אור ברסלב
חזקוני במדבר

חזקוני· חזקוני

במדבר

ויקרא

פרק א

פסוק א

במדבר סיני ובאיזו מקום בו באהל מועד אבל קודם שהוקם המשכן היה הדבור מהר סיני שהרי מיום שנתנו עשרת הדברות לא נסתלקה שכינה ממנו עד לאחר שהוקם המשכן כדאיתא במסכת ביצה.

בשנה השנית לצאתם אבל לשאר ענינים תחלת השנה מתשרי מנינן.

פסוק ב

שאו את ראש לפי שבתוך עשרים יום יסעו ללכת לארץ ישראל כדאיתא בפרשת בהעלותך ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים לחדש וגו׳‎ ושם כתיב נוסעים אנחנו אל המקום וגו'.

פסוק ג

מבן עשרים שנה ומעלה לפי שבאותו זמן ראויים לצאת ולבא בצבא המלחמה ומכאן אמרו רבותינו בן עשרים לרדוף.

כל יוצא צבא בישראל. להוציא ערב רב.

פסוק ה

לראובן אליצור בן שדיאור הזכירו הכתוב תחלה ע״‎י שהוא בכור.

פסוק ו

שלומיאל בן צורישדי כך שמו והוא זמרי בן סלוא והוא שאול בן הכנענית.

פסוק י

לבני יוסף הזכירם אחר בני לאה בשביל כבוד רחל והתחיל מאפרים כעין יעקב אבינו והקדים אפרים ומנשה לבנימין ע״‎י שהם במקום יוסף שהיה בכור לאמו.

פסוק יב

לדן הזכירו תחלה לבני השפחות לפי שהוא בכור השפחות ואחריו אשר ע״‎י שהוא ראש החונים על דגלו ואחריו גד שהוא בכור שפחת לאה.

פסוק טז

אלה קריאי כתיב קרואי קרי.

ראשי אלפי כל אחד ראש על כל אלפי שבטו.

פסוק יח

ויתלדו ויתיחסו, ד״‎א בקשו מתי נולדו בשביל חשבון העשרים שנה.

פסוק יט

כאשר צוה ה׳‎ את משה לעיל קאי ואת כל העדה הקהילו כאשר צוה ה׳‎ את משה.

ויפקדם במדבר סיני לפי שהמנין שבפנחס היה בערבות מואב כתב לך כאן כי חשבון זה היה במדבר סיני.

פסוק כ

ויהיו בני ראובן השבטים נמנו כאן זה אחר זה כסדר הדגלים ומתחיל מראובן הבכור ואחריו יהודה הראש ואחריו אפרים ודן.

ראובן בכר ישראל. לפי שבמסע דגלים היה יהודה ראשון נותן טעם עכשיו ע״‎י שהוא היה בכור מונהו ראשון.

פסוק כד

לבני גד הכתוב מונהו שלישי לראובן לפי שהוא בכור לשפחת אמו.

פסוק מט

ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל שהרי אין מנינם שוה שאלו נמנין מבן עשרים שנה ומעלה והלויים מבן חודש ומבן שלושים שנה כמו שמפרש בפרשה זו ובפרשת נשא. ד״‎א לפי שאין מהם יוצא צבא אלא השומרים וחונים סביב למשכן כדרך שיושב על הכלים.

פסוק נ

המה ישאו בנסוע המחנה.

והמה ישרתהו בהקמתו.

וסביב למשכן יחנו. מד׳‎ רוחותיו בחנותן להזהיר ולשמור שלא יקרב זר אליו.

פסוק נא

יורידו אתו הלוים יקימו אותו ע״‎י נטילת ונתינת הבריחים כל זה מהשירות.

והזר הקרב יומת אפילו הם בני לוי שאין להם ליקרב רק להורידו ולהקימו ולחנות לו סביב.

פסוק נג

והלוים יחנו סביב בין מחנותיהם של ישראל ובין המשכן ולא יניחום לגשת אליו.

והלוים יחנו סביב למעלה בסמוך דכתיב וסביב למשכן יחנו היינו בנסוע הארון ובשאת אותו וכאן בחנות המשכן.

ולא יהיה קצף ממה שאמר למעלה והזר הקרב יומת כמו שמצינו בעוזא.

על עדת בני ישראל על אחת מעדת בני ישראל דוגמא אם שלש אלה לא יעשה לה ויקבר בערי הגלעד ועל עיר בן אתונות.

פסוק נד

ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה וגו׳‎ ואהרן היכן היה, רבי יהושע בן נחמיה בשם ר׳‎ חייא אומר לייחסם, אמרו עד שאתה בא ליחסנו יחס את פנחס בן אלעזר בנו למי היה נשוי אלעזר לא לבתו של פוטיאל, כדכתיב ואלעזר לקח לו מבנות פוטיאל וגו', כיון שראה הקב״‎ה שהיו מזלזלים אותו בא ויחסו ״‎פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן״‎ - כהן בן כהן קנאי בן קנאי. ד״‎א, לפי פשוטו ויעשו בני ישראל שלא נגעו במשכן לעולם.

פרק ב

פסוק ב

על דגלו באתת בדגלים היה כתוב אותיות של שמות האבות וכיצד היו כתובות בדגל ראובן היה כתוב אי״‎י בשני בצ״‎ע בשלישי רח״‎ק ברביעי מק״‎ב. ראשונות שבתיבות הם אברם השניות יצחק השלישית יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה״‎א דאברהם. ד״‎א באתת לבית אבתם צורת אדם בדגל ראובן צבוע בצבע אודם הקבועה בחשן לשמו סימן לדודאים שמצא שהם כצורת אדם. צורת אריה בדגל יהודה שנקרא אריה צבוע בצבע נפך. צורת שור בדגל אפרים שאביו נקרא שור צבוע בצבע שוהם. צורת נשר בדגל דן צבוע בצבע לשם והמשכן בנתיים רמז לחיות הקודש המרובעות לכסא הכבוד ומהם למדו המלכיות להיות להם מפות מצויירות במיני צבעים.

פסוק ג

והחנים קדמה מזרחה היינו לפני פתח אהל מועד כמו שכתוב בסוף פרשת תרומה.

דגל מחנה יהודה. לפי שהוא גדול כבודו של מלך הוא שיהא חונה לפני שער המלך, וכן מצינו במשה ואהרן לפי שהיו גדולים, לפני אהל מועד משה ואהרן ובניו.

פסוק ה

והחנים עליו חמשה בנים היו ללאה בדגלים והיו לה שני דגלים עם שבט גד שהיה בכור זלפה שנשתתף על דגל ראובן שהיה בכור ודגל אחד ליהודה והחונים עליו אחיו הקטנים ממנו.

פסוק יד

אליסף בן רעואל לית כתיב ברי״‎ש בכל השבטים בר מן דין.

פסוק יז

ונסע אהל מועד ומה שכתב וארון ברית ה׳‎ נוסע לפניהם הוא ארון שעשה משה שבו שברי לוחות מונחים והוא היוצא עמהם למלחמה.

פסוק יח

דגל מחנה אפרים לרחל דגל בפני עצמה אפרים מנשה ובנימין.

פסוק כ

[ועליו מטה מנשה אצל מטה מנשה].

פסוק כה

דגל מחנה דן דגל רביעי לבן שפחת רחל ראש דגל נתן מעלה אחרת לאשר בן שפחת לאה להיותו נמנה קודם נפתלי אעפ״‎י שנולד אחריו.

פסוק לא

לאחרנה יסעו הלמ״‎ד נקודה בפת״‎ח.

פסוק לד

ויעשו בני ישראל וגו׳‎ כל הימים אשר היו במדבר.

כן חנו קודם נסיעתם תקן להם הקב״‎ה דגלים וסדר מסעות כיצד יחנו וכיצד יסעו ע״‎י חצוצרות.

פרק ג

פסוק א

ביום דבר ה׳‎ אל משה בהר סיני כל זמן שהקב״‎ה נדבר עם משה בהר סיני היו נדב ואביהוא קיימים אבל מתו במדבר באהל מועד שהיה במדבר סיני.

פסוק ד

ובנים לא היו להם רבי יעקב בר אבין בשם ר׳‎ אחא אמר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו.

על פני אהרן אביהם במקום אביהם כמו על פני בן השנואה הבכור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.

פסוק ו

הקרב את מטה לוי למעלה שנאמר ואתה הפקד את הלוים משתעי באזהרת הלוים על המשכן וכאן כשנתנו הלוים לכהנים.

