חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר נב
ובאותו ענין נ"ל בישוב הר"מ פ"א מאה"ט הט"ז בבהמה ששפעה חררת דם דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא והק' בכ"מ דתקשי עלי' קו' הש"ס בכורות (כ"ג) נהי דבמגע לא מטמא תיטמא במשא, ונראה לפי"מ דבעי בנזיר (נ') אי יש נצל לבהמה א"כ הכא בבהמה ששפעת חררת דם שהוא נבילה שנימוחה כדאמר בגמ' נימוח הולד עד שלא יוציא ובפירש"י נדה (כ"ז:) משום ביטול ברוב מיחוי הנפל בדם עכ"ל, א"כ הוא רק בכלל נצל רש"י ותוס' נדה (כ"ז) ד"ה מ"ט דר"ש, ואיבעי' דלא איפשטא היא אי יש נצל בבהמה, ולמ"ש התוס' בכורות (כ"ג) דמסתבר דטומאת משא דלא בטל הוא רק מדרבנן, א"כ לענין טומאה בבהמה הוי סד"ר ולקולא, רק שי"ל דקו' הש"ס הוא דבמשא תטמא להך צד האיבעי' דיש נצל בבהמה, ולפי"ז מתורץ היטב שי' הר"מ דאחר שנקבע ההלכה דהוי ספק אי יש נצל בבהמה כמו שפסק הרמז"ל בפ"י מאה"ט הי"ג דהוי ספק שוב ממילא בבהמה ששפעה חררת דם אין מטמאה במשא אפי' מספק דאף דדין נצל היא אפי' בנימוח ולא נקרש אח"כ בידעינן שאינה כיחו וניעו כמל"מ פ"ב מטו"מ הנ"ל מ"מ בבהמה הוי ספק אי יש נצל וא"כ לגבי טומאת משא דרבנן הוי סד"ר לקולא משא"כ לגבי נבילה בטלה בשחיטה דלא מיירי בנימוח כמו"ש התוס' בכורות לחד תי' ובזבחים (ע"ג) אליבא דר' יהודה עיי"ש לכך שפיר אמרינן דטומאת משא לא בטלה ודוק, היטב כי נפלא: