חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
יב. עקר הידיעה - לדעת את רחמיו גם כאשר נוהג הוא במדת הדין
נַחֲזֹר לִתְחִלַּת הַמַּאֲמָר וְנַעֲמִיק בּוֹ בְּאֹפֶן שֶׁנָּבִין וְנֵדַע אֶת תַּפְקִידֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ, וְנִרְאֶה כַּמָּה עֹנֶג מֻנָּח בְּתַפְקִיד זֶה לֹא רַק בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. זֶה הַחַי בִּידִיעַת תַּפְקִידוֹ בֶּאֱמֶת, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ הוּא כָּל יָמָיו וּבְכָל מַצָּב בּוֹ הוּא נָתוּן.
מַהוּת דְּרָכָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא הוּא רַק טוֹב, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה הַבּוֹרֵא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן בְּעֵת רָצוֹן אֶת י"ג מִדּוֹתָיו שֶׁל רַחֲמִים. תַּפְקִידֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ לְהַכִּיר וְלָדַעַת אֶת הַבּוֹרֵא, וְאִם כֵּן תַּפְקִידֵנוּ הוּא לְהַכִּירוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁל הָרַחֲמִים, שֶׁכֵּן זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהַכִּיר לַבּוֹרֵא, דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו בִּלְבַד. אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהַכִּירוֹ וּלְדַעְתּוֹ מֵעֵבֶר לְכָךְ. אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַכִּירוֹ מִצַּד עַצְמוֹ. וּבְכֵן, כְּכָל שֶׁנֵּדַע וְנַכִּיר שֶׁהַבּוֹרֵא רַחֲמָן, שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ לְהוֹבִילוֹ לְטוֹב וּלְחֶסֶד, כָּךְ נֵחָשֵׁב לְיוֹתֵר יוֹדְעִים אוֹתוֹ, וּבְכָל מַצָּב שֶׁל מִדַּת הַדִּין הַנּוֹהֶגֶת בָּנוּ כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל לִרְאוֹת בּוֹ אֶת רַחֲמֵי ה' - כֵּן בְּיוֹתֵר נִצְטַיֵּן בִּידִיעַת ה'.
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, מֵאַחַר וְזֶה תַּפְקִידֵנוּ לְהַכִּירוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁהֵן רַחֲמִים גְּמוּרִים, אֵימָתַי הַחָכְמָה לֵידַע זֹאת - כַּאֲשֶׁר הַהַנְהָגָה אִתָּנוּ הַנְהָגַת חֶסֶד בְּפֹעַל?! הַפַּרְנָסָה, הַבְּרִיאוּת, הַזּוּגִיּוּת, הַבָּנִים וְכַיּוֹצֵא, הַכֹּל טוֹב, הַכֹּל "הוֹלֵךְ" כִּרְצוֹנֵנוּ, אָז זוֹ חָכְמָה לְהַכִּיר שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא טוֹב?! בָּרוּר הוּא שֶׁאֵין בְּכָךְ כָּל כָּךְ חָכְמָה, שֶׁכֵּן רוֹאִים אֶת הַטּוֹב בְּפֹעַל. אָכֵן יֵשׁ בְּכָךְ עֲדַיִן חָכְמָה לֵידַע שֶׁהַטּוֹב הוּא מֵהַבּוֹרֵא וּלְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ, וְלֹא לְיַחֵס אֶת הַהַצְלָחָה לְכֹחֵנוּ אוֹ לְמִקְרִים, אוּלָם אֵין בָּזֶה עִקַּר הַחָכְמָה. עִקַּר הַחָכְמָה הַמְשַׁעְשַׁעַת אֶת הַבּוֹרֵא מֵאִתָּנוּ וְעִקַּר רְצוֹנוֹ שֶׁנֵּדַע וְנַכִּיר אוֹתוֹ דֶּרֶךְ מִדּוֹתָיו שֶׁהֵמָּה רַחֲמִים, הוּא כַּאֲשֶׁר מִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַדִּין וְעַל פָּנָיו נִרְאֶה שֶׁהַהַנְהָגָה הִנָּהּ הַנְהָגָה שֶׁל דִּין וּנְקָמָה מֵהַחוֹטְאִים, וְאִם אָז נִהְיֶה חֲכָמִים לֵידַע שֶׁהָאֱמֶת שֶׁהַבּוֹרֵא מִדּוֹתָיו רַק שֶׁל רַחֲמִים וְכַוָּנָתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין רַק עַל מְנָת לְהוֹבִיל לְטוֹב וּלְחֶסֶד, כִּמְשַׁל הַבֵּן הֶחָכָם שֶׁמַּשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת כַּוָּנַת אָבִיו וּכְשֶׁמַּעֲנִישׁוֹ מַשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהֵיטִיב לוֹ - רַק אָז נְשַׁעְשְׁעוֹ בְּנַחַת גָּדוֹל, וְרַק אָז נָבֹא לְיִעוּדֵנוּ בִּמְלֹאוֹ.
וְלָכֵן מוּבָא בִּגְמָרָא סוֹטָה (יד ע"א): "אַחֲרֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ..." (דברים יג, ה) - הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא; מַה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים - אַף אַתָּה... מַה הוּא מְבַקֵּר חוֹלִים - אַף אַתָּה... מַה הוּא קוֹבֵר מֵתִים - אַף אַתָּה...
וְעוֹד מוּבָא בִּגְמָרָא שַׁבָּת (קלג ע"ב): אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" - הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ. וּלְשׁוֹן "וְאַנְוֵהוּ" מִלְּשׁוֹן "אֲנִי וָהוּא", אֶעֱשֶׂה עַצְמִי כְּמוֹתוֹ לִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו - מַה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם.
הֻרְאֵינוּ לָדַעַת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת הוֹלְכִים בְּדַרְכֵי ה', וּמָהֶן דְּרָכָיו? חַנּוּן וְרַחוּם. אֵלּוּ הֵן דְּרָכָיו. וְאַף שֶׁהוֹלֵךְ הוּא גַּם בְּדֶרֶךְ הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט - גַּם דִּינָיו וּמִשְׁפָּטָיו הֵמָּה בְּמַטָּרָה לְהוֹבִיל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. וְאִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁדְּרָכָיו הֵמָּה חֶסֶד וְרַחֲמִים בִּלְבַד, וְאֵלּוּ הֵמָּה דְּרָכָיו שֶׁנִּצְטַוִּינוּ גַּם אָנוּ לְהִדַּמּוֹת לוֹ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלָהֶן נִתְכַּוֵּן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּתְשׁוּבָתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ "הוֹדִעֵנִי אֶת דְּרָכֶךָ", וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁדְּרָכָיו הֵמָּה י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים.