵחָלְיוֹ.
וּבִפְרָט יִתְבּוֹנֵן זֶה הָאָדָם הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר לוֹ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה, וְנוֹתֵן בּוֹ כֹּחַ לְהַסְתִּיר אֶת צָרָתוֹ וּמַצָּבוֹ, וּלְהֵרָאוֹת לַאֲחֵרִים כְּמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם מֵחוֹשׁ, מַצְלִיחַ לְחַיֵּךְ, לִלְמֹד, לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׂמָחוֹת וְכַיּוֹצֵא, כַּמָּה כֹּחַ יְקַבֵּל מִכָּךְ לִרְאוֹת שֶׁהַבּוֹרֵא חָס עָלָיו וְשׁוֹמֵר אֶת כְּבוֹדוֹ, שׁוֹמֵר עַל מַעֲמָדוֹ בֵּין הַחֲבֵרִים, בֵּין בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא.