פרק ב - עצות והדרכות · 25. להחזיק במצוה אחת בשלמות ובכל כוחו ובכל זמן
כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּמַאֲמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁאִם יַחֲזִיק אָדָם אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה אַחַת בִּלְבַד בְּכָל כֹּחוֹ כָּל יָמָיו בִּשְׁלֵמוּת אֲזַי יִזְכֶּה עַל יָדָהּ לְעוֹלָם הַבָּא, לְכָךְ הִרְבָּה ה' לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת כְּדֵי שֶׁלְּפָחוֹת בְּמִצְוָה אַחַת נִתֵּן אֶת כָּל כֹּחֵנוּ בָּהּ.
כְּלוֹמַר בְּוַדַּאי שֶׁחַיָּב אָדָם לְקַיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוּלָם בְּכָךְ שֶׁיַּחֲזִיק בְּמִצְוָה אַחַת לְפָחוֹת בְּכָל כֹּחוֹ, כְּבָר יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
הָעִקְבִיּוּת בְּמִצְוָה אוֹ בְּנֹהַג טוֹב מֵבִיא לָאָדָם שִׂמְחָה וְסִפּוּק יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה פְּרָטִים שֶׁמְּקַיְּמָם הָאָדָם שֶׁלֹּא בְּעִקְבִיּוּת, בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁאָדָם עִקְבִי בָּהּ, רוֹאֶה הוּא חֵלֶק גָּדוֹל מֵחַיָּיו, תְּחוּשָׁתוֹ: יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בַּיָּד... כְּדַאי לִי וְשָׁוֶה לִי לִחְיוֹת בִּשְׁבִיל זֶה.. וּכְמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לִלְמֹד כָּל יוֹם לְפָחוֹת שָׁעָה אַחַת בִּשְׁקִידָה וְרִכּוּז וְלִשְׁכֹּחַ בְּשָׁעָה זוֹ אֶת עוֹלָמוֹ וְטִרְדוֹתָיו, לְלֹא סָפֵק שָׁעָה זוֹ תָּבִיא לוֹ אֹשֶׁר וְסִפּוּק עָצוּם, וְיָחוּשׁ בְּנֶכֶס יָקָר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁשָּׁוֶה לוֹ לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ בּוֹ.
וּמוֹצְאִים אָנוּ בַּחֲזַ"ל חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת לְעִקְבִיּוּת בְּמִצְווֹת וַאֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵהֶן, וּכְגוֹן:
כָּל הַמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע - מְצַנְּנִין לוֹ גֵיהִנֹּם, הֲרֵי שֶׁהָרָגִיל בְּדִקְדּוּק אוֹתִיּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע זוֹכֶה לְצִנּוּן הַגֵּיהִנָּם.
כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית - זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה.
כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.
כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ אֲפִלּוּ גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְרָעָה - נֶהֱפָךְ עָלָיו לְטוֹבָה.
הֲרֵי שֶׁעֵצָה זוֹ שֶׁל עֲנִיַּת אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל גְּזַר דִּין, כַּמָּה אִם כֵּן יֵשׁ לֶאֱחֹז בָּהּ כְּדֵי לְבַטֵּל הַדִּינִין מֵעָלָיו, וְרַבֵּנוּ "הַשּׁוֹמֵר אֱמוּנִים" הָיָה אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּא אֲנִי, בְּנֵי אָדָם סוֹבְלִים יִסּוּרִים וּמְבַקְּשִׁים כָּל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת לְהִפָּטֵר מֵהֶם, וַהֲלֹא יֵשׁ לָנוּ כָּאן בַּחֲזַ"ל עֵצָה קַלָּה שֶׁתּוֹצְאוֹתֶיהָ מְבֹרָכוֹת בַּהַבְטָחָה שֶׁל קְרִיעַת גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה מֵרָעָה לְטוֹבָה, אִם כֵּן אֵיזוֹ טִפְּשׁוּת זוֹ שֶׁלֹּא לֵילֵךְ וְלִקְפֹּץ אַחַר עֵצָה זוֹ.
וְיוֹדֵעַ אֲנִי אֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם קַבָּלָה מְסֻיֶּמֶת בְּמַצָּבָם הַבְּרִיאוּתִי הָרָעוּעַ, וְקַבָּלָה זוֹ הֶעֱמִידָתָם בְּיַצִּיבוּת הַנֶּפֶשׁ וְשִׂמְחָתָהּ, הָאֶחָד סִפֵּר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִתֵּן "מַעַשְׂרוֹת", הַשֵּׁנִי קִבֵּל עָלָיו לִתְמֹךְ בְּמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת, וְעוֹד אַחֵר קִבֵּל עָלָיו זְהִירוּת בַּעֲנִיַּת "אָמֵן", וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בְּזֶה, וְקַבָּלָה זוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם נָסְכָה עֲלֵיהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה עַד שֶׁחָשׁוּ שִׂמְחָה פְּנִימִית בְּנַפְשָׁם, וּמִתּוֹךְ סִפּוּק רַב חָשׁוּ אֶת עֵרֶךְ הַחַיִּים, וְאֶת הָרָצוֹן לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ בַּחַיִּים.