פרק ב - עצות והדרכות · 3. הסתרת פניך הייתי נבהל (תהילים ל, ח)
אחז"ל (ירושלמי פ' חלק ה"ב) עַל הַפָּסוּק (ישעיה ח') "וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבַּיִת יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ", אֵין לְךָ שָׁעָה קָשָׁה בָּעוֹלָם מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, [ואעפ"כ] מֵאוֹתָהּ שָׁעָה קָשָׁה שֶׁל הֶסְתֵּר - וְקִוֵּיתִי לוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
הֲרֵי שֶׁמְּקוֹר הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה, הַחֲרָדָה וְהַדִּכָּאוֹן נוֹבֵעַ מִתְּחוּשַׁת עִזָּבוֹן נְטִישָׁה וְהֶפְקֵר, שֶׁכְּאִלּוּ וְכִבְיָכוֹל אֲנִי נָטוּשׁ מֻפְקָר וְעָזוּב, אֵין לִי לְמִי לִפְנוֹת אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לִי, וּתְחוּשָׁה זוֹ הִנָּהּ מִקִּלְלַת "הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי", וְכַמּוּבָא בִּתְהִלִּים (ל, ז - ח):
וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם, ה', בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז - הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל.
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהָאָדָם חַי בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה שֶׁיֵּשׁ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, הָעוֹלָם לֹא הֶפְקֵר, לְעוֹלָם יֵשׁ לְמִי לִפְנוֹת, לְעוֹלָם יֵשׁ תִּקְוָה, הֲרֵי שֶׁחָשׁ הוּא חָזָק וְיַצִּיב בְּנַפְשׁוֹ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הַכָּרָה זוֹ נִטַּשְׁטְשָׁה אֶצְלוֹ, הֲרֵי מוֹצֵא הוּא אֶת עַצְמוֹ תָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, דְּהַיְנוּ כָּאן בָּאָרֶץ אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וּכְבָר הִתְיָאֵשׁ מִכָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם תְּחוּשָׁתוֹ הִיא אֵין מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ וְחָשׁ לְצָרָתוֹ וּכְאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לַבּוֹרֵא מִמֶּנּוּ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִתְיָאֵשׁ הוּא מֵעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל כְּמוֹ כֵן גַּם הַבּוֹרֵא הִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ, אֲזַי נִכְנָס הָאָדָם לַחֲרָדָה וּלְבֶהָלָה נוֹרָאָה.
וְהִנֵּה רָאִינוּ בַּמִּדְרָשׁ לְעֵיל שֶׁעַל אַף הַשָּׁעָה הַקָּשָׁה הַזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ בָּהּ "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּשַּׂרְנוּ "וְקִוֵּיתִי לוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁבְּיָדֵינוּ הַדָּבָר לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלֵינוּ אֶת מָסַךְ הַהֶסְתֵּר וּלְגַלּוֹת אֶת בּוֹרְאֵנוּ מִבַּעַד לַהֶסְתֵּר, וְלַעֲמֹד וְלִזְעֹק מִבַּעַד לַמָּסָךְ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִנְּךָ מָצוּי וּמַשְׁגִּיחַ מִבַּעַד לַמָּסָךְ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעַל אַף שֶׁהִנְּךָ מִסְתַּתֵּר לֹא בָּטְלָה הַשְׁגָּחָתְךָ עָלַי לְטוֹבָה וּמֵצִיץ אַתָּה עָלַי מִבֵּין הַחֲרַכִּים, וְכַנֶּאֱמָר (שיר השירים ב, ט) : הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, וְאַדְרַבָּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ הֱיוֹתִי מֻנְהָג עַתָּה בְּהַנְהָגָה שֶׁל הֶסְתֵּר, בְּיוֹתֵר הַשְׁגָּחָתְךָ עָלַי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֹבַד בְּעָנְיִי, שֶׁכֵּן בְּשֶׁל הַנְהָגַת הֶסְתֵּר זוֹ נָתוּן אֲנִי בְּסַכָּנָה, וּבִשְׁעַת סַכָּנָה יֵשׁ לְהַגְבִּיר אֶת הַהַשְׁגָּחָה וְהַשְּׁמִירָה.
וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים מ' ע"א) מִנַּיִן לַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ".
מַה זָּכָה חוֹלֶה זֶה שֶׁתְּהֵא שְׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו, וְיֵשׁ לְכָךְ הַשְׁלָכָה לַהֲלָכָה שֶׁכֵּן אָסוּר לְזֶה הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לָשֶׁבֶת בְּשָׁוֶה לִמְרַאֲשֹׁתָיו שֶׁל הַחוֹלֶה לִהְיוֹת שֶׁשּׁוֹרָה שָׁם הַשְּׁכִינָה, אֶלָּא עַל כִּסֵּא הַנָּמוּךְ יוֹתֵר מִמִּטָּתוֹ.
אוּלָם הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן דַּוְקָא לֶהֱיוֹתוֹ חוֹלֶה, נִצְרָךְ הוּא לְהַשְׁגָּחָה וְלִשְׁמִירָה מְעֻלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד וְיָמוּת בְּחָלְיוֹ, וְלָכֵן שְׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשֹׁתָיו לְשָׁמְרוֹ וּלְסָעֲדוֹ.
לֹא לְחִנָּם מוֹדִיעִים לָנוּ חֲזַ"ל זֹאת, אֶלָּא לְהוֹדִיעֵנוּ, שֶׁעַל אַף שֶׁהַהַנְהָגָה הִיא הַנְהָגָה שֶׁל הֶסְתֵּר שֶׁתּוֹצְאוֹתֶיהָ חֹלִי, פַּחַד, יֵאוּשׁ, עִם כָּל זֶה בְּיַד הָאָדָם לְגַלּוֹת אֶת הַבּוֹרֵא מִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר וּלְקַוּוֹת לוֹ, לִצְעֹק אֵלָיו מִבַּעַד לַסּוֹרְגִים בָּהֶם הוּא נָתוּן וּבְצַעֲקַת הַלֵּב וְהַפֶּה לִקְרֹא לוֹ שֶׁיָּחוּשׁ לְעֶזְרָה וּלְהַצָּלָה, וּבְזֶה מְחַיֶּה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, נוֹפֵחַ בְּעַצְמוֹ רוּחַ תִּקְוָה רֹגַע וְשַׁלְוָה, וּתְחוּשָׁתוֹ מֵעַתָּה, אֲנִי לֹא לְבַד לֹא נָטוּשׁ לֹא עָזוּב וּמֻפְקָר חָלִילָה, הִנֵּה הַבּוֹרֵא אִתִּי, שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, מַאֲזִין לִי, וְיֶתֶר עַל כֵּן נִמְצָא אִתִּי בְּצָרָתִי.
שֶׁכֵּן כָּאָמוּר יֵשׁ לָדַעַת יְדִיעָה נְחוּצָה, שְׁנֵי אָפְנֵי הַשְׁגָּחָה יֶשְׁנָם, יֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה, וְיֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה נִסְתֶּרֶת, הַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה הַיְנוּ שֶׁנִּרְאֵית הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַבְּרִיאָה בְּאֹפֶן שֶׁל הַשְׁפָּעַת טוֹבָה, וּכְמוֹ: "אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה..." "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ..." וְיֶשְׁנָהּ הַשְׁגָּחָה נִסְתֶּרֶת כָּעִנְיָן הַנֶּאֱמָר: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". וּכְמָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת בְּנוֹ מֵאַרְמוֹנוֹ עַל שֶׁלֹּא נָהַג כָּרָאוּי, וְהִשְׁלִיכוֹ לִכְפָר בּוֹ שׁוֹכְנִים "בַּרְבָּרִים" כְּדֵי שֶׁיָּחוּשׁ אֶת הַפַּעַר בֵּין אֲנָשִׁים חַסְרֵי תַּרְבּוּת לְבֵין אַנְשֵׁי תַּרְבּוּת. אוּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ אוֹתָם הַ"בַּרְבָּרִים" שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֲנָשִׁים בַּסֵּתֶר שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ מִמֶּרְחָק וּכְמֵצִיץ מִבֵּין הַחֲרַכִּים עַל אוֹתוֹ בֵּן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ וְשֶׁיִּמָּצֵא לוֹ שָׁם כָּל צָרְכּוֹ, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע הַבֵּן שֶׁהֵמָּה שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ. כָּךְ הוּא אֹפֶן הַהַשְׁגָּחָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא, לֶהֱיוֹתוֹ שׁוֹמֵר וּמַשְׁגִּיחַ עַל עַמּוֹ גַּם בְּעִדַּן גְּזֵרוֹת וְצָרוֹת, לִהְיוֹת נִשְׁמָרִים לְבַל יֹאבְדוּ חֲלִילָה, וְהוּא עַצְמוֹ עִמָּנוּ בַּצָּרָה בְּכָל מַצְּבֵי גָּלוּתֵנוּ לְשָׁמְרֵנוּ פֶּן נֹאבַד.