פרק ב - עצות והדרכות · 36. ברכת כהנים
אֲנָשִׁים מַשְׁקִיעִים זְמַן וְכֶסֶף לְהִתְבָּרֵךְ מִצַּדִּיקִים וְאַדְמ"וֹרִים, וּפָשׁוּט אֵינָם שָׂמִים עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְבָּרֵךְ בַּבְּרָכָה הַנַּעֲלֵית בְּיוֹתֵר מִפִּי הַכֹּהֲנִים הַמְבָרְכִים אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם. וְהִנֵּה לְךָ קְצָת מִמַּעֲלַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,
א. כָּל הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּזְכוּת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (כד הקמח, לרבנו בחיי, ערך "ברכה").
ב. כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עַל תְּנַאי הֵם - אִם נִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אֵינָהּ עַל תְּנַאי וּמִתְקַבֶּלֶת בְּכָל אֹפֶן (חיד"א "דבש לפי" ערך "לוויה").
ג. שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת יֶשְׁנָם בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ מַגְבִּירִים לְיִשְׂרָאֵל, וְנִלְחָמִים בַּפֻּרְעָנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְהֵם הָיוּ סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה - שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים לְשָׁמְרוֹ מִכָּל רַע (מדרש רבה, במדבר, יא, ג)
ד. שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים גִּבּוֹרִים לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָם לְהִלָּחֵם עִם הַשָּׂטָן וְעִם הַמְקַטְרְגִים וּלְהַצִּיל מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת, (ספר "הפרדס", הל' ר"ה, מיוחס לרש"י)
ה. בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, צְרִיכִים הָעָם לַעֲמֹד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וְלֵידַע שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה זֶהוּ זְמַן שֶׁרָצוֹן וְרַחֲמִים נִמְצָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים אָז עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאֵין דִּין כְּלָל בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלוֹם רַע אוֹ צָרָה אַחֶרֶת יְבַקֵּשׁ עַל צַעֲרוֹ בִּזְמַן זֶה [הַכַּוָּנָה לְאַחַר הַבְּרָכָה וְלֹא מַמָּשׁ בִּזְמַן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכֵּן אָז יֵשׁ רַק לִשְׁמֹעַ וְלִשְׁתֹּק] וְיִתְהַפֵּך לוֹ צַעֲרוֹ מֵרַחֲמִים לְדִין (זוהר, נשא, קמז, א - ב)
ו. כָּל - כָּךְ גְּדוֹלָה בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאַף אִם הַכֹּהֵן אֵינוֹ רָאוּי לְבָרֵךְ מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָיו - חָלָה בִּרְכָתוֹ, וְכֵן מוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי גִּטִּין (פ"ה ה"ט) "שֶׁלֹּא תֹּאמַר כֹּהֵן זֶה מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וְהוּא מְבָרְכֵנִי?! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי הוּא מְבָרְכֶךָ, אֲנִי מְבָרְכֶךָ שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".
וְעוֹד אָמְרוּ בִּירוּשַׁלְמִי סוֹטָה (פ"ט היד) "אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין קִלְלָתוֹ מֵחֲבֵרוֹ" (בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא) וּמַה תַּקָּנָתוֹ? בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.
וְעוֹד מוּבָא בְּתַנְחוּמָא (נשא ח') אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לַכֹּהֲנִים שֶׁיִּהְיוּ מְבָרְכִים אֶתְכֶם, אֲנִי עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".
ז. מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ"א זָצָ"ל שֶׁאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים: שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר, וּמִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה, לוּ הָיָה בְּיָדוֹ לְתַקֵּן לְטוֹבַת הַכְּלָל נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּכָל יוֹם, (מתלמידו הגר"י משקלוב בעל "פאת השלחן") שֶׁכַּיָּדוּעַ נִסָּה הַגְּרָ"א בְּכַמָּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לְהַנְהִיג נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּכָל יוֹם אַף בְּחוּ"ל, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם שָׁם.
ח. מַעֲשֶׂה הָיָה בִּזְמַן הגרי"ז מִבְּרִיסְק שֶׁצִּוָּה לְהַחַזָּן קֹדֶם "רְצֵה" שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיִּקְרְאוּ לְכֹהֲנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ, וְשָׁמַע שֶׁמִּתְלַחֲשִׁים אֲנָשִׁים לֵאמֹר: הֲלֹא זֶה "טִרְחָא דְּצִבּוּרָא", וְהֵשִׁיב עַל כָּךְ הגרי"ז זָצָ"ל: הִנֵּה לִנְסֹעַ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה, וְכֵן לְהַמְתִּין בַּתּוֹר זְמַן מְמֻשָּׁךְ בִּכְדֵי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה מֵרַבָּנִים וְצַדִּיקִים... אֶת זֹאת מְבִינִים אֲנָשִׁים, אוּלָם לְהַמְתִּין וּלְקַבֵּל בְּרָכָה מִמִּי שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה וְכוֹתֶבֶת עַל זֶה: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"... וְכִי עַל זֶה יֵשׁ לָחוּשׁ מִשּׁוּם "טִרְחָא דְּצִבּוּרָא"?! (מהגאון רבי אברהם ארלנגר שליט"א).
(מלוקט מספר יברכך ה').