פרק ב - עצות והדרכות · 32. זהירות בנטילת ידים
נְטִילַת יָדַיִם מִלְּבַד שֶׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ בָּהּ מֵעִקַּר הַדִּין, עוֹד הִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל שֶׁמְּסֻכָּן הוּא לְרוּחַ רָעָה זֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו בְּקוּמוֹ בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, בִּקְצִיצַת צִפָּרְנָיו, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּנָּה הָאָדָם מִצְּרָכָיו, וְאַף בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וּכְמוֹ הַנּוֹגֵעַ בְּמִנְעָלָיו, הַנּוֹגֵעַ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבְּגוּפוֹ, וְכַיּוֹצֵא הַמּוּבָאִים לַהֲלָכָה. שֶׁבְּאִם לֹא נִזְהָר הָאָדָם בָּהֶם בָּא לִידֵי פַּחַד וַחֲרָדָה, וְלָכֵן יִזָּהֵר לִטֹּל יָדָיו כַּהֲלָכָה, וּבְקוּמוֹ בַּבֹּקֶר יִטֹּל יָדָיו ג' פְּעָמִים לְסֵרוּגִין מִתּוֹךְ כְּלִי דַּוְקָא.
וּבִפְרָט זֶה שֶׁכְּבָר סוֹבֵל מִפַּחַד וַחֲרָדָה עָלָיו לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר בְּהִלְכוֹת נְטִילַת יָדַיִם, וּלְדַקְדֵּק בָּהֶם עַל פִּי הַהֲלָכָה.