פרק ב - עצות והדרכות · 48. אין האור ניכר אלא מתוך החשך
מַעֲלָה נוֹסֶפֶת יֶשְׁנָהּ בְּיִסּוּרִים דַּוְקָא מִגָּוֶן זֶה שֶׁל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ כַּחֲרָדוֹת וּפְחָדִים, שֶׁכֵּן אָז רוֹאֶה הָאָדָם בְּחוּשׁ אֶת טוּב ה' בַּהֲפוּגוֹת שֶׁבֵּין תְּקִיפָה לִתְקִיפָה שֶׁל חֲרָדָה אוֹ דִּכָּאוֹן. שֶׁכֵּן מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה הוּא רַק טִפַּת שִׂמְחָה, טִפַּת בִּטָּחוֹן וְאֹמֶץ לֵב, וְכָל טִפַּת שִׂמְחָה וּבִטָּחוֹן בִּשְׁבִיל אֶחָד שֶׁכָּזֶה זֶה הוּא כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. בְּכָל טִפַּת שִׂמְחָה שֶׁנִּכְנֶסֶת לְלֵב זֶה הַמְפֻחָד אוֹ הַמְדֻכָּא מִיָּד הֲלֹא נוֹהֲרִים פָּנָיו, וְחָשׁ הוּא כְּיוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, כַּמָּה עֵרֶךְ נוֹתֵן הוּא לְכָל טִפַּת אוֹר שֶׁמְּאִירָה לוֹ אֶת הַחֲשֵׁכָה, כַּמָּה מוֹדֶה הוּא לַה' עַל כָּל הֲפוּגָה וַהֲפוּגָה שֶׁחָשׁ הוּא בֵּין מַכָּה לְמַכָּה. וּמִי כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחַיִּים הַבְּרִיאִים וְהַמְאֻשָּׁרִים. לְעֻמַּת יֶתֶר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין לָהֶם מוּדָעוּת וְהַכָּרָה בְּעֵרֶךְ הַחַיִּים הַתְּקִינִים וְהַבְּרִיאִים.
שֶׁכֵּן מַחֲלָה מַמְאֶרֶת הִיא מַחֲלַת "הַהֶרְגֵּל", וְנַמְחִישׁ זֹאת.
אָדָם קוֹנֶה מְכוֹנִית חֲדָשָׁה, דִּירָה חֲדָשָׁה, כַּמָּה מְאֻשָּׁר הוּא, כַּמָּה כָּל רֹאשׁוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו בַּדִּירָה אוֹ בַּמְּכוֹנִית הַחֲדָשָׁה, נִזְהָר הוּא שֶׁלֹּא יִקְרֶה אַף שְׂרִיטָה קַלָּה בִּמְכוֹנִיתוֹ, וְכֵן נִזְהָר עַל כָּל פִּנָּה וְרָהִיט שֶׁבְּבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁיִּשָּׁמֵר בְּחַדְשָׁנוּתוֹ. תְּחוּשׁוֹת סִפּוּק וְשִׂמְחָה מְלַוּוֹת לְאָדָם זֶה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה כָּל זְמַן שֶׁשִּׂמְחַת הַחַדְשָׁנוּת בְּקִרְבּוֹ, אוּלָם כְּכָל שֶׁיִּמָּשֵׁךְ הַזְּמַן וְיִתְרַגֵּל זֶה לַחֲפָצָיו הַחֲדָשִׁים כָּךְ תֵּלֵךְ וְתֵחָלֵשׁ תְּחוּשַׁת הַשִּׂמְחָה מֵהַחַדְשָׁנוּת, כְּבָר לֹא יְהֵא אִכְפַּת לוֹ כָּל כָּךְ אִם יִפֹּל שְׂרִיטָה בָּאוֹטוֹ אוֹ שֶׁיִּשָּׁבֵר מַשֶּׁהוּ בַּבַּיִת, וְכֵן בְּיֶתֶר הָעֲרָכִים הַחֲשׁוּבִים לָאָדָם כְּמוֹ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, בֵּן שֶׁנּוֹלָד, וְכַיּוֹצֵא .
וּבְעֶצֶם אָסוּר לָנוּ לַחְדֹּל מִלְּהוֹדוֹת לַה', אָסוּר לָנוּ לָתֵת לַהֶרְגֵּל לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּנוּ. וְלָכֵן אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁנּוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהָאָדָם אֶת מָמוֹנוֹ אוֹ אֶת בְּרִיאוּתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲרִיךְ אֶת הַטּוֹב שֶׁהָיָה, יְצַפֶּה לוֹ וְיוֹדֶה לַה', עַל הֶעְדֵּר הַטּוֹב, וְהָעַל הֶעָתִיד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ.