פרק ב - עצות והדרכות · 42. ממה זכו גדולי האומה לגדולה, אם לא מתוך שקדמה להם המצוקה
מוּבָא בָּרַמְחַ"ל: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַיּוֹם שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַלַּיְלָה, כֵּן אִי אֶפְשָׁר לָאוֹר שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַחֹשֶׁךְ, וְכֵן אִי אֶפְשָׁר לַגִּלּוּי שֶׁלֹּא יֻקְדַּם לוֹ הַהֶסְתֵּר".
אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא זָכָה לִהְיוֹת רֹאשׁ הַמַּאֲמִינִים, וַאֲבִי הָאֻמָּה אִם לֹא מִתּוֹךְ שֶׁקָּדְמוּ לוֹ עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁעָמַד בָּהֶם וּבֵינֵיהֶם שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ.
יִצְחָק זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה מִתּוֹךְ שֶׁקָּדְמָה לוֹ הָעֲקֵדָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהִסְכִּים לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לְמִצְוַת ה'.
יַעֲקֹב זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לֹא לִפְנֵי שֶׁקָּדְמוּ לוֹ יִסּוּרִים כָּל יָמָיו, מֵעֵשָׂו, מִלָּבָן, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף.
יוֹסֵף הַצַּדִּיק זָכָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם וּלְפַרְנֵס אֶת כָּל בֵּית אָבִיו, לְאַחַר שֶׁקָּדְמוּ לוֹ יִסּוּרִים נוֹרָאִים, נִסְיוֹנוֹת וּלְאַחֲרֵיהֶן י"ב שָׁנָה בַּכֶּלֶא.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה נִרְדָּף וּמוּזָר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁכֵּן חֲשָׁבוּהוּ לְבֶן אִשָּׁה זָרָה נִדּוּהוּ וְהִרְחִיקוּהוּ כ"ח שָׁנִים, וּבוֹדְדוּהוּ בַּיְעָרוֹת לִהְיוֹת רוֹעֵה צֹאן, וְשָׁם הִתְבּוֹדֵד עִם אֱלֹקָיו, וְזָכָה לִמְלוּכָה וּלְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל.
עַם יִשְׂרָאֵל לֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלַתּוֹרָה רַק לְאַחַר שֶׁקָּדַם לָהֶם גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁמֵּרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה.
וְהַטַּעַם לְכָל זֶה, הוּא פָּשׁוּט, הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה, תַּכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ הוּא הַנְּשָׁמָה, לְשָׁמְרָהּ בְּטָהֳרָה, לְהִזָּהֵר מִלְּהַכְתִּימָהּ בַּעֲווֹנוֹת, בְּתַאֲווֹת, בְּחָמְרָנִיּוּת, אוּלָם הַגּוּף מַפְרִיעַ מְאֹד, שֶׁכֵּן הַגּוּף דּוֹרֵשׁ חֹמֶר וְתַאֲוָה, וְלֹא מְעַטִּים יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁאִיפוֹת טוֹבוֹת אוּלָם הַחָמְרָנִיּוּת חוֹסֶמֶת אוֹתָם מִלְּמַלֵּא שְׁאִיפוֹתֵיהֶם, מָה עוֹשֶׂה הַבּוֹרֵא לְאָדָם שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיו, שׁוֹבֵר לוֹ אֶת גּוּפוֹ, מְדַכֵּא לוֹ אֶת נַפְשׁוֹ עַד שֶׁתִּבְחַל וְתִגְעַל הַנֶּפֶשׁ בְּתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כָּךְ אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים, נִכְנָס לְעַצְבוּת לְדִכָּאוֹן וְלַחֲרָדָה, אוּלָם הַמֵּבִין שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כַּוָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ בְּזֶה, לְסַיֵּעַ לָאָדָם שֶׁטּוֹב בְּעֵינָיו לִשְׁבֹּר אֶת הַחֹמֶר, לִהְיוֹת רוּחָנִי יוֹתֵר, לִהְיוֹת תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בַּה' בְּיוֹתֵר, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְיַעֲדוֹ הַנִּצְחִי שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ, לֹא דַּי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלָיו הָעַצְבוּת, אֶלָּא אַף יִשְׂמַח בְּיִסּוּרָיו שֶׁמְּבִיאִים אוֹתוֹ לְיַעְדוֹ.