והעמדת אתו כיצד ושרתו אתו דוגמא חי ה׳‎ אשר עמדתי לפניו.

פסוק ז

ושמרו את משמרתו כאשר יצוה אותם.

ואת משמרת כל העדה מה שמוטל על העדה לעשות לפני אהל מועד יעשו הם.

לעבד את עבדת המשכן כמפורש לעיל ואתה הפקד את הלויים על משכן העדות וגו'.

פסוק ט

נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל לפי שישראל טרודים בחריש ובקציר ובשאר מלאכות ואינן פנויים לעבוד את המשכן ואת הכהנים לפיכך נתנו הלויים במקומן.

פסוק י

ושמרו את כהנתם שלא יבואו לידי טומאה.

והזר ישראל או לוי, הקרב לשמש בעבודה.

פסוק יב

תחת כל בכור לא היו הבכורים ראויים לנחלה שלא יהא להם עסק רק בעבודת הקב״‎ה ויהיו זריזים ומלומדים בה ומשנלקחו הלויים במקומן צוה הקב״‎ה שלא תנתן ללויים נחלה, אך המעשרות ינתנו להם ולפיכך נוטל הבכור פי שנים חלקו הראוי לו וחלק הראוי ללוי.

פסוק טו

מבן חדש ומעלה תפקדם שהרי אינן נמנין לצאת למלחמה רק לפטור בהם את הבכורות ישראל ודין בכור פדויו מבן חדש.

פסוק כה

המשכן אלו יריעות שש משזר.

והאהל אלו יריעות עזים.

מכסהו אלו עורות אילים מאדמים ועורות תחשים.

פסוק כו

אשר על המשכן ועל המזבח על בסמוך.

המשכן הוא חצר.

המזבח הוא החצון.

פסוק כז

ולקהת משפחת העמרמי הרי לך תולדות משה ואין אהרן עמו בכלל וזהו שנאמר ויבדל את אהרן להבדיל בין קדש קדשים ומשה ובניו יקראו על שבט לוי.

פסוק לא

וכלי הקדש הם המפורשים למטה בענין.

פסוק לט

אשר פקד משה ואהרן נקוד על ואהרן.

פסוק מה

קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל מה שאין הלויים של עכשיו פודין את הבכורות הנולדים לישראל מכאן ולהבא היינו טעמא שהרי הלויים של עכשיו נולדו מאבותיהם הלויים שכבר פדו בכורי ישראל ואין הדין נותן שיהיה להם כח לפדות אותו יותר מפעם אחת וכל הבכורות של עכשיו אינם מבכורות שנפדו כבר בלוים במדבר אלא נולדים הם מפשוטי ישראל שלא נפדו מעולם והבכורות שנפדו בלוים במדבר אינן ידועים לפטור את הבאים מהן.

פסוק מז

חמשת חמשת שקלים לגלגלת שהרי בכך דין פדיון בכור.

פסוק מח

ונתת הכסף לאהרן ולבניו כמו שהלויים שהיו פדיון הבכורות נתונים לכהנים כך הדין להיות כסף פדיון הבכורות עודפים ניתן לכהנים.

פסוק נ

מאת בכור בני ישראל לעיל קאי מאת בכור בני ישראל העודפים על פדויי הלוים ולקחת הכסף.

פרק ד

פסוק א

אל משה ואל אהרן לפי שאהרן ובניו ישימו את משא הקהתים בכתף.

פסוק ב

נשא את ראש בני קהת אעפ״‎י שגרשון בכור היה הקדים קהת תחלה לפי שהיה הוא נושא את הארון.

פסוק ה

וכסו בה ממנה דוגמא והנותר בבשר ובלחם ביום משחו אותם וכן אשר ישרתו לה בהם.

פסוק ו

ושמו בדיו ומה שנאמר לא יסורו ממנו, ארבעה בדים היו שנים קבועים בו ועליהם נאמר לא יסורו ממנו ועל השנים אחרים הוא אומר ושמו את בדיו, ד״‎א לא היו שם רק שני בדים אך שני חריצים היו בבדים ונותנים הטבעות בחריצים שלא יפול הארון על ההולך ראשון ברדתו ועל ההולך האחרון בעלותו. ד״‎א ושמו בדיו על כתפות הנושאים.

