חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
נד. מעשה שנבע מחוסר אמונת התשובה
כְּדֵי לְהַמְחִישׁ יוֹתֵר אֶת קַטְנוּת אֱמוּנָתֵנוּ בְּעָצְמַת כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, אָבִיא מַעֲשֶׂה אֲמִתִּי. נִזְדַּמֵּן לִי פַּעַם לְדַבֵּר עִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, וּשְׁאַלְתִּיו הָכֵיצַד הִתְחִילָה אֶצְלוֹ סִבַּת הַיֵּאוּשׁ, וְעָנָה לִי שֶׁהָלַךְ הוּא בְּדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בְּהַצְלָחָה, אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים הִתְעַצֵּל מְאֹד וְלֹא קָם לַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר, וְעָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְאֶת הֲנָחַת הַתְּפִלִּין דָּחָה בְּאוֹתוֹ יוֹם מִשָּׁעָה לְשָׁעָה עַד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הֵנִיחַ תְּפִלִּין בְּאוֹתוֹ יוֹם, וּכְשֶׁנִּזְכַּר בָּעֶרֶב שֶׁאוֹתוֹ יוֹם לֹא הֵנִיחַ תְּפִלִּין, נִשְׁבַּר לְגַמְרֵי, וּבְעִקְּבוֹת מַשְׁבֵּר זֶה כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר מִכֵּן לֹא הֵנִיחַ תְּפִלִּין מִשִּׁבְרוֹנוֹ וְיֵאוּשׁוֹ. אָכֵן זֶהוּ מִקְרֶה קִיצוֹנִי, אוּלָם הָעִקָּרוֹן שֶׁבְּמַעֲשֶׂה זֶה הוּא, לִרְאוֹת הֵיאַךְ חֹסֶר אֱמוּנָה בְּעָצְמַת הַתְּשׁוּבָה מְבִיאָה לְיֵאוּשׁ וְשִׁבָּרוֹן.
וְתוֹפָעָה כָּזוֹ, כָּאָמוּר, מְצוּיָה לָרֹב לֹא רַק אֵצֶל הַשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא כְּמוֹ כֵן אֵצֶל בְּנֵי הַתּוֹרָה הַמּוֹעֲדִים בְּמַהֲלַךְ גְּדֵרִים וְקַבָּלוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם, וּמַסִּיקִים מַסְקָנָא לָרֶדֶת בִּשְׁאִיפוֹתֵיהֶם וּלְהִתְפַּשֵּׁר עִם הַשָּׂטָן, בְּחָשְׁבָם שֶׁבְּכָךְ שֶׁיֵּרְדוּ מֵהָרָמָה לָהּ שָׁאֲפוּ, "יִסְתַּדְּרוּ" עִם יִצְרָם וְיִחְיוּ עִמּוֹ בְּשָׁלוֹם לְלֹא מִלְחָמָה, וְשָׁכְחוּ שֶׁאוֹתוֹ שָׂטָן אֵינוֹ בַּר פְּשָׁרָה, אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ לְהַאֲבִיד אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי וְרַק גִּישָׁתוֹ הִיא בְּדֶרֶךְ פְּשָׁרָה, אוּלָם לֹא זוֹ כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ", לַהֲמִיתוֹ וְרַק לַהֲמִיתוֹ! לַהֲמִיתוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא לַחֲצָאִין וּלְשָׁלִישׁ!
אֲבָל לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא (יומא פו ע"א): אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שָׁמַעְתָּ חִלּוּקֵי כַפָּרָה? אָמַר לוֹ, עָבַר אָדָם עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה - לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ. הֲרֵי אוֹתוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שֶׁמָּעַד וְלֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא תְּפִלִּין, אִם בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיָה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמַאֲמִין לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא בְּיוֹמָא הַנַּ"ל שֶׁלֹּא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין עַל בִּטּוּל מִצְווֹת עֲשֵׂה אֵלּוּ שֶׁלֹּא קִיְּמָן - מִיָּד הָיָה מִתְעוֹדֵד וּמַמְשִׁיךְ אֶת הָרֶצֶף, אוּלָם בִּגְלַל קַטְנוּת אֱמוּנָתוֹ בְּעָצְמַת הַתְּשׁוּבָה, הֶחְלִיט שֶׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְאַחוֹת אֶת הַקֶּרַע וּלְדַעְתּוֹ כְּדַאי לִזְרֹק הַכֹּל, וְדוֹמֶה הוּא לְמִי שֶׁזּוֹרֵק אֶת בִּגְדוֹ לָאַשְׁפָּה כַּאֲשֶׁר בְּמַהֲלַךְ תִּקּוּנוֹ נִקְרַע לוֹ חוּט הַתְּפִירָה...
וּכְמוֹ כֵן כָּאָמוּר, אַף בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְחַיָּבֵי כְרִיתוֹת - לִמְחִילָה יִזְכֶּה לְאַחַר הַיִּסּוּרִים, אוּלָם לְהֵחָשֵׁב צַדִּיק וְאָהוּב וְנֶחְמָד - זֶהוּ מִיָּד כְּשֶׁשָּׁב, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּאוֹתוֹ יוֹם, כָּאָמוּר שֶׁזּוֹ סְגֻלָּתָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה.
וְאָכֵן כֵּן, לְהַאֲמִין בְּהֶחְלֵט לְדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם שֶׁהַחוֹטֵא "שָׂנאוּי מְשֻׁקָּץ וְתוֹעֵבָה" - זֶהוּ בְּוַדַּאי טוֹב לְהַאֲמִין כֵּן קֹדֶם הָעֲבֵרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לַחֲטֹא, אוּלָם לְאַחַר הַחֵטְא חַיָּבִים אָנוּ לְהַאֲמִין לְמִשְׁפָּטוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרַמְבַּ"ם - שֶׁהַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה נֶחְשָׁב הוּא לְ"אָהוּב קָרוֹב נֶחְמָד וְיָדִיד". אֶלָּא שֶׁיִּצְרֵנוּ הָרַע מְלַמְּדֵנוּ לְהֶפֶךְ - קֹדֶם הַחֵטְא מְעוֹדֵד הוּא אוֹתָנוּ לַחֲטֹא שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לָשׁוּב וּלְהֵחָשֵׁב לְאָהוּב קָרוֹב וְיָדִיד, אוּלָם לְאַחַר הַחֵטְא מַרְאֶה לָנוּ אֶת הַ"שָּׂנאוּי מְשֻׁקָּץ וְתוֹעֵבָה", וּמַרְחִיק מִלִּבֵּנוּ אֶת אֱמוּנַת עָצְמַת הַתְּשׁוּבָה הַמְקָרֶבֶת לִידִידוּת וְאַהֲבָה אֶת הַחוֹטֵא.