פרק א - האמונה ומבחנה · נו. אל תפל בעיני עצמך
אוֹמֵר הָיָה הָרַבִּי מִקּוֹצְק זצ"ל: אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפְנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה-אַל תֹּאמַר: לִכְשֶׁאֶתְפַּנֶּה מִכָּל טִרְדוֹתַי וּבִלְבּוּלַי הַמַּטְרִידִים, אָז אֶשְׁנֶה וְאֶעֱסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה-שֶׁמָּא לְעוֹלָם לֹא תִּפָּנֶה, וְרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁתַּעַבְדֵהוּ דַּוְקָא מִכָּךְ שֶׁהִנְּךָ טָרוּד וּמְבֻלְבָּל, כִּי חֲשׁוּבָה לוֹ עֲבוֹדָתְךָ מִתּוֹךְ טִרְדָּה וְטֵרוּף הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָתְךָ מִתּוֹךְ נַחַת וְשַׁלְוָה.
וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים" שֶׁמֵּבִיא בְּשֵׁם "הַתַּנְיָא", שֶׁבַּדּוֹרוֹת שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא תִּהְיֶה נִבְחֶרֶת סוּג עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ עֲנִיּוּת וְטֵרוּף הַדַּעַת בְּדַוְקָא, וְאֵצֶל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים תְּהֵא עֲבוֹדָה זוֹ דַּוְקָא תִּקּוּן נַפְשָׁם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יַעַבְדוּ אֶת בּוֹרְאָם מִתּוֹךְ נַחַת וְשַׁלְוָה. וְאָמְנָם שֶׁבְּכָךְ מִתְמַעֶטֶת עֲבוֹדָתָם לִכְאוֹרָה, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁאִלּוּ הָיָה לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת הָיוּ עוֹבְדִים אֶת ה' בְּיוֹתֵר, אוּלָם זוֹ טָעוּת! כִּי אִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁכָּךְ טוֹב יוֹתֵר עֲבוּר תִּקּוּן נַפְשְׁךָ לְעָבְדוֹ בִּמְעַט אֵיכוּת וְהַרְבֵּה סֵבֶל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַרְבֵּה אֵיכוּת וּמְעַט סֵבֶל-הִכָּנַע לִרְצוֹנוֹ וְעָבְדֵהוּ כִּרְצוֹנוֹ וּבַטֵּל רְצוֹנְךָ לִרְצוֹנוֹ.
וְהַגָּלֻיּוֹת יוֹכִיחוּ, שֶׁהִנֵּה אַף שֶׁבְּעִקְּבוֹת הַגָּלֻיּוֹת מָעֲדוּ יִשְׂרָאֵל וְיָרְדוּ מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וּכְמוֹ שֶׁבְּגָלוּת מִצְרַיִם מָצִינוּ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, וּבְגָלוּת בָּבֶל נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וּבְגָלוּתֵנוּ זוֹ הָאֲרֻכָּה יָרַדְנוּ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחוֹרַנִּית, וְעִם כָּל זֶה מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁהַגָּלוּת מְכַפֶּרֶת וּמְתַקֶּנֶת וְנִסְתָּרִים דַּרְכֵי ה', כֵּן הוּא בַּגָּלוּת הַפְּרָטִית שֶׁל כָּל אָדָם וְאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא, יַאֲמִין שֶׁבְּיִסּוּרָיו מְתַקֵּן הוּא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּשַׁלְוָתוֹ, אַחַר שֶׁכָּךְ בָּחַר לוֹ ה'.
כָּתַבְנוּ זֹאת, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת הַסּוֹבְלִים מִטִּרְדַּת מַחְשָׁבוֹת, בְּכָךְ אֵינָם פְּנוּיִים לִתְפִלָּה וְלַעֲבוֹדַת הַלֵּב, וְלֹא דַּי בְּכָךְ-אֶלָּא גַּם חוֹשְׁבִים בְּסִבְלָם כִּי ה' עֲזָבָם וְאֵינוֹ חָפֵץ בָּהֶם וּדְחוּיִים הֵמָּה מֵאֶצְלוֹ, וְנֶחְשָׁבִים בְּעֵינֵי עַצְמָם כִּכְלִי נִשְׁבָּר שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, וּמִמֵּילָא מִתְרַשְּׁלִים גַּם מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בִּיכָלְתָּם לַעֲשׂוֹת וְנוֹפְלִים לְיֵאוּשׁ נוֹרָא. זוֹ טָעוּת! וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מִדִּבְרֵי קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, שֶׁפְּעָמִים רְצוֹן ה' אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדָה בְּאֵיכוּת קְטַנָּה וּמִתּוֹךְ סֵבֶל רַב יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה בְּאֵיכוּת מְרֻבָּה וּמִתּוֹךְ נַחַת וּמַרְגוֹעַ.
וְיוֹתֵר נָכוֹן, שֶׁעָלֶיךָ-הַסּוֹבֵל מִטִּרְדַּת הַמַּחְשָׁבוֹת וְחֹסֶר מַרְגוֹעַ-לַחְשֹׁב מַחְשָׁבָה זוֹ: 'לוּ הָיִיתִי בְּשַׁלְוָה וּמַרְגוֹעַ, וְכִי הָיִיתִי מְנַצֵּל זֹאת לַעֲבוֹדַת ה' כָּרָאוּי? הֲלֹא יוֹדֵעַ אֲנִי, כְּשֶׁהָיִיתִי בְּמַצְּבֵי רְגִיעָה וְשַׁלְוָה, הֲכִי נִצַּלְתִּי זְמַן זֶה כָּרָאוּי לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה? הֲלֹא לְדַאֲבוֹן לֵב בִּזְבַּזְתִּי זְמַנֵּי הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע לִשְׁטוּתֵי וְהַבְלֵי עוֹלָם, לִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְאִם כֵּן, מָה אֲנִי כִּי אֶתְאוֹנֵן שֶׁה' עֲזָבַנִי וְאֵינוֹ חָפֵץ בִּי וּמַרְחִיקֵנִי מֵאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ בְּכָךְ שֶׁלִּבִּי אֵינוֹ עִמִּי?' וּלְכָךְ חֲשֹׁב, אַדְּרַבָּה, בְּכָךְ שֶׁדַּוְקָא חָפֵץ ה' בְּךָ-מְדַכְּאֲךָ בְּיִסּוּרִים, כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׁבְרוֹן הַלֵּב תָּנוּס אֵלָיו וְתִתְקָרֵב אֵלָיו-מַה שֶּׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת לוּ יִהְיוּ הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע אֶצְלְךָ.
וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ב, ל): "לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ". אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: אֲנִי הִתְכַּוַּנְתִּי בַּמַּכּוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְקָרְבָם אֵלַי, וְאִלּוּ הֵם-לֹא לָקְחוּ מִזֶּה אֶת הַמּוּסָר הַנָּכוֹן, וְאִם כֵּן, הַמַּכּוֹת הָיוּ לַשָּׁוְא. וַהֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הָאָדָם סוֹבֵל בְּחִנָּם-גַּם הוּא מֻכֶּה וּמְיֻסָּר, וְגַם אֵינוֹ מֵפִיק אֶת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּיִסּוּרִים אֵלּוּ. אוּלָם הֶחָכָם מֵבִין שֶׁהַיִּסּוּרִים הֵמָּה תָּמִיד לְתוֹעֶלֶת וּלְקָרֵב בִּלְבַד, וְאַף שֶׁנִּרְאִים הַיִּסּוּרִים כְּמַרְחִיקִים וְדוֹחִים אֶת הָאָדָם מִקּוֹנוֹ, כִּי הָאֱמֶת אֵינָהּ כָּךְ, אֶלָּא שֶׁזּוֹ תְּקוּפַת מַעֲבָר לְזִכּוּךְ וּלְתִקּוּן, וְהָעֻבְדָּה-שֶׁאֵלּוּ שֶׁזָּכוּ וְהֶעֱבִירוּ תְּקוּפָה זוֹ בֶּאֱמוּנָה וּתְמִימוּת-בָּדוּק וּמְנֻסֶּה מֵרַבִּים שֶׁסָּבְלוּ בְּכָךְ-הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגוֹת נִפְלָאוֹת וְזָכוּ לְהַצִּיל אֶת עַצְמָם וְגַם רַבִּים אֲחֵרִים אִתָּם, כִּי אֵין חִנּוּךְ יוֹתֵר טוֹב מֵהַהֵאָלְצוּת לְהִתְמוֹדְדוּת עִם הַסֵּבֶל וְהַנִּסְיוֹנוֹת. וְכִי מָתַי יֶשְׁנָהּ הִזְדַּמְּנוּת לָאָדָם לְנַצֵּל כֹּחוֹתָיו? הֲלֹא רַק כַּאֲשֶׁר הוּא זָקוּק לְהִתְמוֹדֵד עִם סִבְלוֹ, אַחֶרֶת כֹּחוֹתָיו וִיכָלְתּוֹ מְבֻזְבָּזִים וְאֵינָם מְנֻצָּלִים כְּלָל, וּבְכָךְ שֶׁזָּכָה וְנִצֵּל כֹּחוֹתָיו, יֵשׁ בְּיָדוֹ לִהְיוֹת מוֹרֵה דֶּרֶךְ גַּם לַאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּכֹחָם וִיכָלְתָּם לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי.
"עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים"-אוֹמֵר רַבִּי רְפָאֵל שִׁמְשׁוֹן הִירְשׁ זצ"ל, "חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" הֵמָּה אוֹיְבֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁרָכְשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם לְעַצְמָם עַל יְדֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים. הַחַיִּים הֵמָּה פְּשׁוּטִים וִישָׁרִים לָאִישׁ הַפָּשׁוּט וְהַיָּשָׁר, אֶלָּא שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הֵמָּה הַמְסַבְּכִים אֶת עַצְמָם בִּנְטוֹתָם מֵהַיַּשְׁרוּת שֶׁל הַחַיִּים, וּלְזֹאת בַּקָּשָׁתֵנוּ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ! כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים!"
הַחַיִּים הֵמָּה פְּשׁוּטִים וִישָׁרִים לָאִישׁ הַפָּשׁוּט וְהַיָּשָׁר, אֶלָּא שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הֵמָּה הַמְסַבְּכִים אֶת עַצְמָם בִּנְטוֹתָם מֵהַיַּשְׁרוּת שֶׁל הַחַיִּים, וּלְזֹאת בַּקָּשָׁתֵנוּ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ! כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר יְשָׁרִים וּתְמִימִים!"