חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר נז
[הערה].
בנוגע לתשובתי סי' נ"ז אודות העופות שיש להן ה' אצבעות שכתבתי הנלע"ד פשוט להתירא, נתתי אל לבי שאין רצוני להיות דן יחידי בעד הכלל, רק אניח הדבר לרבנים מובהקים לקבוע ההלכה פסוקה ולהוציא את מורי הוראה בישראל ממבוכת הספק:
והלום ראיתי העתק תשו' מס' חבצה"ש ח"ב סי' כ"ו שכתב להחמיר רק שמעיר כי דבריו בלא החלט:
ובאמנה ראיתי שכתב דברים בלתי מתקבלים לדעתי במחכג"ת וזה לשונו דכיון שאנו רואים שיש לו שני אצבעות הרי נתברר בחוש שאין זה אותו העוף שאחז"ל שהוא טהור, והגע עצמך אנו סומכים על סימנים באבידה ולמ"ד סימנים דאו' ג"כ לענין היתר עגונה, והנה אם יבא אחד ויאמר שנאבד לו עוף שהי' לו ד' אצבעות והמוצא מצא עוף שיש לו ה' אצבעות ודאי לא נחזיר לזה ע"פ הסימנים שהרי אנו רואים בחוש שזה אינו שלו שהרי יש לו אצבע יותר, וכן בעדות אשה אם יאמר אחד סימן שהי' להבעל ששה אצבעות ואנחנו נמצא בזה האיש שבעה אצבעות ודאי נאמר שאין זה בעל האשה והכ"נ דכוותי' ממש עכ"ל:
ומאוד תמוהים הדברים, דמה דמות יערוך לזה שיש הכחשה בפירוש באמירת הסימן, ואדרבה הגע עצמך בסימן דארוך וגוץ דאמר בב"מ (כ"ז) דל"ה סימן ומ"מ אם תאמר האשה על הבעל סימן דגוץ ונמצא ארוך או להיפוך בודאי שהסימן מוכחש ונתברר שאין זה בעל האשה ובכל זה לגבי סימני עופות כתב בשו"ת צ"צ סי' כ"ט ראי' מב"ק (נ"ה) לגבי אוז ואוז הבר אילימא דהאי ארוך קועי' והאי זוטר קועי' כו' דמבואר דמשום שינוי הגידול לא יצא מכלל הטהורין והכ"נ משום שינוי של יתרת אצבע ובפרט דלא מקרי יתרת כיון שהם בשורש אחד כמו שכתבתי בפנים] שלא יצא מן המסורה והוא בכלל שאחז"ל בתורין אף כל כיוצא בהן טהורין, ודברי הגאון חבצה"ש ז"ל בכאן שלא בדקדוק במחכג"ת והרי מסיים שם בעצמו שלא בא לומר דבר בהחלט מחמת שהוא חוץ מביתו ומחוסר מספרי האחרונים המדברים בזה הענין עיי"ש:
עכ"פ אחר רואי דעת גדולים נוטה להחמיר, ע"כ ג"א אם שעל משמרתי אעמוד בעיקר ההלכה שאין בהם חשש ופקפוק, עכ"ז אין רצוני שתהי' ההכרעה על דעתי לבד עד שיבא הדבר לשיקול דעת ועיון רבנים מובהקים בהלכה ובאופן שיהיו תמימי דעים עמי, מיני ומיני' תסתיים שמעתתא להתירא במטותא מיני' להשמיעני אשר אתם בזה וברצה"ש אשנה פרק זה במהדורא תנינא בקרוב כאשר אזכה לו מחסדי הבוי"ת: