פרק ב - עצות והדרכות · 20. צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים
וְכָאָמוּר לְעֵיל זוֹ הָעֵצָה הַנִּפְלָאָה לְגָרֵשׁ וּלְסַלֵּק אֶת כָּל הַפְּחָדִים וְהַחֲרָדוֹת וְלֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבְשִׂמְחָה לְצַיֵּר מוּל עֵינֶיךָ אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, וּלְהַעֲמִיק בְּדַרְכָּם, וּלְהִכָּנֵס - עַד כַּמָּה שֶׁיָּדֵנוּ מַשֶּׂגֶת מְעַט מִן הַמְּעַט - לְרֹאשָׁם וּלְהַשְׁקָפַת עוֹלָמָם, וְנִתְבּוֹנֵן לְעַצְמֵנוּ, צַדִּיק נִשְׂגָּב זֶה, כְּרַשִּׁ"י אוֹ כְּהָרַמְבַּ"ם, וְכֵן יֶתֶר הָרִאשׁוֹנִים וְאַחֲרֵיהֶם מָרָן הַמְחַבֵּר שֻׁלְחָן - עָרוּךְ, הָאֲרִיזַ"ל, הַבַּעַשֵׁ"ט וְתַלְמִידָיו. הַגְּרָ"א וְתַלְמִידָיו. הגר"י סַלַּנְטֶר וְתַלְמִידָיו גְּדוֹלֵי וַעֲנָקֵי הָרוּחַ עַד גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לְדוֹרֵנוּ, וְכָאֵלֶּה שֶׁהִנָּם בְּדוֹרֵנוּ, הֲיֵשׁ שַׁלְוָה כְּשַׁלְוָתָם וּכְרֹגַע נַפְשָׁם, וַהֲלֹא חֲכָמִים הֵמָּה, דַּעְתָּם רְחָבָה מִנִּי יָם, הַכֹּל בָּרוּר לִפְנֵיהֶם, הַטּוֹב וְהָרָע, הַשִּׂמְחָה וְהַצַּעַר, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, וְלֹא מְעַט צַדִּיקִים הָיוּ וְיֶשְׁנָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דֵּי סִבּוֹת לִהְיוֹת עֲצוּבִים, נֶאֱנָחִים וְנֶאֱנָקִים מִצָּרוֹתֵיהֶם וּמִצָּרוֹת תַּלְמִידֵיהֶם, וְעִם כָּל זֶה רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה וְעֹז בְּקִרְבָּם, וְכָל כֻּלָּם בַּעֲלֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה לְעוֹדֵד וּלְחַזֵּק אֲחֵרִים, לֹא לִפֹּל בְּרוּחָם, וְאִם כֵּן בְּדַרְכָּם נֵלֵךְ.
וּפָשׁוּט שֶׁכֹּחָם זֶה בָּא לָהֶם מִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּקִרְבָּם, וּמֵהָאֱמוּנָה הַצֶּחָה וְהַבְּרוּרָה שֶׁבְּקִרְבָּם לִרְאוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּפִי שֶׁהוּא טוֹב בֶּאֱמֶת, וְכִי כָּל הֲלִיכוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו הוּא בְּמַטָּרָה אַחַת וִיחִידָה לְלֹא שׁוּם תַּעֲרֹבֶת זָרָה, וְהוּא לְהֵיטִיב לַבְּרִיּוֹת וְלַהֲבִיאָם לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לְנֶצַח הַנִּקְנֶה בְּיִסּוּרִים, וְלָכֵן גַּם בִּשְׁעַת יִסּוּרֵיהֶם רוֹאִים אֶת פָּנָיו הַמְחַיְּכוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְאֶת יָדָיו הַמְלַטְּפוֹת וְהָרַחְמָנִיּוֹת, וַהֲגַם שֶׁיָּדָיו מַכּוֹת וְחוֹתְכוֹת אֵין זֶה אֶלָּא עַל מְנָת לְרַפֵּא, לְהוֹעִיל, לְהַכְשִׁיר אֶת הָאָדָם לַטּוֹב הָאֲמִתִּי הַמְעֻתָּד לוֹ.
