פרק ב - עצות והדרכות · 41. מצוקת הנפש מובילה למנהיגות
מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁנִּקְלַע לְמַצַּב מְצוּקָה קָשֶׁה, אִשְׁתּוֹ חָלְתָה בְּגוּפָהּ וּבְנַפְשָׁהּ, הַבַּיִת הִתְרוֹשֵׁשׁ מֵהוֹצָאוֹת רוֹפְאִים וּתְרוּפוֹת, הָאַבְרֵךְ הָיָה צָרִיךְ לְמַלֹּאת מָקוֹם שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא גַּם יַחַד, וְעוֹד לְטַפֵּל בְּאִשְׁתּוֹ יוֹם וָלַיְלָה, נִגַּשׁ אֵלַי אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְאָמַר לִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה?
הֵשַׁבְתִּי לוֹ, אִם תְּנַצֵּל שָׁעוֹת וְיָמִים אֵלּוּ שֶׁל מְצוּקָתְךָ לְהִתְחַזֵּק בָּהֶם בִּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה, וְכַמּוּבָן מִכֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁתִּלְמַד כְּפִי כֹּחֲךָ, תִּזְכֶּה לְבַסּוֹף לְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ לַאֲחֵרִים, וּלְלַמְּדָם אֱמוּנָה, שֶׁכֵּן "אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן". בִּתְחִלָּה הוּא לֹא הֵבִין מָה אֲנִי "מְנַבֵּא" לוֹ, אוּלָם, מַצְּבֵי מְצוּקָתוֹ הִכְרִיחוּהוּ לְהִתְחַזֵּק בְּתוֹרָה אֱמוּנָה וּתְפִלָּה, שֶׁכֵּן מִבְּלִי זֶה חָשׁ שֶׁהוּא מִתְרַסֵּק, וְלָכֵן חִזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד. עַל מְנָת לְשַׂמֵּחַ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת כְּפִי יְכָלְתּוֹ, לְהַשְׁרוֹת אֲוִירָה כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר נְעִימָה וּבְטוּחָה בַּבַּיִת וְהַכֹּל מִכֹּחַ הָאֱמוּנָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁנָּסְכוּ בּוֹ כֹּחוֹת חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וּלְבַסּוֹף, אִשְׁתּוֹ הֶחְלִימָה, הַבַּיִת חָזַר לְאֵיתָנוֹ, וְאוֹתוֹ אַבְרֵךְ, נַעֲשָׂה מַרְצֶה חָשׁוּב, רַב קְהִלָּה, מַרְבִּיץ תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה לַאֲחֵרִים.
וּבְמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, שֶׁסָּבְלוּ הֵם בְּעַצְמָם מִמְּצוּקוֹת נַפְשִׁיּוֹת, חֲרָדוֹת, וְכַיּוֹצֵא, הִתְחַזְּקוּ בְּכָל כֹּחָם בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּלְבַסּוֹף לֹא רַק שֶׁנּוֹשְׁעוּ הֵם בְּעַצְמָם, אֶלָּא אַף הוֹשִׁיעוּ וְהִצִּילוּ אֲחֵרִים, שֶׁכֵּן מִכֹּחַ נִסְיוֹנָם וּמִכֹּחַ בִּטְחוֹנָם בַּה', יָכְלוּ לְהַבְטִיחַ לַאֲחֵרִים בְּבִטָּחוֹן מָלֵא, שֶׁבְּאִם יִתְחַזְּקוּ אַף הֵם בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן וּתְפִלָּה לַה', בְּוַדַּאי יִוָּשְׁעוּ אַף הֵם מִצָּרָתָם.
שֶׁכֵּן עִתּוֹת הַמְּצוּקָה מַעֲמִידִים אֶת הָאָדָם בְּמַצָּב שֶׁחַיָּב הוּא לָצֵאת מֵהַסְּטַנְדַרְט שֶׁל חַיָּיו, לָצֵאת מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת בְּדֶרֶךְ שֶׁל "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה", מִצְווֹת מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל וְשִׁטְחִיּוּת, בְּמַצְּבֵי מְצוּקָה הָאָדָם מִתְחַיֵּב לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְחַבֵּר לַה' בֶּאֱמֶת, שֶׁכֵּן חָשׁ הוּא בְּמַצָּבוֹ אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַסֵּק אוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לַה' שֶׁיַּצִּילֵהוּ, וּבְמֵילָא בְּכָךְ מִתְהַוֶּה לוֹ "אֶתְגָּר" לְהִתְעַלּוֹת.