פרק ב - עצות והדרכות · 45. להתפלל על האמונה
אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים לב, ו): "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא - רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ".
כָּל אָדָם שֶׁחָפֵץ לִשְׁמֹר עַל יַצִּיבוּתוֹ, עַל נֶאֱמָנוּתוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ, עָלָיו לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ מַצָּב בּוֹ חַס וְחָלִילָה יְאַבֵּד אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ", דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לָדַעַת אֶת ה' בַּאֲמִתּוּת עַד כַּמָּה שֶׁשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו. שֶׁכֵּן עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הִיא הֲלֹא לָדַעַת אֶת ה', וּכְמוֹ שֶׁכֵּן מֻבְטָחִים אָנוּ לֶעָתִיד בַּהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה: "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְעַל הַבְטָחָה זוֹ מְחַכִּים אָנוּ קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנָה, וּבִשְׁבִיל הַבְטָחָה זוֹ בִּלְבַד חֲפֵצִים וּמְחַכִּים אָנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בָּרַמְבַּ"ם: לֹא נִתְאַוּוּ הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּשְׁבִיל הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי שֶׁיְּהֵא אָז, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת ה' בֶּאֱמֶת בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה, מִבְּלִי מָסַכִּים וּמְחִצּוֹת, מִבְּלִי שׁוּם סְפֵקוֹת תְּמִיהוֹת וּבִלְבּוּלִים.
וְעַל כֵּן עַל הָאָדָם לְהַתְמִיד בִּתְפִלָּתוֹ לַה' מְאֹד, בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יִנָּטֵל מִמֶּנּוּ הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה מוּחָשִׁית אֵצֶל הָאָדָם, אֲזַי גַּם אִם מַצָּבוֹ הַכַּלְכָּלִי, הַבְּרִיאוּתִי לֹא בְּכִי טוֹב, גַּם אִם מַצַּב הַזּוּגִיּוּת שֶׁלּוֹ לֹא מְשַׂמֵּחַ, עִם כָּל זֶה הָאֱמוּנָה מְחַיָּה אוֹתוֹ, לִשְׁמֹר עַל יַצִּיבוּתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, לְהָבִין שֶׁכָּל הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ לְטוֹב, מֻשְׁגָּח הוּא בַּיָּדַיִם הָרַחְמָנִיּוֹת וְהַמְלַטְּפוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא, רוֹאֶה הוּא אֶת עֵינָיו הָרַחְמָנִיּוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּעֵת צָרוֹתָיו, וְחָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּאָב הַמְנַתֵּח אֶת בְּנוֹ, שְׁבְּנוֹ רוֹאֶה אֶת הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הָאָב בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ, וְאַדְרַבָּא בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ רוֹאֶה הַבֵּן אֶת רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הָאָב הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רוֹאֶה הוּא אֶת רַחֲמָנוּת הָאָב בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּרִיא וְיֵשׁ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, וְכָךְ חָשׁ הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ הַבְּרוּרָה אֶת חֶרְדָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לְהֵיטִיב לוֹ, לְתַקְּנוּ, עַל מְנָת לְהָבִיא לְיִעוּדוֹ.
אוּלָם כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהָאָדָם, מִיָּד מְאַבֵּד הוּא אֶת יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, וְחָשׁ מְבֹהָל וּמְפֻחָד, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהילים ל, ח): ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". זוֹ צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא תְּפִלַּת הָאָדָם יוֹם וָלַיְלָה לַה' שֶׁלֹּא יָסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הָאֱמוּנָה, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְשֶׁאֱמוּנָתוֹ אָכֵן תְּחַיֵּהוּ, וְעִמָּהּ יָחוּשׁ אֶת יַצִּיבוּתוֹ.