וְאִם תִּשְׁאֲלֵנִי וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (קהלת א, יח): "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", וְאִם כֵּן כַּמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר דַּעְתָּן, יוֹתֵר מַאֲמִין - שֶׁכֵּן זֶהוּ עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי - יוֹתֵר מוֹסִיף מַכְאוֹב.
אוּלָם תְּדַיֵּק בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁאָמַר יוֹסִיף מַכְאוֹב, וְלֹא אָמַר יוֹסִיף עֶצֶב. אָכֵן הֶחָכָם וְהַדַּעְתָּן מוֹסִיף מַכְאוֹב בְּלִבּוֹ, שֶׁכֵּן שְׁאִיפוֹתָיו גְּדוֹלוֹת, רְצוֹנוֹ לִהְיוֹת מֻשְׁלָם הִנּוֹ רָצוֹן חָזָק וְתוֹבֵעַ, כָּךְ שֶׁמַּכְאוֹבוֹ הוּא מַכְאוֹב חִיּוּבִי, אוּלָם אֵין בִּכְלַל זֶה שֶׁיּוֹסִיף זֶה הַדַּעְתָּן עַצְבוּת, אַדְרַבָּא, זֶה הַמּוֹסִיף דַּעַת מֵבִין שֶׁאֵין מִמָּה לְהִתְעַצֵּב וְלִדְאֹג כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכֵּן זֶה הַדַּעְתָּן, שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁלֵמָה בֶּאֱמוּנָתוֹ בַּה', שֶׁזּוֹ כָּאָמוּר עִקַּר הַדַּעַת הָאֲמִתִּית, וְכַנֶּאֱמָר (ישעיה יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְעוֹד נֶאֱמַר (דברים ד, לה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים", בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה רָחוֹק מֵעַצְבוּת וּמִדַּאֲגוֹת שָׁוְא, שֶׁכֵּן מוֹסֵר הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּפִקָּדוֹן בְּיַד ה', מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן שֶׁאֵין יוֹתֵר טוֹב וּבָטוּחַ מִזֶּה.
הָרַבִּי מִצַּאנְז זצוק"ל, אִבֵּד בַּשּׁוֹאָה אִשָּׁה וְאַחַד עָשָׂר יְלָדִים, וְעִם כָּל זֶה דִּקְדֵּק שָׁם בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וְלֹא נִשְׁבַּר בְּרוּחוֹ, אַדְּרַבָּא, עוֹדֵד וְחִזֵּק אֶת כָּל הַנִּמְצָא בְּקִרְבָתוֹ, הִשִּׂיא בָּנִים וּבָנוֹת שֶׁנִּשְׂרְדוּ מֵהַשּׁוֹאָה, הֵקִים בֵּית חוֹלִים ["לַנִיאָדוֹ" בִּנְתַנְיָה] נָשָׂא אִשָּׁה, זָכָה לְבָנִים וַחֲתָנִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא עַצְמוֹ זָכָה לְחַבֵּר סִפְרֵי הֲלָכָה וְהַשְׁקָפָה, וְעוֹד כַּיּוֹצֵא בּוֹ רַבִּים הָיוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים שֶׁאִבְּדוּ בַּשּׁוֹאָה אֶת כָּל הַיָּקָר לָהֶם וְלֹא נִשְׁבְּרוּ, קָמוּ מֵחָדָשׁ, הֵקִימוּ אֶת עֲדָתָם וּקְהִלָּתָם מֵחָדָשׁ בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה לָהֶם קֹדֶם.
וּמְפֻרְסָם הַסִּפּוּר שֶׁבָּא מִישֶׁהוּ לַסְּטַיְפְּלֶר זצוק"ל וְסִפֵּר לוֹ אֶת צָרוֹתָיו, הֵשִׁיב לוֹ הַסְּטַיְפֶּלֶר: הַאֲמֵן לִי שֶׁגַּם אֲנִי עָבַרְתִּי תְּלָאוֹת, יִסּוּרִים, עֲנִיּוּת, חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וְאִם הָיִיתִי מַעֲמִיק בְּצָרוֹתַי הָיִיתִי עַם הָאָרֶץ מְדֻכָּא וּמִסְכֵּן, אוּלָם הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִכָּךְ, עָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה וְנִצַּלְתִּי...