פסוק ז

ועל שלחן הפנים מתוך כך יש ללמוד שהיו שם שולחנות אחרים לצורך בשר הקדש.

ולחם התמיד עליו יהיה חז״‎ק היאך היה עומד הלחם בשעת המסעות שלא יפול.

פסוק ט

[אשר ישרתו לה בהם אשר ישרתו ממנה].

פסוק יב

את כל כלי השרת סכינים, קערות כוסות.

ונתנו על המוט כמנהג כל משאוי שנושאים במוט ולא תחת המוט פן יהא המשאוי נגרר על הארץ.

פסוק יד

ונתנו עליו את כל כליו לא הזכיר הסירות כי אם הפסכתר ושלשה ענינים היו הפסכתר משמש בו היו מביאים אש על המזבח בשעת המסעות לקיים מה שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח, ובו היו מוציאין את הדשן אל מחוץ למחנה. ובשעת העבודה היו משליכים אותו מן הכבש על הרצפה וכל כהן ולוי שהיה שומע קולו היה רץ ובא.

פסוק טז

ופקדת אלעזר, שמן המאור, ושמן המשחה א׳‎ בימין א׳‎ בשמאל והקטורת בחיקו והחבתים בכתף.

בקדש ובכליו בי״‎ת דבקודש נקודה בשו״‎א.

פסוק כ

כבלע את הקדש לשון בלע ה׳‎ ולא חמל, פירש כשמפרקים את המשכן והארון נגלה אם יזונו עיניהם ממנו ימותו כמו שמצינו באנשי בית שמש בספר שמואל, וכן משמע שמתרחקין בשעה שהכהנים באין לפרקו שהרי כתיב ובא אהרן ובניו וכל הענין וכלה אהרן ובניו לכסות וגו׳‎ ואחרי כן יבואו בני קהת בגשתם אל הקדש הקדשים לפרק קרשיו אז יבאו אהרן ובניו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו כדכתיב לעיל ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה וגו׳‎ היינו דכתיב לאלתר ולא יבאו לראות וגו'. [כבלע את הקדש מלשון כסוי]. שלימא סדרא דפרשת במדבר

פסוק כב

נשא את ראש בני גרשון גם הם אעפ״‎י שצויתיך למנות בני קהת תחלה לפי שעקר העבודה כגון הארון והשולחן ומנורה ומזבחות מוטלות עליהם שנאמר כי עבודת הקדש עליהם וגו׳‎ אל תמנע למנות אחריהם בני גרשון אע״‎פ שאין נושאים כלום ועבדתם בעגלות שהרי הוא היה גדול בבני לוי ודינו להיות נמנה שני.

פסוק כג

לעבד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים.

פסוק כו

ועל המזבח סביב ואת מיתריהם חז״‎ק אמאי לא הזכיר הכתוב כאן היתדות וקלעי החצר.

ואת כל אשר יעשה להם ועבדו כתרגומו, ודוגמא ואת כל אשר היו עושים שם הוא היה עושה.

פסוק כז

ופקדתם עליהם במשמרת מה שלא כתב כן בבני קהת לפי שלא היה שום דבר נראה במשאם כדכתיב וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש ואחרי כן יבאו בני קהת וגו'.

פסוק לב

ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם היינו דוגמא ופקדתם עליהם במשמרת.

פסוק מז

לעבד עבדת עבדה הורדת והקמת המשכן המוטלת בשוה על כל הלויים.

ועבדת משא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות שבני קהת נושאים.

פרק ה

פסוק ב

וישלחו מן המחנה אזהרה שמענו עונש מנין ת״‎ל ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וגו'

כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שלשה טמאים הם וכנגדם כתובים שלשה שילוחים וכל אלו טמאים טומאת שבעה וזקוקים שלוח, מה שאין כן בבעל קרי.

פסוק ג

מזכר עד נקבה תשלחו מאיש עד אשה לא נאמר לומר לך שלענין טומאה שוים גדולים וקטנים.

ולא יטמאו את מחניהם מאחר ששכינה ביניהם והם חונים סביב למשכן צריכים לטהר מחניהם מן הטומאה ולנקות עצמן מגזל ומספק זמה כגון סוטה ולשמור נזירות בטהרה.

פסוק ד

תוכן העניינים

חזקוני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה