פרק א - האמונה ומבחנה · נה. הפחד והחרדה-יצר הרע ולא חלי
יְדוּעָה אִמְרַת רַבִּי אַהֲרֹן הַגָּדוֹל מִקַּרְלִין זיע"א: אֵין מִצְוָה מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת, אוּלָם לַמַּדְרֵגוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה יְכוֹלָה לְהָבִיא אֶת הָאָדָם, שׁוּם מִצְוָה לֹא יְכוֹלָה לַהֲבִיאוֹ. וּלְטִמְטוּם הַלֵּב וְצִמְצוּם הַמֹּחַ שֶׁהָעַצְבוּת יְכוֹלָה לְהָבִיא אֶת הָאָדָם, שׁוּם עֲבֵרָה לֹא יְכוֹלָה לַהֲבִיאוֹ.
הָעַצְבוּת הַתּוֹקֶפֶת אֶת הָאָדָם, וּכְמוֹ כֵן הַפַּחַד, יֵשׁ לִרְאוֹתָם לֹא כְּחֹלִי, אֶלָּא כְּפִתּוּי הַיֵּצֶר לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם, וְזֶה לֹא אַחֵר מֵאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ תּוֹקְפוֹ לִגְזֹל אוֹ לִכְעֹס אוֹ לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, כִּי כְּמוֹ כֵן יֵשׁ סוּג יֵצֶר הָרָע הַתּוֹקֵף אֶת הָאָדָם לְהִתְעַצֵּב וּלְדַמְיֵן לְעַצְמוֹ דִּמְיוֹנוֹת וְלֹא לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת וּבֶאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה.
אֶלָּא שֶׁבָּרוּר הוּא שֶׁאֵין הָאָדָם נִתְבָּע לְסַלֵּק פְּחָדָיו וְחֶרְדוֹתָיו בְּקֶצֶב מָהִיר כָּל כָּךְ כְּמוֹ לְסַלֵּק אֶת יִצְרוֹ הַמְפַתֵּהוּ לִגְזֹל אוֹ לִכְעֹס, אוּלָם בְּעִקָּרוֹן כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מֵבִין, שֶׁכְּשֶׁהַיֵּצֶר מְסִיתְךָ לַעֲבֹר עַל אֵיזוֹ שֶׁהִיא עֲבֵרָה, הַפִּתְרוֹן הוּא לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים עַל פִּי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וַעֲצוֹת חֲזַ"ל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהַכֹּל בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבִמְתִינוּת, כְּמוֹ כֵן עַל יֵצֶר הַמֵּטִיל עָלֶיךָ מַחְשְׁבוֹת פַּחַד וַחֲרָדָה יֵשׁ לְטַפֵּל בּוֹ בְּדֶרֶךְ עֵצוֹת מֵהַתּוֹרָה וּמִדִּבְרֵי חֲזַ"ל בִּמְתִינוּת וּבְיִעוּץ עִם חָכָם בְּיִשְׂרָאֵל.
אַל יִפֹּל לְבַבְכֶם מִבְּגִידַת הַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן שׁוֹלֵט עַל הַמִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּבִטָּחוֹן חָזָק וֶאֱמוּנָה יְתֵרָה בְּשִׂמְחַת הַלֵּב. (יסוד העבודה מכתב נב)