פרק ב - עצות והדרכות · 19. עצה לחרדות הנובעות מקושיות אמונה שאין להם תשובה
יָדוּעַ הוּא שֶׁאֱמוּנָתֵנוּ מְבֻסֶּסֶת בְּעִקָּר עַל מָסֹרֶת אָבוֹת מִזְּמַן מַתַּן תּוֹרָה, וּמִסִּפּוּרֵי הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים רָאשֵׁי וְשָׁרְשֵׁי הָאֻמָּה, וּכְמוֹ כֵן מִסִּפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁהָיוּ כְּרוּכִים בְּסִפּוּר זֶה.
וּבְכָךְ מַצִּילִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מֵאֱמוּנָה עַל דֶּרֶךְ הַחֲקִירָה וְהַפִּילוֹסוֹפְיָה, שֶׁכֵּן אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לָהּ, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא תּוֹסִיף אֶלָּא אַף תִּגְרַע, שֶׁכֵּן מַה לָּנוּ לְהוֹכִיחַ אֶת אֱמוּנָתֵנוּ מֵחֲקִירוֹת אַחַר שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ וְשָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ אֶת אֱלֹקֵינוּ, וְכַנֶּאֱמָר: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמְּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
אוּלָם לִפְעָמִים מִתְרוֹצְצִים קֻשְׁיוֹת עַל הָאֱמוּנָה שֶׁאֵין בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּירָם כָּאן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרְרָם, שֶׁלְּאֵלֶּה הַסּוֹבְלִים מֵחֲרָדוֹת, קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מַחֲרִידִים וּמַבְהִילִים אוֹתָם, וְדָבָר זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁיִּהְיוּ קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁכֵּן אָנוּ מֻגְבָּלִים בַּגּוּף בַּמָּקוֹם וּבַזְּמַן, וְעַל מֻגְבָּלֻיּוֹת אֵלּוּ בָּנוּי עוֹלָמֵנוּ. וְאִלּוּ הַבּוֹרֵא אֵין בּוֹ מֻגְבָּלֻיּוֹת אֵלּוּ, וְלִפְעָמִים מַבְהִיל לַחְשֹׁב אֵיךְ מִסְתַּדֵּר עוֹלָמֵנוּ הַחָמְרִי עִם הָאֱמֶת שֶׁבָּעוֹלָם הָרוּחָנִי, וְכַיּוֹצֵא בְּקֻשְׁיוֹת אֱמוּנָה הַמְבַלְבְּלִים אֶת הַדַּעַת.
וּמַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָשִׁיב עַל כָּךְ?
יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה נִמְצֵאת בְּסֵפֶר "חַיֵּי עוֹלָם" להגה"ק הַסְּטַיְפֶּלֶר זצוק"ל, וְזֶה תֹּכֶן דְּבָרָיו.
וְכִי קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ הִנָּם הַמְצָאוֹת, וַהֲלֹא הֵמָּה קֻשְׁיוֹת פְּשׁוּטוֹת הַצָּצִים אֵצֶל כָּל יֶלֶד, וּבְכֵן תִּתְבּוֹנֵן: וְכִי קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ לֹא הָיוּ קָשׁוֹת לָרַמְבַּ"ם, לְרַשִּׁ"י, לָרֹא"שׁ, לָרִיטְבָ"א, וּלְיֶתֶר צַדִּיקֵי קְדוֹשֵׁי וּגְאוֹנֵי עוֹלָם, עַד הַחֲזוֹן אִישׁ וְהֶחָפֵץ חַיִּים, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לִפְנֵיהֶם עוֹד - הַנְּבִיאִים הַתַּנָּאִים הָאָמוֹרָאִים וְעוֹד, בָּרוּר שֶׁקֻּשְׁיוֹת אֵלּוּ צָצוּ אַף בְּמֹחָם.
וְעִם כָּל זֶה לֹא הִפְרִיעוּ לָהֶם כְּלָל קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מִלְּשַׁבֵּר לָהֶם אֶת עֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם לֵב, וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְלִמְסֹר אֶת כָּל נַפְשָׁם, מָמוֹנָם, וְאֶת כָּל הַיָּקָר לָהֶם עֲבוּר ה' עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים, נָטְשׁוּ אֶת כָּל תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם, וְהִתְעַנְּגוּ עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְעַד שֶׁזָּכוּ לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת, אִם הַנְּבִיאִים שֶׁזָּכוּ לִנְבוּאָה וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁזָּכוּ לְבַת קוֹל, לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ וְכַיּוֹצֵא, עַד שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם. וְאִם כֵּן בָּרוּר הוּא שֶׁעָבְדוּ אֶת בּוֹרְאָם מִתּוֹךְ וַדָּאוּת, שֶׁכֵּן זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו רַק מִכֹּחַ סָפֵק, מִסְתַּפֵּק בְּמִינִימוּם כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה וְתוּ לֹא, וְאִלּוּ קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְדוּ לְבוֹרְאָם מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה זֶה מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ וַדָּאִיִּים בֶּאֱמוּנָתָם, וְלֹא הָיָה אֶצְלָם צֵל שֶׁל סָפֵק בְּשׁוּם עִקָּר מֵעִקְּרֵי הָאֱמוּנָה.
וּמֵאַחַר וְכֵן מַה לָּנוּ אָנוּ הַצֹּאן הַתָּמִים לְהִתְבַּהֵל וּלְהִתְבַּלְבֵּל מִקֻּשְׁיוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ, אֵין לָנוּ אֶלָּא לַעֲצֹם עֵינֵינוּ, וּלְהַתְמִים לִבּוֹתֵינוּ וְלִצְעֹד לָבֶטַח אַחַר הָרוֹעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁכְּבָר סָלְלוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לָבֶטַח.