פרק ב - עצות והדרכות · 46. תופעת החרדות - אין כמוה סימן לאהבת ה' לאדם
כָּאן רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר לְאֵלּוּ הַסּוֹבְלִים מִתּוֹפָעַת הַחֲרָדוֹת וְהַפְּחָדִים, שֶׁקִּבְּלוּ הֵמָּה מַתָּנָה מֵה' שֶׁלֹּא תְּסֻלָּא בַּפָּז, וְהוּא : עֲבוֹדַת הָאֱמוּנָה, וּנְבָאֵר.
בָּרוּךְ ה' לְכָל יְהוּדִי יֵשׁ אֱמוּנָה, אוּלָם יֵשׁ אֱמוּנָה וְיֵשׁ אֱמוּנָה, יֶשְׁנָהּ אֱמוּנָה שֶׁהָאָדָם חַי בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי, אַךְ וְרַק בְּשִׂכְלוֹ יוֹדֵעַ הוּא אֶת מְצִיאוּת ה', שֶׁאָכֵן יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם מִכָּאן וְעַד לְהָשִׁיב הָאֱמוּנָה לְלִבּוֹ, שֶׁהַלֵּב יָחוּשׁ אֶת אֱמוּנַת ה' שֶׁהַלֵּב יִכָּנַע לַה', שֶׁהַלֵּב יִבְטַח בַּה', עֲדַיִן רָחוֹק זֶה הַמַּאֲמִין בָּאֹפֶן הַשִּׁטְחִי, שֶׁכֵּן תִּמְצְאֵהוּ לְזֶה כּוֹעֵס, זוֹעֵף, מִתְלוֹצֵץ, מְזַלְזֵל בְּמִצְווֹת, פּוֹחֵד מֵאֵרוּעֵי הַחַיִּים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִרְאַת ה' בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת, וְהֶעְדֵּר הַיִּרְאָה הוּא מֵהֶעְדֵּר הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן זֶה הַיּוֹדֵעַ אֶת ה' בֶּאֱמֶת בְּהֶכְרֵחַ יָרֵא מִמֶּנּוּ.
זֶה הַמְפֻחָד וְהַמְבֹהָל, זָכָה בְּמַתָּנָה נִפְלָאָה, אָמְנָם בְּעַל כָּרְחוֹ, אוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ, שֶׁכֵּן זֶה הַנִּתְקָף בַּחֲרָדוֹת וְכַיּוֹצֵא מֻכְרָח לֶאֱחֹז בָּאֱמוּנָה בְּכָל כֹּחוֹ, מֻכְרָח הוּא לֶאֱחֹז בְּצִפָּרְנָיו חָזָק בְּעַמּוּד הָאֱמוּנָה וּלְטַפֵּס עָלָיו בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מֻכְרָח הוּא לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת ה' דַּוְקָא עַל מְנָת לִדְחוֹת מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת הַטִּבְעִיִּים, שֶׁכֵּן רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ יַצְלִיחַ לְגָרֵשׁ אֶת פְּחָדָיו וְיִסּוּרָיו הַנַּפְשִׁיִּים בְּיָדְעוֹ שֶׁאֵין שְׁלִיטָה לְשׁוּם כֹּחַ מִבִּלְעֲדֵי ה' וְאִם כֵּן אֵין סִבָּה לְפַחֵד מִכְּלוּם.
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר הָרַבִּי מֵרוּזִ'ין זצוק"ל, בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא הָאֱמוּנָה תְּהֵא קָשָׁה כְּמוֹ לְטַפֵּס עַל קִיר יָשָׁר וְחָלָק לְלֹא סֻלָּם וּמַדְרֵגוֹת... (מובא ב"שומר אמונים").
בִּזְמַן שֶׁכָּזֶה, שֶׁהַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶרֶץ, וְיֵשׁ כָּל - כָּךְ הַרְבֵּה טֻמְאָה וּפִתּוּי בָּעוֹלָם מַה יָּבִיא לְאָדָם מֵהַשּׁוּרָה הַחַי אֶת חַיֵּי אֱמוּנָתוֹ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי לְהִתְאַמֵּץ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת אֱמוּנָתוֹ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֶל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת, הַתַּאֲווֹת, הַחֹמֶר כָּל - כָּךְ מִשְׁתּוֹלְלִים הַיּוֹם, עַד שֶׁאֵין דַּחַף וְרָצוֹן לְמַחְשָׁבָה וּלְהִתְבּוֹנְנוּת, וְגַם לְמִי שֶׁחָפֵץ בְּכָךְ - הַטְּרָדוֹת כָּל - כָּךְ רַבּוֹת הַיּוֹם, שֶׁאֵין זְמַן לְהִתְפַּנּוֹת אֲפִלּוּ זְמַן מוּעָט בַּיּוֹם לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּלְהִתְבּוֹנְנוּת בַּהַשְׁגָּחָה וּבָאֱמוּנָה.
אוּלָם זֶה שֶׁחָשׁ תְּחוּשׁוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפָּסוּק: "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה", זֶה הֲלֹא יִרְצֶה אוֹ לֹא יִרְצֶה מוֹצֵא עַצְמוֹ תָּמִיד תַּחַת הָאֱמוּנָה וְהַהַשְׁגָּחָה עַל מְנָת לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ פֶּן יְבֻלַּע לוֹ, וּבְכֵן הֲיֵשׁ לְךָ סִימָן לְאַהֲבַת ה' לְאָדָם זֶה יוֹתֵר מִמַּצָּב זֶה שֶׁהוּא נָתוּן בּוֹ הַדּוֹחֲפוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת ה' בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. כַּמָּה נָאֶה וְיָאֶה עַל אָדָם זֶה הַפָּסוּק (משלי ג, יב): "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ".
אַשְׁרֵי מִי שֶׁכָּךְ רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים, וּמֵבִין שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ וְלֹא נוֹתֵן לַיֵּצֶר הָרָע לְשַׁקְּרוֹ בְּכָךְ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ תְּחוּשָׁה בְּמַצָּבוֹ זֶה שֶׁדַּוְקָא הִנֵּהוּ נָטוּשׁ, זָרוּק, מֻפְקָר חָלִילָה, אֶלָּא מֵבִין אֶת הָאֱמֶת שֶׁמַּצָּבוֹ זֶה - אֵין כָּמוֹהוּ הַמּוֹרֶה עַל אַהֲבַת ה' אֵלָיו לְיַשְּׁרוֹ וּלְהַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת.